קו ישר

הנה עוד קטע במסגרת סדרת המאמרים והדיונים על מהות הכסף והנקאות. אחרי שמוטי בילבל אותנו כהוגן עם "כסף אמיתי" מול "כסף-חוב" מול "כסף מודפס", ואני הכנסתי מושג 'מקורי' חדש: "כסף מזוייף", הנה רעיון חדש (??? חדש? איני יודע - בשבילי הוא חדש).

כסף הוא פתק-חוב (פ"ח). פתק חוב נקרא בלעז (IOU (I owe you - "אני חייב לך". זהו פתק שאדם א' נותן לאדם ב' ובו כתוב למשל: "אני חייב לך 1000 שקל" (או 100 גרם זהב, או 10 שקי חיטה, או כול דבר אחר).

כול אחד יכול לתת לכול אחד פתק-חוב, מניחים שאדם א' קיבל משהו מב' (אחרת לא היה נותן לו פ"ח), אבל ערכו של פ"ח לא קשור לתמורה ש א' קיבל מ ב', ערכו נובע אך ורק מההבטחה של א' לשלם את הסכום הנקוב בו. יש פ"ח שיש בו מועד נקוב לפירעון (ואז הוא דומה לשטר חוב) ויש פ"ח ללא מועד נקוב, ואז ההבנה היא שהוא חייב להפרע בכל עת לפי דרישה. 

פ"ח הוא דבר שבני אדם מחליפים ביניהם מרצון והסכמה הדדית, ללא שום מגבלות ותנאים - חוץ מהתנאי היסודי שחייבים לכבד אותו ולפרוע אותו והאמונה של המקבל שהנותן אכן יפרע. פ"ח הוא טוב אם הוא נפרע, ורע (מזוייף) אם לא נפרע, ואפשר לדעת זאת רק לאחר מעשה, כאשר הוא מוצג לפרעון.

פ"ח יכול להיות סחיר - צד ב' יכול למכור אותו לצד ג', במחיר מוסכם. אין מגבלה לסחירות של פ"ח חוץ מהדרישה להסכמה הדדית.

זהו אם כן הכסף. הכסף הוא פ"ח שהבנק (כול בנק) מנפיק. כול בנק, וגם כול אדם פרטי, יכול להנפיק פתקי חוב כמה שהוא רוצה, ללא מגבלות לוגיות או רגולטוריות, חוץ משתי דרישות יסוד: שחילופי פ"חים בין אנשים יהיו מרצון והסכמה, ושהפ"חים ייפרעו. (בעבר הרחוק הבנק היה בן אדם ולא תאגיד).

לתהייה כיצד ייתכן שבנק "ייצור" יש מאין כסף (שמוטי קרא לו 'כסף חוב') - הנה התשובה: כסף הוא פתק חוב. אין שום מגבלה להנפקת פתקי חוב. כול אדם ובנק יכול להנפיק כמה שהוא רוצה, התנאי היחידי הוא שהוא ייפרע. (תנאי מוקדם הוא שיסכימו לקבלו - אחרת אין פתק חוב). הבנק, המנפיק פתקי חוב חייב לדאוג לפרעונם. שום רגולטור לא יכול לדאוג לפרעונם במקומו, שום פתק-חוב אינו תקין אם הבנק יודע שלא יוכל לפרוע אותו, ולא חשוב מה הרגולטור אומר על הלימות הון או דרישות רזרבה. שום דרישות להלימות הון או גובה רזרבה לא יכולות להבטיח פרעון כול פתקי החוב.

מקודם הצעתי תיאוריה שהבנק בעצם "מנזיל" (הופך לכסף נזיל) נכסים שהוא מקבל כבטחונות. אני מציע עכשיו משהו שונה: הבנק יכול להנפיק כמה שהוא רוצה פתקי חוב, הוא לא "מנזיל" כלום, אלא מנפיק פתקי חוב. ישנה רק אותה דרישה יסודית מטרידה, שהוא חייב גם לדאוג לפרעון הפתקים. החזקת בטחונות נאותים היא דרך אחת להבטחת הפרעון, אבל אין קשר ישיר בין הבטחון לפתק המונפק. 

אני מתעלם מהדיון על הרגולציה, הלימות ההון, דרישת הרזרבות, הבנק המרכזי וכו' - כי לדעתי חייבים קודם להבין את מהות העניין, לפני שצוללים לפרטים.

מובן גם שאיני מתלהב מהרעיון של "הדפסת כסף" על ידי הבנק המרכזי, כלומר הנפקת פתקי חוב על ידו ללא מגבלה, וללא דאגה לפרעון.

אני מקווה שתרמתי משהו להמשך הדיון.

יעקב