דה מרקר מדווח על ספרו החדש של דוד קליין שהיה נגיד בנק ישראל בין 2000-2004, לפני פישר.
הנה למשל:
קליין תוקף בספר את מדיניות רכישת הדולרים של בנק ישראל, שהביאה להפסדי ענק לבנק. סך הפסדי הבנק מגיעים, עד סוף 2013, ל–44.5 מיליארד שקל. ב–2010 בלבד רשם הבנק הפסד גדול של 17.9 מיליארד שקל... לדברי קליין בספר, רכישות המט"ח של פישר "כרוכות עם שמירת ריבית ריאלית שלילית תקופות ארוכות, שגרמה לניפוח המחירים בשוק הנדל"ן, שכפתה עיוותים על מדיניות הפיקוח על הבנקים בהנחה שהיא דרושה כדי לשמור על יציבותם, וחיזקה את נטייתו המובנית של הנגיד להימנע מצעדים מקדמי תחרות בענף השירותים הפיננסיים בכלל ובבנקאות בפרט".
שימו לב במיוחד למשפט: - "נטייתו המובנית של הנגיד להימנע מצעדים מקדמי תחרות בענף השירותים הפיננסיים בכלל ובבנקאות בפרט". כלומר קליין אומר מה שכולנו יודעים - פישר (בדומה לקודמיו) מנע תחרות בין בנקים על ידי שלא מאפשר הקמת בנקים חדשים. מעניין מה קליין עשה למען התחרות בין הבנקים בתקופת כהונתו. מה שנחוץ אינו "לקדם תחרותיות בענף הפיננסים" אלא רק להמנע מלחסום את קמתם של בנקים חדשים.
עוד מדגיש קליין את ההיסטוריה של בנק ישראל ומשבח את העובדה שהפך ממוסד הכפוף למעשה לאוצר למוסד עצמאי, כלומר מוסד שמתנהל על פי הגחמות השרירותיות של הנגיד, ללא שום ביקורת או מגבלות.
אני לא קראתי את הספר, רק מדווח על מה שכתב דה-מרקר מצא לנכון לספר.
המצב שיש לנו מוסד בו הגחמות של אדם אחד, לבד, (פישר) הפועל לפי מיטב הבנתו - כלומר לפי שרירות ליבו והשקפותיו האידאולוגיות, יכול לגרום להפסדים של עשרות מיליארדי שקלים לריק - זה בוודאי לא מצב תקין או משובח. הכוח המוחלט שבידי הנגיד הוא מסוכן מאד. ומעל לכול לא נחוץ.
אנו לא צריכים את בנק ישראל עם מדיניותו השרירותית והמוזרה. עכשיו החליפה את פישר הנגידה קרנית פלוג בעלת ההשקפות "החברתיות" המקדמת הגדלת "יעד הגרעון" (ביחס להצעת האוצר) למען מטרות חברתיות, ומדגישה בדוחות בנק ישראל את הפערים החברתיים. התפקיד המסורתי של הבנק (המוצהר) היה לדאוג ליציבות המטבע, מלחמה בגרעונות ממשלתיים (על ידי "יעוץ" לממשלה - כלומר הטפות מוסר) וקידום הצמיחה הכלכלית. זה משתנה כעת והופך ל"מניעת פערים" - כלומר - מיעדים פיננסיים ליעדים "חברתיים" לפי האידאולוגיה האישית של הנגיד.
יש לבטל את בנק ישראל, ואת השקל (הבייבי שלו). שניהם לא ממלאים שום תפקיד מועיל.
יעקב