קו ישר

לאחרונה התפרסמו 3 מאמרים על המרכז הבין תחומי בהרצליה. הראשון מתאר את המתרחש בו וקורא לו בלעג "הפקולטה למדעי הנטוורקינג". אין ספק שהשם והלעג מוצדקים. המרכז הבין תחומי הוא אוניברסיטה פרטית, אך למרבה הפלא - גם מלכ"ר, כלומר מוסד ללא כוונת רווח (על כך בהמשך). האוניברסיטה הוקמה ללא עזרה ממשלתית, היא גובה שכ"ל של כ 38 אלף ש"ח לשנה, לעומת כ 11 אלף באוניברסיטה ממשלתית (ת"א, חיפה ירושלים או ב"ש). היא מלמדת רק מקצועות מבוקשים, כלומר מקצועות פופולריים או אופנתיים - משפטים, כלכלה, מדעי המדינה ויחסים בינלאומיים ומנהל עסקים. המקצוע המדעי (במקצת) היחידי שהם מלמדים הוא המקצוע המבוקש מדעי המחשב. אין שם השקעות גדולות במעבדות או בתחום המחקר, מלמדים מה שקל ללמד וללמוד - בעיקר "פקה-פקה" (דיבורים). הם מגייסים את מיטב המרצים במדינה, או לפחות את מיטב הסלבריטאים (לא תמיד אישיות מפורסמת הוא גם מרצה טוב). הם משלמים משכורות גבוהות לכוכבים שמלמדים שם. הם מתפארים בטיפול אישי בכול סטודנט.

שכר הלימוד מכסה, לדברי יו"ר המוסד, פרופ' רייכמן, 80% מההוצאות, השאר בא מתרומות. יש בו בניינים על שם שלי אריסון, סמי עופר וכדומה. סביבת הלימוד (הבניינים והכתות) היא מאד מודרנית, מלוקקת, ונוחה.

מטבע הדברים - הסטודנטים - מרביתם באים מבתים מבוססים, ויוצרים קשרים טובים באוניברסיטה עם בנים אחרים של אנשים מבוססים ומפורסמים, ועם העשירים עצמם. קשרים אלה הם מרכיב חשוב בקריירה העתידית, לא פחות מהידע והתואר. זה רק טבעי ותקין.

המרכז הבין תחומי הוא, לפי התרשמותי מהמאמרים, (לא מכיר את המוסד מקרוב), עסק מסחרי טיפוסי. מוכרים לאנשים (הסטודנטים עשירים והוריהם) מוצר מבוקש, עטוף באריזה מאד יוקרתית ומרשימה, ובאיסטרטגיה שיווקית מבריקה. מוכרים לסטודנטים "הצלחה" - האפשרות להריח הצלחה, להתחכך בהצלחה, או - לפחות - להתחכך בעשירים, במשהו שמעיד על הצלחה. אז - איך זה שהוא מוסד "ללא מטרות רווח" אם הוא כול כך מסחרי? הרווח שהם מפיקים הן משכורות הגבוהות של המרצים והמנהלים והיוקרה. הם מתפקדים כמו קאונטרי-קלאב אקסקלוסיבי.

מאידך, מסביר פרופ' רייכמן - עלות סטודנט באונ' ת"א היא 62.7 אלף ש"ח, ובאונ' ירושליים - 85 אלף ש"ח. ההשכלה הגבוהה הממשלתית מקבלת כול שנה 9 מיליארד ש"ח מקופת המדינה. המדינה לא הצליחה לספק את הביקוש ללימודים גבוהים - ב 1989 היו בארץ רק כ 75 אלף סטודנטים, באונ' ממשלתיות - היחידות שהיו קיימות. היום יש כ 300 אלף, שחלק גדול מהם לומדים במכללות הפרטיות. הבין תחומי היה החלוץ (לדברי רייכמן) בהקמת תשתית פרטית להשכלה גבוהה, ובהעברת החוקים או התקנות שמאפשרות זאת.

וכמובן - האוניברסיטאות הממשלתיות הפכו חממה לבזבוז כספי הציבור על ידי משכורות עתק ותנאים מפליגים לפרופסורים ולמנהלים שלהן - מוקד של שחיתות, על חשבון אחרים, כמו כול מוסד ממשלתי.

הסיפור הזה, של בית ספר יוקרתי, לאנשים מעושרים כמובן לא מוצא חן בעיני סוציאליסטים טובים הדוגלים בשיוויוניות. לדידם כולם צריכים להיות עניים באותה מידה, ולסבול ממחסור בהשכלה גבוהה. לדידם, רק הממשלה (שהיא האלוהים) היא מספיק טובה וטהורה כדי לתת השכלה לבנים (ובנות), וחלילה וחס שיזמים בלתי ממשלתיים יעזו לספק לבני העשירים סחורה שהבנים רוצים.

לדעתי המרכז הבין תחומי אינו עושה שום דבר לא טוב, ובטח ובטח לא שום דבר בלתי לגיטימי. הוא מספק מוצר לאנשים שקונים את המוצר ממיטב כספם, ומרצונם החופשי, אפילו בהתלהבות. הוא מספק השכלה גבוהה (וגם "נטוורקינג"), שאספקתה הייתה חסרה קודם. אין שום מקום לביקורת עליו או הרגשת אי נוחות עימו. הוא אינו עושה שום דבר רע. הוא יותר יעיל פחות בזבזני ומושחת מהאוניברסיטאות הממשלתיות.

אני, אישית, אינני בטוח שהוא מספק השכלה יותר טובה - אבל ייתכן שכן. אינני יודע. עטיפה נוצצת מדי מעוררת בי חשש ליומרות שווא, אבל זו רק תחושת בטן, שייתכן שהיא לא נכונה. (אני גם לא כול כך מחזיק, אישית, מהמקצועות ה"מבוקשים" האלה). אבל כול הספקות האלה אינם משנים את העובדה שהמרכז הבין תחומי הוא מוסד מבורך, רצוי, וטוב, ומעל לכול - לא בזבזני ומושחת (על חשבון הציבור), כמו האוניברסיטאות הגדולות. פרופ' רייכמן מוצא לנחוץ להתפאר, ברוח התקופה, בתפקיד ה"חברתי" החשוב שהמרכז ממלא. היום חייבים לקרוא לכול דבר טוב בתואר "חברתי".  הוא "חברתי" כמו שאני צינצנת - אבל הוא מספק שרות מבוקש, ולכן הוא טוב.

שיוויוניות זו אוטופיה. בני האדם אינם שווים, משום בחינה. יותר חשוב לשמור על החופש של בני אדם מאשר לנסות לכפות בכוח שיוויוניות שלא יכולה להיות. טוב שיש מוסד כמו המרכז הבין תחומי, למרות שאני לא בטוח שהייתי רץ ללמוד שם. טוב שהוא קיים למען אלה שהוא משרת, למרות שרובם בני עשירים. גם לבני עשירים מגיע לחיות וליהנות בעולם, זה לא חטא להיות עשיר או בן של עשירים. אויה לה לחברה שאין בה עשירים.

יעקב