קו ישר

מערכת הבריאות הציבורית שלנו קורסת. שם התואר "ציבורית" מיותר, אין אצלנו מערכות נוספות לא ציבוריות. מערכת הבריאות לא מתפקדת. יש שביתת רופאים כבר כחצי שנה, דיונים ארוכים כול הלילה, בית דין לעבודה, קללות הדדיות בין הרופאים לאוצר ובינם להסתדרות הרפואית שלהם, בגרע אחד יש הסכם, ברגע שלאחריו אין, הרופאים מתפטרים, הממשלה מוציאה צווי מניעה - הברדק חוגג, החולים סובלים.

כולנו היינו רוצים שתהיה מערכת בריאות אחידה ויפה, המתפקדת תמיד ללא דופי, ומספקת כול הזמן שירות טוב ואחיד לכולם. כולנו היינו רוצים שאלוהים ינהל את מערכת הבריאות (ושאר מערכות המדינה) ואז הכול היה מתנהל למופת.

אבל המדינה, המנהלת את מערכת הבריאות, היא לא אלוהים. המדינה היא פוליטיקאים - אנשים - איך נאמר? די גועליים ובעלי יכולות בתחומים מצומצמים (רטוריקה, יחסי ציבור וספינים). אנשים אלה לא מסוגלים לנהל מערכת בריאות ולא שום מערכת אחרת. עובדה היא שמערכת הבריאות (הציבורית) לא מתפקדת. אם יפתרו (זמנית) את בעיית הרופאים תתחלנה לשבות האחיות, ואח"כ עובדי המנהל והמשק, ואח"כ שוב הרופאים. תמיד יש מחסור במיטות, או מחסור ברופאים, או תורים והמתנות לטיפולים. אין למערכת שום סיכוי לתפקד תקין, אי פעם.

הבעיה המרכזית היא הריכוזיות. המערכת גדולה מדי. היא "גדולה מדי מכדי ליפול" וגדולה מדי מכדי שניתן יהיה לנהל אותה. כול בתי החולים במדינה מנוהלים על ידי אותם פקידים במשרד הבריאות, לפי סולם שכר אחיד שנקבע על ידי פקידי האוצר.

כדי שמערכת הבריאות תתפקד תקין היא צריכה להיות מורכבת מהרבה, הרבה מאד, יחידות (בתי חולים) קטנות, נפרדות, עצמאיות לחלוטין. בתי חולים פרטיים - כן רק בתי חולים פרטיים רבים ועצמאיים, למטרות רווח, יכולים לספק שירות טוב, כמו שעסקים פרטיים, עצמאיים בשאר תחומי הכלכלה (למשל ייצור נעליים) מספקים שירות טוב, ללא שביתות.

כול בית חולים יתמחה בתחומים שלו, ינוהל על ידי מנהלו, שישכור רופאים כרצונו, וישלם להם שכר לפי הסכם בינו ובין הרופא ולא לפי סולם אחיד של האוצר. כך יווצרו יחידות טיפול רבות, כול אחת בגודל סביר, שניתנת לניהול. כך תהיה תחרות בין בתי חולים, אם אחד לא יספק שירות טוב - יאבד חולים ויאלץ להיסגר, אך החולה יקבל טיפול במקום אחר. ואם ייסגר בית חולים אחד לא יהיה אסון כי יש עוד 20 כמוהו. אם תהיה שביתה באחד, ילכו החולים לאחר. אם תנאי השכר בבית חולים אחד לא ימצאו חן בעיני הרופא יילך לעבוד בבית חולים אחר - ולא יאלץ לרדת לאוסטרליה.

הממשלה יכולה לסייע לאנשים העניים ביותר לממן את שירותי הבריאות שלהם. בכך היא יכולה לדאוג שלכולם תהיה גישה לשירותי בריאות ולא "יתפגרו אנשים ברחובות ללא טיפול". אבל כדי להבטיח לעניים גישה לשירותי בריאות היא לא צריכה לנהל בתי חולים. היא לא מסוגלת לנהל בתי חולים - עובדה. החולה יבחר באיזה בית חולים ברצונו להיות מטופל - קופות החולים או חברות הביטוח ישלמו את דמי הטיפול.

אנו צריכים הפרטה מלאה של מערכת הבריאות. ניהול ממשלתי ריכוזי של מערכות גדולות אינו אפשרי, צריך להתפכח מהאשלייה שאלוהים מנהל את המדינה בתבונה וביכולת אינסופית. אין כזה דבר. אנו רואים את זה בכול המערכות, היום, במיוחד, במערכת הבריאות. המערכות המתפקדות היטב הן מערכות פרטיות, מבוזרות, קטנות יחסית ועצמאיות, שכול אחת מהן, לחוד, איננה בעלת חשיבות עליונה.

יעקב