קו ישר

הנשיא טראמפ הגיש הצעת תקציב לשנת 2018 שהנה מהפכנית מאד. הוא מציע לבטל 66 תכניות ממשלתיות, פדרליות, ולסגור את הגופים ממשלתיים הפקידותיים המנהלים אותן. הדבר עשוי להביא לחסכון של 26.7 מיליארד דולר. הנה רשימה חלקית של התכניות המוצעות לביטול:

משרד החקלאות - קיצוץ של 855 מיליון:

- תכנית מקגוורן-דול (שני סנטורים רפובליקאים) לסיוע במזון לחינוך בינלאומי.

- שרות קואופרטיבים עסקיים כפריים.

- שירות סילוק שפכים כפריים.

- סיוע בהלוואות דיור לבתים חד משפחתיים.

משרד המסחר - קיצוץ של 633 מיליון.

- הרשות לפיתוח כלכלי

- השותפות להגברת הייצור.

- הרשות לפיתוח עסקים של מיעוטים.

- מענקים וחינוך של רשות האוקיינוסים והאטמוספרה.

משרד החינוך - קיצוץ של 4.9 מיליארד דולר.

- מרכזי חינוך קהילתיים למאה ה 21.

- מענקים מקיפים לביעור הבורות.

- מענקים פדרליים לחינוך משלים.

משרד האנרגיה - קיצוץ של 398 מיליון

- מחקרי אנרגיה "מתקדמים".

- מענקי מחקר והלוואות לפיתוח "מכונית העתיד המתקדמת".

- מתקן ליצור דלק של תחמוצת מעורבת.

וכך הלאה והלאה...

משרד השיכון: קיצוץ של 4.123 מיליארד, משרד הבריאות (כולל מחקר רפואי) קיצוץ של 4.834 מיליארד, משרד החוץ ותכניות סיוע חוץ - 4.256 מיליארד, סוכנויות ממשלתיות עצמאיות אחרות - קיצוץ של 2.683 מיליארד. הנה כמה "סוכנויות עצמאיות" שיקוצצו:

- החברה הלאומית לשרותי קהילה.

- החברה לשידור ציבורי CBP.

- המכון למוזיאונים וספריות.

- קרנות לפיתוח בינלאומי (הקרן לפיתוח אפריקה, הקרן לפיתוח דרום אמריקה וכו').

- הקרן הלאומית לאומנות.

- הקרן הלאומית ללימוד מקצועות הומניים.

- קרן הסיוע הבינלאומי ל"מלחמה באקלים".

וכך הלאה והלאה...

הגישה של הנשיא טראמפ (או של העוזרים שלו שהכינו את הצעת התקציב) היא בבירור הגישה הלברטאנית - הגישה שלנו. הממשלה לא צריכה לעסוק בכול דבר ולא צריכה לבזבז כספי ציבור (כסף של אנשים) בלי סוף בתחומים לא חיוניים ולא נחוצים. אם מישהו חושב שחשוב לעסוק בפיתוח האומנות או השידור הציבורי או הסיוע לאפריקה או המחקר הרפואי - שיועיל לתחוב את היד לכיסו מרצון ולממן את הפעילות הזאת. לא לתחוב ידו לכיסם של אחרים ולהכריח אותם ל"תרום" (כלומר לשדוד אותם). הפעילות הממשלתית (המתבצעת בכפייה, בכספי מיסים) צריכה להצטמצם ככול האפשר, רק לתחומים ממש הכרחיים.

הגישה הזאת מנוגדת באופן קיצוני לגישה הרווחת של החוגים הסוציאליסטיים והניאו סוציאליסטיים (והרבה רפובליקאים "מוסדיים" - דהיינו - ליכודניקים אצלנו) שחושבים שהממשלה היא האבא הטוב והמטיב, וכול מה שהיא עושה זה קדוש וזה לטובה, וכמה שיותר הרי זה משובח (ויותר פרנסה ל"חברינו"). אני לא חושב שהיה נשיא אמריקאי שנקט עמדה כול כך ברורה ומרחיקת לכת בנושאים אלה מאז קלווין קולידג' (נשיא בשנים 1923-29).

מובן מאליו שאין לתכנית מהפכנית זאת סיכוי לעבור בקונגרס (החייב לאשר את התקציב). בקונגרס יתרחש סחר-מכר מושחת כרגיל (בארה"ב קוראים לזה סחר סוסים). סנטור א' יתמוך בבייבי של המקורבים לסנטור ב', תמורת התמיכה של ב' בשחיתויות של מקורבי א'. טובת הפוליטיקאים גוברת על טובת הציבור, והציבור חסר אונים. מוטי קורא לזה "באג דמוקרטי". בארה"ב, לפחות, היה לציבור הכוח להלחם בתופעה ולבחור בטראמפ כנשיא, בחירה שהייתה בהחלט מרד נגד הממסד הפוליטי. אבל, הנשיא, גם בארה"ב, אינו כול-יכול, ונסיון ההפיכה של טראמפ נידון לכישלון. אם יצליח, באורח נס, להעביר רק 10% מהקיצוצים המוצעים - דיינו. זה יותר טוב מכלום. ואם לא יצליח להעביר קיצוצים, ורק ימנע הקמת תכניות וגופים ממשלתיים בזבזניים חדשים, חדשות לבקרים, שוב דיינו.

יעקב