השבוע נערך בכנסת טכס להחלפת נשיאי מדינת ישראל, שמעון פרס סיים את כהונתו, ורובי ריבלין הושבע כנשיא. הטכס היה צנוע, בהתאם לחשיבות המשרה והאישים הממלאים אותה.
אגב בחינת משרת הנשיא מסתבר שניתן להסיק לקח מעניין. האבות המייסידים ניסו ליצור משרה סימלית, ברמה מעל לחיים הפוליטיים, משרה חופשייה ונקייה ממאבקי כוח, משחיתות, ממחלוקות בעם. משרה שתאחד את כול העם. איך משיגים מוסד עילי אידיאלי כזה ? הפתרון שמצאו: לרוקן אותה מכול תוכן וסמכות ממשיים. משרה שאינה מחלקת תקציבים, אינה מחלקת ג'ובים למקורבים, משרה מרוחקת מכול עשייה מעשית. משרה שחייה כולה בעולם אבסטרקטי של סמלים, משרה שלא מן העולם הזה. זו המשרה הפוליטית היחידה שאינה מושחתת.
הפוליטיקאים כולם מבינים היטב את התורה שמנסה להפיץ אתר זה: כוח ותקציבים בידי פוליטיקאים - פירושו שחיתות, תככים, מזימות וליכלוך. אז ניסו ליצור משרה ללא כוח, ללא תקציבים וללא סמכויות - בתקווה שתהיה חופשייה מלכלוך. (למרות זאת הצליח משה קצב ללכלך גם את המשרה הצמחונית הזו).
הנשיא פרס היה הנשיא האידיאלי. הוא חסר כול כושר ביצועי, שחבריו הפוליטיקאים נמנעו, לאורך כול הדרך, ובחוכמה, מלבחור אותו למשרות ביצועיות חשובות. מאידך אין לו שאיפות חומריות (תאוות בצע), וגם לא הרבה תאוות כוח. כול מה שיש לו זה תאוות כבוד, ומראית עין. המשרה של הנשיא התאימה לו כמו כפפה לכף היד. הרבה כבוד, הרבה נסיעות לחול לטכסים רמים ונעלים, הרבה נאומי סרק מליציים, הרבה חיכוך בסלבריטאים. רובי ריבלין קורץ מחומר דומה, ולכן צפוי שגם הוא יהיה נשיא טוב.
האם אנו זקוקים בכלל למשרה של נשיא? ללא ספק. כול הפוליטיקאים, בכול העולם, אוהבים נסיעות, פגישות וטכסים. אלינו מגיע זרם בלתי פוסק של נשיאים, שרים, חברי פרלמנט מכול העולם, וגם "חשובים" אחרים - כמו תורמי המגבית. מישהו צריך לארח את כול אלה ולפטפט איתם בארוחות ערב חגיגיות וטכסיות. ראש הממשלה אינו יכול לעשות כול זה וגם למלא את תפקידיו האחרים, אין זמן. הנשיא בהחלט עושה עבודה נחוצה. אולי לא חשובה במיחד, אבל נחוצה. הוא מוריד עומס האירוח מראש הממשלה.
יעקב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
