קו ישר

לפני כמה חודשים, כשאר העבירו בכנסת את חוק הריכוזיות, כתבתי שה"ריכוזיות" היא מושג לקוח מהאידיאולוגיה המרקסיסטית, ושהוא מנותק מהמציאות. אין ריכוזיות, של 20 משפחות כביכול, במשק הישראלי. אין דבר כזה, הטענות האלה פשוט לא נכונות.

מניתי שורה ארוכה של יזמים שהחלו מאפס, ובנו ב 10 אצבעותיהם, ובשכלם, אימפריות כלכליות אדירות, ללא סיוע של משפחות עשירות או קשרים פוליטיים יוצאי דופן.

הנה אחד ששכחתי למנות (וודאי יש עוד רבים): שלמה שמלצר, המוסכניק מחיפה, שבנה לעצמו אימפריה כלכלית שאומדן המכירות שלה היום כ 5 מיליארד שקל, שוויה כ 2.5 מיליארד שקל, והמעסיקה כ 5000 עובדים בארץ.

שלמה שמלצר נפטר באופן פתאומי, היום, בגיל 68, יהי זכרו ברוך. (אני לא מכיר אותו אישית).

אולי באותה הזדמנות כדאי להזכיר את יוסי גביזון, ההיפי בן ה 41  מדימונה (יבל"א), שבנה את האימפריה של קרולניה למקה, ברלין, וחנויות האופנה הודיס, טופ טן. הקבוצה שלו הינה הבעלים של רשת של 174 חנויות, בארץ, ומחזור מכירות המוערך ב 450 מיליון שקל. עוד אחד שהתחיל מאפס, ובנה עצמו במו ידיו.

צעקות השבר על ריכוזיות בישראל, והחוקים הפופוליסטיים והריקניים מחוקקים בכנסת הם קשקוש אחד גדול, הריכוזיות היחידה שיש היא הריכוזיות שהממשלה משליטה בחוקיה, בתחומי החקלאות, התשתיות (חשמל, נמלים, נמלי תעופה), הבנקאות, וכדומה.

תוספת: היום, 9/7, נפטר עוד אחד מהיזמים שהזכרתי במאמר הראשון: דוד עזריאלי, ז"ל. זהו עוד אדם שהתחיל מאפס ובנה את עצמו, בכוחות עצמו, למעמד של בעל אימפריה כלכלית ששוויה מוערך ב 2.5 מיליארד דולר. הוא אחד מאנשי העסקים החשובים בישראל, והוא אינו "משפחה" או מקורב לשלטון, או "ריכוזי". הוא נולד בפולין, ניצל בשואה, בה נספתה משפחתו, עלה לארץ ב 1944 ונלחם כקצין במלחמת העצמאות. אחרי זה היגר לקנדה מפני שלא יכול היה לסבול את המשטר הסוציאליסטי המדכא במדינת ישראל הצעירה. הוא עשה הון בקנדה, וחזר לארץ בסביבות 1980, לאחר שחל שינוי בארץ, והמשטר הפך יותר ליברלי.

חוק הריכוזיות - שבעצם מציק לאנשי עסקים ומערים קשיים שרירותיים בדרך התפתחותם, הוא אחד הדברים שנובעים ממנטליות אנטי-עיסקית שמקורה בהשקפות הסוציאליסטיות. אם ימשיכו להערים קשיים ולהטריד ולהשמיץ אנשי עסקים, יחזרו אנשי העסקים להתפתח ולפתח ארצות אחרות, כמו עזריאלי בקנדה.

יעקב