קו ישר

בעיקבות סופת סנדי בארה"ב מופיע בניו יורק טיימס מאמר ארוך על תכנית הממשלתית לביטוח נגד שיטפונות, שנמצאת בגרעון גדול. בתמונה רואים את העיירה טוקרטון, על חוף האוקיינוס בניו ג'רזי, מוצפת בעקבות ההוריקן סנדי.

הוריקן סנדי הביא להצפה ונזקים של לפחות 115 אלף בתים והרס מוחלט של אולי 20-30 אלף. כשמתרחש אסון טבע, האינסטינקט הראשון הוא שצריך לעזור לאנשים המסכנים שאיבדו את בתיהם. מצד שני - מאחר וסופות ושיטפונות אינם תופעה נדירה - נשאלת השאלה מדוע בעלי הבתים לא ביטחו את בתיהם. על זה הטענה היא "כשל שוק": כי חברות הביטוח העיסקיות (הפרטיות) מסרבות להציע ביטוח נגד שיטפון.

הטענה הזו אינה נכונה. כול חברת ביטוח תבטח כול סיכון, השאלה היא רק מה גובה הפרמיה שהיא דורשת. כנראה שהפרמיות הנדרשות - כתוצאה מחישוב הסתברות הנזק, כה גבוהות שבעלי בתים לא יכלו לעמוד בהן והעדיפו לא לבטח. הם סמכו על טוב ליבם של האזרחים שיצילו אותם, אחרי שיטפון, באמצעות כסף ממשלתי.

בגלל "כשל השוק" (כביכול), ובגלל שבמקרה אסון טבע הממשלה במילא נדרשת לעזור, החליטה הממשלה הפדראלית להקים קרן ממשלתית לביטוח מפני שטפונות. סיבה נוספת - בגלל שהממשלה מבטחת משכנתאות - היא נאלצה להציע ביטוח לבתים שעליהם ניתנה המשכנתא. כך הוקמה התכנית הפדראלית לביטוח שיטפונות בשנת 1968, והיא מחייבת את כול הבתים שעליהם רובצת משכנתא - לרכוש ביטוח פדראלי נגד שיטפונות, אם הם נמצאים על שטח שבו התרחש שיטפון כולשהו ב 100 השנים האחרונות. בתים שמחוץ לאזורים אלה רשאים גם הם לרכוש ביטוח פדראלי, אך לא חייבים.

היום יש בארה"ב 5.7 מיליון בתים שמבוטחים בביטוח שטפונות פדראלי (ביטוח חובה). הבית הממוצע משלם פרמיה של 615 דולר לשנה, אך באיזורי סיכון גבוה יותר הפרמיה מגיעה עד 1200 דולר לשנה או אפילו 3000 דולר לשנה. סכונות הביטוח הפדראלית גובה כ 3.5 מיליארד דולר בשנה כפרמיות.

אבל, הפרמיות כמובן נמוכות מדי. הוריקן קטרינה, למשל, בשנת 2005, גרם לנזקים (ותשלומי ביטוח) בסך 18 מיליארד דולר. הוא לא היה היחידי. בקיצור: תכנית הביטוח הפדראלי נמצאת בגרעון עמוק, שמכוסה על ידי "הלוואות" מהאוצר (הדפסת כסף) - כלומר - משלם המיסים. עכשיו נפל עליהם הוריקן סנדי, ובקופה אין כסף, רק גרעונות. האמונה שהממשלה יכולה לעשות טוב יותר מה שהשוק החופשי אינו יכול לעשות (כשל שוק) היא אמונה טפלה. לסיכון יש מחיר, הממשלה הפדראלית אינה יכולה לשנות את המחיר הזה, היא יכולה רק להתעלם ממנו, לגבות פרמיות נמוכות מדי, ואז לספוג הפסדים שיוטלו על כול התושבים משלמי המיסים.

הביטוח הפדראלי ה"זול" גורם ל"תוצאות בלתי מכוונות" unintended consequences, אבל בהחלט לא בלתי צפויות. העיקרית שבהם היא - עידוד בניה באזורים מועדי שיטפון, ובכך הוא גורם לגידול בנזקים. ככה מביאים בכתבה דוגמא של בית ששוויו כ 180 אלף דולר, אבל הוצף, במרוצת העשור האחרון, 15 פעמים, ועלה לחברת הביטח 1.5 מיליון דולר. בית אחר, ששוויו 116 אלף דולר, הוציא מחברת הביטוח הפדראלית כ 2 מיליון דולר בגין תביעות חוזרות על הצפות רבות.

בעיה אחרת היא תקנות הבניה. באזורי שטפון מתבקשת בנייה עמידה לשטפון - שפירושו יסודות עמוקים, ובתים מוגבהים על עמודים. אבל, תקנות הבניה הן באחריות הרשות המקומית, וזו לא ממהרת להטיל חובה של בניה יקרה על התושבים. לסוכנות הביטוח הפדראלית אין סמכות תקינה בנושא איכות הבניה. בעיה נוספת היא - שמפות האזורים המועדים להצפה (בהם חל ביטוח חובה) אינה מעודכנת, והתרחשו הצפות גם באזורים אחרים, לא מבוטחים.

אנו רואים שהטענה של "כשל שוק" בביטוח שיטפונות היא טענת סרק. הממשל הפדראלי חשב שהוא מסוגל לנהל יותר טוב את התכנית לביטח שטפונות, אבל הוא לא מסוגל. הוא מסוגל רק לנהל יותר גרוע, לגבות פרמיות נמוכות מדי, לעודד בנייה באזורים מסוכנים ומועדי שטפון, וליצור גרעונות גדולים שיוטלו על משלמי המיסים. יש לציין שחלק ניכר מהבתים בחוף הים הם בתי נופש של אנשים אמידים, אין שום סיבה שהממשלה תסבסד את הביטוח שלהם.

יעקב

תוספת:

הממשלה לא צריכה לעסוק בעיסקי ביטוח. אין זה תפקידה. השוק החופשי (באמצעות חברות הביטוח) שלח איתות ברור ונכון: אל תבנו באיזורים מועדים לשיטפון. אסור היה לממשלה לשבש את המסר הזה, ולעודד בניה באזורים מסוכנים. מי שרוצה בכול זאת לגור ליד הים, זכותו, אבל על אחריותו.

הממשלה לא צריכה לממן את שיקום כול הבתים ההרוסים באותו מקום מסוכן ליד הים. היא לא צריכה לכסות לכול האנשים את כול ההפסדים. הממשלה יכולה, לכול היותר, לעזור לאנשים עניים להשתקם, אבל במקום אחר. היא לא צריכה לעזור לאנשים עשירים לבנות מחדש את בתי הנופש שלהם ליד הים.

יעקב