קו ישר

פרופסור דן אריאלי כותב מאמר בדה-מרקר שכותרת המשנה שלו היא:" אי־רציונליות היא היד הנעלמה האמיתית המניעה את קבלת ההחלטות האנושית".

פרופ' אריאלי הוא חוקר מוכבד בתחום הכלכלה ההתנהגותית, אותו פיתחו לראשונה הפסיכולוגים עמוס טברסקי ודניאל כהנמן, ועליו קיבל האחרון פרס נובל לכלכלה. הם גילו, באמצעות ניסויים אמפיריים, שהאנשים לא מתנהגים תמיד בצורה רציונאלית, והם מנסים לחקור, גם בצורה אמפירית, כיצד אנשים מנהגים במציאות. מחקריהם מעניינים ומחכימים מאד, אני ממליץ מאד על ספרו של דניאל כהנמן "לחשוב, מהר ולאט."

יש לברך את הפרופסורים כהנמן ואריאלי על שגילו את הגילוי המרעיש שבני האדם אינם מתנהגים באופן רציונאלי. לא חשוב שכול הפילוסופים לפניהם כבר אמרו את זה, למשל דוד היום כתב, בסביבות השנה 1750, כי מה שמניע בני אדם הוא יותר הרגש והמאויים - passions - מאשר ההגיון. הפילוסופית איין ראנד, שרציונאליזם הוא נר לרגליה - לפי הצהרותיה - כתבה שבני אדם יכולים להיות רציונאליים - אבל זה לא אוטומטי - בני אדם צריכים להתאמץ כדי להיות רציונאליים (וגם אז לא בטוח שזה מצליח). היות ורוב הזמן אנשים עצלנים מכדי להתאמץ, הם מתנהגים בצורה לא רציונאלית. (זה בערך מה שטוען גם כהנמן).

מה לזה וליד הנעלמה? (מושג שטבע אדם סמיט)? ובכן - חוסר הבנה. חוסר הבנה של אריאלי וכהנמן את המושג יד נעלמה. כותב אריאלי:

"בשנת 2008 התוודה יו"ר הבנק הפדרלי לשעבר אלן גרינספאן כי עשה טעות בכך שהניח כי האינטרס האישי של ארגונים, בעיקר בנקים ואחרים, הוא המנחה אותם להגן בצורה הטובה ביותר על בעלי המניות שלהם. כיום אנו משלמים מחיר נוראי על אמונתנו העיוורת בכוחה של היד הנעלמה. התעוררנו התעוררות מכאיבה לראות את שקריותה של תיאוריית הכלכלה הסטנדרטית - שלפיה בני האדם מסוגלים לקבל החלטות רציונליות תמיד וכי שווקים ומוסדות פועלים תחת רגולציה עצמית בריאה. סוף־סוף אנו מתחילים להבין כי אי־רציונליות היא היד הנעלמה האמיתית המניעה את קבלת ההחלטות האנושית. "

מי קבע שהתיאוריה הכלכלית הסטנדרטית מניחה שבני אדם רציונאליים? התיאוריה הכלכלית הסטנדרטית לא מניחה כזה דבר. דן אריאלי פשוט לא יודע. התיאוריה של הכלכלה החופשית דוגלת בלתת חופש לאנשים להשיג את מטרותיהם בדרך הכי טובה שהם יכולים. לא חשוב מה המטרות (אם הן רציונאליות או לא, לדעת אריאלי - וכי מי קובע מהי מטרה רציונאלית?). הכלכלה החופשית גם לא מניחה שבני אדם יתנהגו כך או אחרת - היא דוגלת בלתת להם חופש לנהוג לפי מיטב הבנתם (רציונאלית או לא), כול עוד אין הם פוגעים באחרים. השיטה לא מותנית בכך שבני אדם רציונאליים, אלא ההיפך - היא בנויה כך שתפעל הכי טוב בלי קשר לצורת התנהגותו של פרט זה או אחר.

אריאלי (וכהנמן) קופצים למסקנה שמאחר ובני אדם לא רצינאליים, הם זקוקים לרגולטור רציונאלי שינחה אותם (גם בכוח) בדרך הנכונה. אבל מי אותו רגולטור, שבניגוד לבני אדם בני תמותה, הוא רציונאלי בהכרח, ולכן, חזקה עליו שיוביל את העדר בדרך הנכונה? איפה לוקחים רגולטור עליון שהינו כול יודע, וחוכמתו אינסופית והרציונאליות שלו אינה מוטלת בספק? (אולי אריאלי חושב על עצמו...).

אם הרגולטור בן אדם, כמו כולנו, חזקה עליו שגם הוא כפוף למגבלה ש"אי הרציונאליות היא הניד הנעלמה האמיתית שמניעה את קבלת החלטות האנושית".

אלן רגינספן - אבא של כול הרגולטורים, שגה, לדעת דן אריאלי (אני מסכים שהוא שגה אך לא לגבי מהות השגיאה). בסדר. איך בוחרים רגולטור בעתיד שיהיה חף משגיאות? איך מבטיחים זאת? תורת הכלכלה החופשית מלמדת לא לתת סמכויות רחבות מדי בידי רגולטורים, שחזקה עליהם שישגו. אם לא מרכזים כוח רב מדי בידי בני אדם בודדים, יש סיכוי שהנזקים שיגרמו לא יהיו בממדי אסון (כמו אלה שגרם גרינספן).

הסלידה של אריאלי ל"יד הנעלמה" לא נובעת מגישה רציונאלית שפיתח במהלך לימודיו ומחקריו המלומדים והמענינים, אלא מהאידיולוגיה (passions )שספג בנערותו בתנועת הנוער העובד והלומד. דן אריאלי הוא דוגמה מצויינת לתיזה של עצמו בדבר חוסר הרציונאליות של האנשים.

יעקב