קו ישר

אירופה נותרה מאחור בקטע של היזמות והקמת עסקים חדשים, על כך מספר מאמר מפורט בדה-מרקר (מתורגם מתוך ה"אקונומיסט").

לא מקימים בה הרבה חברות חדשות או עסקים חדשים. אין הרבה רעיונות חדשים וסטארט-אפים - בהשוואה לארצות אחרות כמו למשל ארה"ב או סין והודו. מה שמונע הקמת עסקים חדשים זאת הרגולציה הכבדה, המיסוי הגבוה, ובעיקר חוקי העבודה הנוקשים שאינם מאפשרים לשכור ולפטר עובדים לפי צרכי העסק. מעבר לזה - העצלנות - הנובעת מהמנטליות שהקיום מובטח על ידי קיצבאות, על חשבון אחרים, ואין צורך להתאמץ. זה ה"הישג" המובהק של מדינת הסעד - אם הקיום מובטח על ידי אחרים יש פחות תמריץ לעבוד ולהתאמץ.

הדבר מודגש יותר בארצות הדרומיות והלטיניות, אבל מצוי בכול הארצות.

זאץ הבעיה האמיתית של אירופה, לא הגרעונות. אם יש יצירת עושר וצמיחה, אפשר להתגבר על הגרעונות, אם אין - הגרעונות רק ילכו ויגדלו.

האירופים עסוקים בלחלק את העוגה, אבל שכחו שלפני שמחלקים צריך לאפות אותה.

זאת בעיה כללית של מדינת הרווחה, ושל הסוציאליזם והאידיאולוגיה החברתית - הם מתרכזים בקטע של ל"עזור", ל"תת", להעביר כסף לנזקקים, להקים שרותים ממשלתיים משוכללים ומקיפים (לפי הצהרות הכוונות), שירותי בריאות וחינוך, ממומנים ממיסים.

אבל לפני שמקימים שירותים צריך לייצר את העושר, את הדבר שמשלם מיסים.

עושר אינו צומח לבד על עצים, ומחכה לממשלה שתבוא לקטוף אותו.

הסוציאליסטים לא מודעים לתהליך יצירת העושר. העושר, לפי מחשבתם, הוא נתון, הוא קיים, הם אינם יודעים ולא רוצים לחקור איך הוא נוצר.

העושר נוצר על ידי יזמים - שברבות הימים, אם מצליחים, הופכים ל"טייקונים". העושר נוצר על ידי אנשים, לא על ידי ממשלות או פוליטיקאים. אם מציקים יותר מדי למייצרי העושר, ולוקחים מהם יותר מדי מיסים לטובת אחרים (מקבלי הקיצבאות) - אז הם מפסיקים לעבוד, והעושר לא נוצר, ואין ממי לקחת.

הגרף בצד ימין, והמאמר בדה-מרקר, ואירופה בכללותה הם דוגמה לעקרונות אלה.

יעקב