קו ישר

במסגרת השיחה על שנאת הבנקאים (ראה שני הקטעים הקודמים) - התפתח הוויכוח האם שיטת הבנקאות באמצעות רזרבה חלקית היא פסולה, האם היא מהווה הונאה, האם היא מהווה הדפסת כסף (אני חושב שהדפסת כסף - יצירת כסף יש מאין היא הונאה). שיטת הרזרבה החלקית - fractional reserve banking - היא העומדת ביסוד כול הפעילות הבנקאית המקובלת היום. עיקר השיטה הוא פשוט: אדם בא ומפקיד 1000 ש"ח בבנק, הבנק מותר לו להלוות מזה (נניח) 900 ש"ח לאחר וחייב לשמור רזרבה חלקית של רק 100 ש"ח בקופה. הטענה היא שזה מהווה "הדפסת כסף" כי כרגע יש לנו את האיש הראשון, ולו פקדון בבנק אותו הוא יכול להוציא, והאיש השני שקיבל 900 ש"ח - ס"ה 1900 ש"ח בשוק - כשקודם היו רק 1000. אחד הטוענים הידועים נגד הרזרבה החלקית היה הכלכלן הליברטני הידוע - מוריי רוטברד.  תוספת: הנה מאמר של מוריי רוטברד על שיטת הרזרבה החלקית (באדיבות גיא).

אני משתייך למחנה ההפוך. לדעתי שיטת הרזרבה החלקית אינה יוצרת כסף יש מאין. אני רוצה לכתוב כאן על הדוגמה הבסיסית, מימי ראשית הבנקאות, שנהוג להשתמש בה כדי להסביר איך שיטת הרזרבה החלקית (ר"ח) יוצרת כביכול כסף.

היו היה פעם צורף בשם בני, ולו קופת פלדה איתנה בה נהג לשמור את הזהב והתכשיטים שייצר. בא אליו שמואל השכן וביקש, אם אפשר, להפקיד את מטבעות הזהב שחסך בקופה של בני, כי שם הם בטוחים יותר. בני הסכים ונתן לשמואל שטר או קבלה, הקובע שבעל השטר יכול תמיד, לפי דרישה, לבוא ולקבל את המטבעות. אחרי כמה זמן שמואל קנה עז מדוד, ונתן את שטר הכסף שלו לדוד, ואמר לדוד שהוא יכול לקחת את המטבעות מבני אבל לדוד היה נוח להשאיר את המטבעות למשמרת אצל בני ולא הוציא אותם. כך התפתח המסחר באמצעות השטרות שהנפיק בני, ורק לעיתים רחוקות הלך מישהו להוציא את המטבעות ממש מהקופה (הבנק).

בני הרוויח יפה מהעמלות שגבה עבור שמירת המטבעות, אבל הוא היה ממולח וראה שיכול להרוויח יותר אם ינצל את הזהב ששוכב בקופה ללא שימוש. הוא יכול למשל לתת הלואה לחיים, וחיים יחזיר לו עם ריבית ובני ירוויח את הריבית. לא היה צורך להוציא את הזהב מהקופה לתת לחיים, הוא נתן לחיים פשוט שטר כסף. ככה הנפיק בני שטרות כסף בכמות יותר גדולה מאשר היה זהב בקופה. הפעולה הזאת - של הדפסת שטרות כסף ללא בסיס ממשי, היא בהחלט פעולת הונאה. עכשיו יש בשוק כמות גדולה של שטרות האמורים לאפשר למחזיק בהם לקבל זהב מהקופה של בני, אבל אין מספיק זהב בקופה לפדות את כול השטרות. הרזרבה החלקית של זהב שבני בכול זאת מחזיק בקופה מספיקה לפדיון השטרות שאנשים פודים בדרך שיגרה, כי רק מעטים נוהגים לפדות את השטרות, כך שהעובדה שאין לבני מספיק זהב בקופה לא מתגלה, והכול עובד בסדר כול עוד כולם מאמינים ביושרו ואמינותו של בני.

אחרי זמן מה מתחילים האנשים להרגיש שמסתובבים יותר מדי שטרות של בני בשוק, ואז נפוצה השמועה שאין לבני מספיק זהב בקופה. מחזיקי השטרות כולם מתנפלים פתאום על בני ומבקשים את הזהב שלהם. בני לא יכול לשלם, הבנק נסגר, מחזיקי השטרות מפסידים את מרבית כספם.

ככה התנהלו עיסקי הבנקאות עד תחילת המאה ה 20, כאשר הממשלות כמעט ולא היו מעורבות בעסק. לא כול הבנקים התנהלו בדרכי רמיה, לא כולם הדפיסו שטרות יותר מדי, לא כולם פשטו את הרגל. אבל מספיק בנקים התנהלו בדרך מפוקפקת זו כדי ליצור שם רע למקצוע הבנקאות.

בואו נראה כיצד היה הבנק צריך להתנהל כדי שלא תיהיה הונאה. דרך אחת היא פשוטה: שיטת הרזרבה המלאה- הבנק לא נותן הלואות מכספי פקדונות, ושומר את כול הפקדונות במזומן בקופה. אבל זו לא הדרך היחידה האפשרית.

גם בשיטת הרזרבה החלקית אפשר לנהל בנק בצורה תקינה וללא רמיה. הנה איך:

ראשית: הבנק מיידע את הלקוחות שיש שני סוגים של פקדונות. פקדון א' הוא פקדון למשמרת, הבנק שומר את הכסף בקופה והלקוח יכול להשתמש בכסף בכול עת והוא משלם עבור השרות עמלה. סוג שני - מוצע ללקוח להרוויח ריבית על כספו, בתנאי שיסכים שהכסף יינתן כהלואה לאחרים. במקרה זה על הקלוח לקבוע את משך הזמן של ההפקדה, ויקבל תעודת הפקדה אותה ניתן לפדות רק ביום הפרעון המצוין. אם הלקוח זקוק לכסף קודם, הוא יכול למכור את תעודת הפקדון לאחר בשוק (או אפילו לבנק עצמו, אם יש לבנק כסף ועניין). החובה של הבנק במקרה זה היא: 1. להחזיק בקופה מזומן כנגד כול פקדונות העו"ש (שהופקדו למשמרת). 2. לנהל את ההלואות והפקדונות כך שבכול תאריך נתון יהיה מספיק כסף מפרעון הלואות כדי לשלם את תעודות ההפקדה לאותו תאריך. 3. להחזיק רזרבה של מזומן, לשם זהירות, שמא לא תפרע הלואה כולשהי במועד.

תחת תנאים אלה - הבנק משנע כספים מאנשים חוסכים ומשקיעים לאנשים אחרים שצריכים הלואת. הכסף "עובד" ומרוויח בשביל כולם - בשביל הלווה, בשביל החוסך, ובשביל הבנק המתווך. הבנק יציב, ואין הונאה. כלומר - אפשרי שיהיה בנק המנוהל בשיטת הרזרבה החלקית שאינו מדפיס כסף יש מאין, ואינו מרמה איש, ואינו בסכנת פשיטת רגל מתמדת.

שאלה אחרת היא איך נוכל לדעת שבנק מתנהל בצורה תקינה או לא. שאלה עוד יותר גדולה היא מה תפקידם של הבנק המרכזי. לא אדון כאן בשאלות אלו. רק רציתי להראות שבנקאות בשיטת הרזרבה החלקית אין פירושה בהכרח הונאה. ההונאה אינה בשיטה, אלא בצורת הניהול של הבנק. שיטת הרזרבה החלקית היא לב ליבה של הבנקאות - ללא השיטה הזאת ניתן אך בקושי לקבל הלוואות או להרוויח ריבית על החסכנונות. איסור גורף על הפעלת שיטת הרזרבה החלקית פירושו לאסור קיומו של ענף לגיטימי וחושב של הכלכלה - הבנקאות. פירושו לכפות על אנשים, נגד רצונם, שיטות פחות יעילות, שמניבות פחות עושר.

יעקב