קו ישר

נשאלת השאלה מדוע הוקם בכלל "המוסד לביטוח לאומי" ומדוע לא פתרו את הבעיה - בעיית הזקנים העניים - בדרך הפשוטה והישירה: על ידי הענקת קיצבה לכול זקן נזקק (ורק לנזקקים בלבד) מתקציב המדינה ? זו דרך זולה, פשוטה יחסית, ותפורה לבעיה.

אני מזהה שלוש סיבות לכך: 

 הממשלות אוהבות תכניות גדולות. זה נותן להן כוח, כסף והשפעה. מי זה "להם"? לפוליטיקאים ולפקידים שמהווים את הממשלה ומוסדותיה. בספרי אזרחות קוראים להם "שליחי ציבור" - כאילו ליעודם בחיים הוא רק לשרת את הציבור. בחיים זה לא ככה. קריירה פוליטית, או ציבורית - זו קריירה, ולאנשים שבחרו במסלול זה בחיים יש אינטרסים משלהם. הם משרתים קודם את האינטרס האישי שלהם ואח"כ, אולי, גם, את האינטרס הציבורי. אין כזה דבר: אנשים נטולי אינטרסים. האינטרס של הפוליטיקאים ופקידי הממשלה הוא לצבור כמה שיותר כוח, וכמה שיותר כסף, שהוא שווה ערך לכוח. לכן הם מעדיפים תוכנית גדולה - תוכנית שלוקחת מהציבור הרבה מיסים, ומקימה בירוקרטיה גדולה (המוסד לביטוח לאומי) כדי לטפל בכסף. בבירוקרטיה גדולה יש הרבה משרות והרבה מישרות שמנות (משרות ניהול במשכורת גבוהה). זה מה שהאינטרס האישי של "משרתי הציבור" מכתיב. אם הם לוקחים כסף מכול האזרחים (מס ביטוח לאומי) ומשלמים קיצבאות לכול האזרחים - כול האזרחים הופכים להיות תלויים בהם. זה הרבה כוח. אז למה לעשות תכנית קטנה, שמתאימה לבעיה (סיוע לזקנים נזקקים), אם יש תירוץ לעשות תכנית גדולה שמשרתת את האינטרס של הפוליטיקאים והפקידים ?

 האידיולוגיה הסוציאליסטית-קומוניסטית. האידיולוגיה הזו דוגלת במשטר טוטאליטרי - שהוא משטר בו הממשלה מנהלת את כול החיים של האנשים, לכול פרטיהם. הממשלה מחנכת ומגדלת את הילדים, הממשלה נותנת עבודה, הממשלה קובעת מה אפשר לייבא, ומה אפשר לקנות ומה לא. הממשלה מספקת שירותי בריאות. הממשלה לוקחת את רוב הכנסתו ורווחיו של האזרח, ומציאה את הכסף לפי שיקוליה - למטרות "ראויות" כמובן, רק ראויות, לטובת האזרחים. כי רוב האנשים טיפשים, פרימיטיביים ומפגרים, ורק החכמים שבשלטון יודעים מה טוב בשבילם, וחובתם לנהל את חייו של כול פרט ופרט "לטובתו ולטובת הציבור". באידיולוגיה זו דגלו כמובן האבות המייסדים של המדינה - גולדה מאיר הייתה שרת העבודה שהעבירה את חוק הביטוח הלאומי. אבל גם בארה"ב הייתה לאידיולוגיה זו השפעה חזקה, בימי הנשיא רוזבלט, שהעביר את החוק שם. ספק אם ביסמארק, בגרמניה, דגל בסוציאליזם, אבל אין ספק שהוא אימץ בשתי ידיים את עקרון היסוד הסוציאליסטי - שאומר: כול הכוח בידי הממשלה.

מלחמת הדורות - הזקנים נגד הצעירים. מרבית הפוליטיקאים והשליטים הם זקנים או על סף הזיקנה ( 50+ ), הם ראו הזדמנות להעביר כסף מהצעירים לזקנים. ההעברה משרתת את האינטרס של הזקן - גם זה שאינו עני ונזקק. אז הם הקימו את התכנית המאסיבית העברת המשאבים מהצעירים לזקנים - כלומר לעצמם. את הצעירים"מרחו" עם סיפורים שוברי לב על זקנים מסכנים ועניים - כדי שהצעירים לא יתנגדו לשוד. התכנית הצליחה, הצעירים התמימים וחסרי הנסיון והכוח הפוליטי "אכלו אותה".

בפוסט הבא אבחן אספקטים נוספים - כמו הטענה שהביטוח הלאומי הוא כמו תכנית פנסיה, ומה המאזן הכלכלי-אישי שלנו ביחס לביטוח הלאומי.

יעקב