קו ישר

קטע זה ממשיך את הסידרה על ביטוח לאומי, ראו חלק 1, חלק 2, חלק 3, חלק 4.

הצהרת הכוונות של הביטוח הלאומי אומרת: 

"הכספים שמשלמים האזרחים לביטוח הלאומי הם דמי ביטוח סוציאליים, והם נועדים לבטח את הפרט, ולהעניק לו רשת תומכת על ידי תשלום קצבאות בזמנים של משבר ומצוקה כלכלית"

 הכוונות יפות, אבל זה לא מה שהוא עושה בפועל.

"הרשת התומכת" של הביטוח לאומי מורכבת משני סוגים של קיצבאות - קיצבאות זיקנה וקיצבאות נכות. העירבוב הכספי והמושגי ביניהן גורם לבילבול, שהוא feature בתכנית - (כלומר - יתרון מבחינת הביטוח הלאומי ולא חסרון). כמה שהפעילות יותר מורכבת ומבולבלת קל יותר להסתתר מאחורי הצהרות כוללניות כמו למעלה, להמנע מחשבון ברור, ולהסתיר את הפגמים שנעוצים בעלות לעומת תועלת, לציבור שמשלם ביטוח לאומי (לכולנו).

היום נתרכז בביטוח נכות.

יש שלושה סוגים של נכים, שלא יכולים לפרנס עצמם וזקוקים לעזרה: נכים מלידה, נכים מתאונה ונכים ממחלה.

נכים מתאונה מקבלים תמיכה מחברות ביטוח, ואין צורך בתמיכה של הביטוח הלאומי. נכים ממחלה - היו צריכים לעשות ביטוח אובדן כושר עבודה. יש הגיון לדרוש שכול האוכלוסיה, אולי במסגרת ביטוח בריאות חובה, יבוטחו גם נגד אבדן כושר עבודה. אין סיבה שאנשים שעובדים ומרוויחים לא יקחו אחריות על עצמם ולא יבטחו את עצמם. מרבית האנשים אכן מבטחים את עצמם, באופן וולונטרי ופרטי, ויש להם הכנסה גם לאחר אובדן כושר עבודה.

המקרה של נכים מלידה יותר קשה. הנכה אינו מסוגל לדאוג לעצמו אבל המשפחות צריכות לדאוג לנכים, ורק אם המשפחה חסרת אמצעים צריך הביטוח הלאומי להתערב ולתת לנכה קצבה.

אנו רואים שיש כאן את אותה שיטה אוניברסלית כמו בקיצבאות זיקנה - שיטה שמשלמים קיצבה לכולם, בין אם עני ובין אם עשיר. אין בזה שום הגיון. הביטוח הלאומי צריך להיות מפלטם האחרון של העניים באמת - רק מי שעני באמת, ואין לו שום מקור אחר, רק הוא צריך ליפול לנטל על הציבור, ורק לו צריך לתת קיצבאות.

את הבעיות הרגילות (השכיחות) של אובדן כושר עבודה יש לפתור באמצעות ביטוח פרטי בחברת ביטוח. ביטוח פרטי הוא תמיד יותר יעיל ויותר זול מביטוח דרך גוף ממשלתי גדול, מסורבל, ועתיר שביתות כמו הביטוח הלאומי. היום אנו משלמים מחיר יקר עבור תועלת מעטה - קיצבאות הנכון הנמוכות - שרובן כלל לא נחוצות - כי הן ניתנות לאנשים שאינם נזקקים.

בכול אופן - הנכים הם (ברוך השם) רק אחוז די קטן באוכלוסיה (לא כולל את נכי צהל שמטופלים במסגרת משרד הביטחון), והנכים הנזקקים הם אחוז עוד יותר קטן. אז - כן - אנו צריכים ביטוח לאומי וקיצבאות, אבל בהיקף (ובגביית מס ביטוח לאומי) הרבה יותר קטן.

עיקר הפעילות - מבחינת ההיקף הכספי וכמות האנשים המקבלים קיצבאות - הן קיצבאות הזיקנה.

בפרק המשך אבחן את החשבון ואת השיטה לפיה מתנהל הביטוח הלאומי, בנושא קיצבאות זיקנה, ואראה שהיא אינה כדאית.

הביטוח הלאומי לוקח מאיתנו כספים במשך כול חיינו. לו לא לקח - היינו מסדרים לעצמנו קיצבאות זיקנה הרבה יותר טובות מאשר אלו שהוא "מעניק" לנו (מהכסף שלקח מאיתנו).

יעקב