"הארץ" מביא מאמר מעניין של פרופ' דניאל כהנמן - הפסיכולוג הישראלי שזכה בשנת 2002 בפרס נובל לכלכלה. (המאמר התפרסם בניו יורק טיימס, הארץ תירגם אותו ברשות, תוך ציון המקור, בנוהל תקין, בניגוד למנהג של "ידיעות"). הנה הסיכום של "הארץ":
כשם שאשליה אופטית מושכת גם כאשר ברור שמה שאנחנו רואים הוא שקרי, כך אנו נוטים לחשוב שהעולם ניתן יותר לחיזוי משהוא באמת.
במילים אחרות - הרבה פעמים נראה לנו שאנו יודעים דברים בבטחון גדול, אבל למעשה איננו יודעים, ואנו לא מודעים לכך שהידיעה שלנו אינה אלא אשליה.
כהנמן מביא שתי דוגמאות - אחת ממבדקי קצונה שעושים למועמדים לקורס קצינים - שכהנמן עבד בהם כבוחן. פסיכולוגים מסתכלים על תפקוד המועמדים בתרגיל קצר, ומגיעים למסקנות נחרצות מי מתאים להיות קצין ומי לא. כהנמן בדק את המסקנות מול התוצאות במציאות - כלומר מול ההצלחה בפועל של המועמדים בקורס, ואח"כ בתפקידיהם השונים כקצינים. המסקנה: אין שום התאמה בין הציונים במבדקי קצונה וההצלחה בתפקיד. המבדקים הינם אשלייה.
הדוגמה השנייה לקוחה מתחום הפיננסים. בחברת השקעות גדולה בארה"ב עבדו כ 25 מומחי השקעות, שביצעו את ההשקעות של החברה. המשקיעים תוגמלו בסוף כול שנה על פי הישגיהם, כלומר, על פי הרווחים שהתיק שלהם השיג. כהנמן לקח את התוצאות של הדירוג של המשקיעים במשך 8 שנים ובדק אם יש תיאום בין השנים - כלומר אם משקיע שהיה טוב בשנה אחת היה טוב גם בשנים אחרות. הוא מצא להפתעתו שאין שום תיאום. היינו מצפים שאם משקיע הוא טוב, ומבין היטב את השוק, הוא יצליח שנה אחרי שנה. לא דובים ולא יער. ההצלחה של המשקיעים הייתה לגמרה מיקרית, לא קשורה כלל לאישיות או לידע של האדם.
דרך אגב: היזהרו מיועצי השקעות ומנהלי תיקים. הכול חרתא-ברתא. ההשקעות שלהם לגמרה רנדומליות (אקראיות), כמו בדוגמה של כהנמן. אם הייתם בוחרים באקראי את השקעותיכם - הייתם מצליחים בדיוק כמו יועצי ההשקעות ומנהלי התיקים - והייתם חוסכים את דמי הניהול.
אשליית הידע מתגלה בהרבה תחומים.
למשל: האשלייה שכאילו הרגולטור יודע לנווט את השוק או העסק בצורה נכונה. או שמשרד החינוך יודע לנווט את מערכת החינוך.
או האשלייה של מדעני האקלים שטוענים שהם מסוגלים לחזות את האקלים שיהיה בעוד 100 שנה, ושהם מבינים את הגורמים המשפיעים על האקלים.
המקריות או האקראיות הם הרבה יותר חזקים ודומיננטיים מאשר הידע, בתחומים מסובכים - שהם מרבית התחומים.
יעקב