קו ישר

השבוע, לפני 45 שנה, צ'ה גווארה קיבל מנה גדושה של התרופה שהוא נהג לתת לאחרים. הוא הוכרז כרוצח, בלי משפט, הועמד לקיר ונורה. התגשמות הצדק הפואטי - עשו לו מה שהוא נהג לעשות לאחרים.

למי שלא בדיוק יודע מי היה צ'ה גווארה (חוץ מציור על חולצות T), הנה כמה עובדות אודותיו.

"כשראית את הקרינה של האושר בפניו של צ'ה גווארה כאשר קורבנותיו נקשרו לעמוד ונורו, הבנת שיש משהו מאד לא תקין איתו". זאת אמר לסופר אסיר קובני לשעבר, שראה את הפנים של גווארה.

צ'ה גווארה היה עוזרו של פידל קסטרו בעת המהפכה הקומוניסטית בקובה, ב1959, ואח"כ היה ראש השרות החשאי של קאסטרו בקובה, האחראי על מאסרם והוצאתם להורג של אלה שנטען שהם אוייבי המהפכה.

גווארה היה המפקד של מתחם ההוצאות להואג, "לה קבנה", ולעיתים קרובות היה מבצע בעצמו את יריית החסד לווידוא ההריגה, היה תוקע כדור בראש, מאקדחו, לקורבן. הוא הורה לפתוח חלון בקיר משרדו כדי שיוכל לצפות בהוצאות להורג. עיתונאי רומני (כשרומניה הייתה קומוניסטית), סטפן באצ'י, התקבל במשרדו של צ'ה שניאות להעניק ראיון. כאשר נכנס, לקח אותו צ'ה אל החלון, כדי לצפות בהוצאה להורג. העיתונאי המזועזע ברח. יותר מאוחר כתב שיר: "אני לא אשיר לצ'ה, כמו שלא אשיר לסטאלין" הייתה אחת השורות בשיר.

אפילו בצעירותו כבר ניכר שצ'ה לוקה במחלת נפש. הוא כתב: "הנחיריים שלי מתרחבים [בהנאה] כאשר אני מריח את ריח אבק השריפה והדם. מטורף מזעם, אכתים את הרובה שלי בדמו של כול אוייב מובס שיפול בידי. במות אוייבי אני מכין עצמי למאבק הקדוש ואני מצטרף לפרולטריון המנצח באגה חייתית".

הקטע הזה מ"יומני האופנוען" שלו, נשמט משום מה מהסרט המתקתק עליו שהכין רוברט רדפורד.

כול אלה הלובשים את החולצות או תולים את הפוסטר של צ'ה גווארה, ראוי שידעו קצת היסטוריה.

על המתרחש בקובה היום ניתן לקרוא בבלוג של העיתונאים הקובנית יואני סאנצ'ז, (באנגלית, או כול שפה אחרת...).

יעקב