פרק 4 בסדרה על רפואה ודוח גרמן, פרקים קודמים כאן, כאן וכאן.
וועדת גרמן הוקמה, למעשה, כדי להילחם בשר"פ (שרות
רפואה פרטי). שר"פ פירושו שבתי החולים הציבוריים ישכירו את חדרי הניתוח שלהם, אחרי הצהריים, לביצוע ניתוחים פרטיים. הבעיה,
הקיימת מאז ומתמיד, היא כשל כרוני ובלתי ניתן לתיקון של בתי החולים הציבוריים: חדרי
הניתוח שלהם, שבהם ציוד יקר ערך, עובדים בין השעות 8-16, וסגורים (מושבתים) בשאר
שעות היממה (חוץ מניתוחי חירום), כי מערכת הבריאות הציבורית לא מסוגלת לארגן משמרת
שנייה של אחיות ורופאים מנתחים. רעיון השר"פ הוא, להשכיר ולנצל את חדרי
הניתוח, בשעות שהם במילא סגורים, לביצוע ניתוחים פרטיים, תמורת דמי שכירות שיניבו
הכנסה טובה לבתי החולים, והכנסה נוספת לרופאים. השר"פ כבר פועל
במספר בתי חולים, הוא פעל בעבר בכול בתי החולים הממשלתיים ללא אישור רשמי, במסגרת
מה שכונה "רפואה שחורה", והופסק (במרבית בתי החולים), לפי הוראת היועץ
המשפטי של הממשלה והבג"ץ. הפעלת השר"פ היא דרישה, ומשאלה, של הרופאים –
ומיותר לציין: של החולים, המייחלים לאפשרות לניתוחים בלי תור.
לאנשים רבים בארץ (כנראה לרוב הגדול) יש סלידה רגשית
ואידאולוגית עמוקה מ"רפואה פרטית" או "רפואה מסחרית" או
"טיפול רפואי תמורת כסף". (כאילו ששירותי רפואה הממשלתיים לא עולים
כסף..., כאילו שיש משהו בכלל שלא עולה כסף...). בעולם האידיאלי (והאוטופי) שלהם –
כולם מקבלים טיפול רפואי מושלם "בחינם" מהממשלה. (לפי השקפה הזו,
הממשלה – כוחה וחוכמתה אדירים – ואין דבר שהיא לא מסוגלת לעשות).
העקרונות האידאולוגיים שעמדו בייסוד דו"ח גרמן (גרסת הרוב) הם
שניים, שניהם מוטעים:
1. שירותי הרפואה חייבים להיות מנוהלים בצורה ריכוזית ובלעדית, על ידי
הממשלה (בשיטה הבולשביקית).
2. שרותי הרפואה צריכים להיות חינמיים ושוויוניים.
על החלק הראשון – ניהול ממשלתי ריכוזי - לא צריך להרחיב את הדיבור. מייסדי מדינת ישראל
היו בעלי אידאולוגיה סוציאליסטית חזקה, ויורשיהם היום (מרבית העם) עדיין מאמינים
בה. הם עדיין מאמינים שהממשלה חייבת לנהל את הכול: החינוך, האנרגיה (גז וחשמל)
התחבורה (נמלי ים ואוויר), המחצבים (ים המלח), הבנקים, הפנסיה, ו – קל וחומר -
הרפואה. המושגים "פרטי", "מסחרי", "למטרות רווח"
נחשבים פויה, גועל נפש, מוקצה מחמת מיאוס. רק הממשלה היא האלוהים, היא בעלת חוכמה
עילאית, נקיון כפיים, ויכולת מופלאה.
זה היה על "ריכוזיות", אכתוב כעת קצת על "שוויוניות".
בני אדם אינם שווים, לא יעזרו המשאלות
או הפנטזיות. יש בני אדם גבוהים ויש נמוכים, יש שמנים ויש רזים, יש יפים ויש
מכוערים, יש חכמים ויש טיפשים, יש כישרוניים, ויש חסרי כישרון, יש בריאים ויש
חולניים, יש חרוצים ויש עצלנים, ומעל לכול: יש ברי מזל ויש בישי מזל. מכול הסיבות
האלה יש עניים (הרוב, ברירת מחדל) ויש עשירים (מעטים יחסית). זו לא אידאולוגיה –
זו עובדה, זאת המציאות, אין, ולא יכולה להיות, אחרת.
אנו יכולים, וחייבים, לדאוג שיהיה שוויון
בפני החוק. אנו לא רוצים שיהיו חוקים האוסרים על סוג מסוים של אנשים (למשל
הכורדים, או היהודים) להחזיק באדמה או לעבוד במשרות מסוימות, בעוד לסוג
אחר של אנשים הדבר מותר. החוקים צריכים להיות שווים לכול בני האדם, זה אפשרי, וזה כבר
קיים למעשה (ההפליה החוקית בין מעמדות בוטלה במאה ה 19). אבל אנו לא יכולים, ולא צריכים, לכפות שוויון
בתוצאות. אנו לא יכולים ולא צריכים (הדבר בלתי מוסרי) לכפות על כול האנשים לחיות
באותם הבתים, ללבוש אותם הבגדים, או לנהוג באותן מכוניות. חופש הפרט מחייב שכול
אחד יחיה את חייו לפי הבנתו, בהתאם להעדפותיו, לפי יכולתו, בדרך שהוא בוחר, ולא
בדרך אחידה ו"שוויונית" שכופים עליו מלמעלה.
לכן מותר לאנשים לרכוש שירותי בריאות לפי רצונם ויכולתם, ואסור (בלתי
מוסרי) שהממשלה תמנע מהם שירותי בריאות כאלה או אחרים בטענה "זה לא
שוויוני". אנו צריכים לשאוף שיהיו זמינים, בישראל, כמה שיותר שירותי בריאות,
גיוון רחב ככול האפשר בסוגי הטיפולים ורמתם. גם אם הממשלה מספקת (באמצעות "סל
הבריאות"), שירות בסיסי, ב"חינם", לכול – היא לא צריכה לפגוע בנדבך
השני – בשרותי הבריאות הפרטיים (עם או בלי ביטוח משלים) – שאזרחי ישראל זקוקים
להם, רוצים אותם, ומוכנים לשלם עבורם. הרפואה הפרטית מספקת שירותי בריאות חשובים,
ומשפרת את הרמה הכללית של שירותי הבריאות בישראל. (היא גם "מפנה" מקום ומקצרת
את התורים לניתוח החינמי, הציבורי).
מתוך הידיעה: " לטענת רוב חברי הוועדה, שילוב של מימון פרטי
בבתי החולים הציבוריים יפגע בעקרונות השוויון והערבות ההדדית שבבסיס חוק ביטוח
בריאות ממלכת. מה
שוועדת גרמן המליצה – בשם השוויונות, זה לפגוע בשירותים הפרטיים."
הוועדה שואפת להשיג שוויוניות בין הגבוה לנמוך על ידי קיצוץ ההפרש בגובה (עריפת
הראש של הגבוה), כדי שכולם יהיו שווים, ברמה הנמוכה. הם גם ממליצים להטיל מגבלות
על תיירות מרפא (מיסים ומגבלות כמותיות), כי תיירות מרפא זה "עסק" – ועסק
זה פויה. (תיירות מרפא היא תרנגולת המטילה ביצי זהב).
וועדת גרמן (גרסת הרוב) טוענת ששר"פ יפגע בשירות הציבורי
ה"חינמי" כי הרופאים יתרכזו בהספקת שירות פרטי, תמורת כסף, שרווח בצדו.
(דוח המיעוט טוען
שאין חשש כזה, ואפשר להתגבר על הבעיה באמצעות פיקוח מוגבר). יש בזה משהו. כולם
(כולל הרופאים) אוהבים לקבל כסף עבור עבודתם. הממשלה, כמובן, אינה יכולה להבטיח
הכנסה טובה לרופאים. היא מנסה, להקטין את הוצאות הבריאות על חשבון הרופאים, ומעלה
משכורות רק אחרי שביתות. זו אחת הסיבות לכשל בניהול הרפואה הממשלתית – שהממשלה מנסה
לאלץ את הרופאים לעבוד בשכר נמוך יותר מאשר היו יכולים לקבל לו סיפקו שירותיהם,
כמו כול שרות אחר, תמורת תשלום, לקהל הצרכנים ישירות (רפואה פרטית על בסיס מסחרי).
הרוב בוועדת גרמן דורש יותר כסף למערכת הרפואה הציבורית – תמיד אותה
דרישה – יותר כסף – מתוך הנחה שהכסף יפתור הכול. זו אשליה. מערכת ציבורית
המבוססת על החלטות מקריות ושרירותיות של לתת או לא לתת יותר כסף (מכספי המיסים),
של להעלות את המשכורות או לא (תמיד בתנאי שהייתה קודם שביתה שגורמת סבל לחולים).
הדרך היחידה לנהל כול מערכת בצורה רציונלית ועניינית היא הדרך המסחרית – שירות תמורת
תשלום. צריכה להיות תחרות, בין בתי החולים, בין קופות חולים, בין מבטחים. תחרות חופשית. הממשלה
לא צריכה לנהל בתי חולים ומערכת בריאות מונופוליסטית, הניסיון לעשות זאת מביא
לפגמים, בזבוזים ושחיתויות. היא יכולה
לעזור, לחלשים ועניים שבחברה, לרכוש שירותי בריאות במערכת המסחרית. מבלי לנסות לנהל בשביל זה מערכת בריאות ממשלתית.
דרך אגב: שאלת השר"פ, כן או לא, כבר נידונה ב 4 וועדות חקירה
קודמות, החל מ 1990, וההמלצות מתחלקות חצי-חצי: חצי בעד וחצי נגד, הכול לפי
האידאולוגיה של הרוב בוועדה (ושל מי שמינה אותה). מיותר לציין שהבעיות במערכת
הבריאות נמשכות כרגיל, וכול הוועדות, כולל וועדת גרמן, הן בלתי רלוונטיות, הן ברכה
לבטלה.
אפרט עוד בהמשך.
יעקב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
