הסוחרים הקטנים ניצחו את איקאה. מי
הפסיד?
דוד ניצח את גוליית השבדי. "הסוחרים הקטנים" בראשון לציון חוגגים. מי
הפסיד?
הבה ניזכר: חברת איקאה בחרה לפני כשנתיים להקים את הסניף השני במערב ראשון
לציון. לשם כך חכרה החברה מתחם גדול שייעודו המקורי לפי התב"ע (תכנית בניין עיר)
היה לתעשייה וביקשה לעשות בו שימוש למסחר. החוק הקיים אוסר על שימוש אחר מלבד
תעשייה, אלא אם התקבל אישור לשימוש חריג. ועדת בניין עיר מקומית וגם הועדה המחוזית
שמעליה, אישרו את ה"שימוש החורג". בית המשפט המחוזי ביטל את ההרשאה.
קואליציית ה"אנטי פיתוח" שכללה בעיקר סוחרים מהסביבה וארגוני "איכות סביבה"
רשמה ניצחון מוחץ. התקשורת דיווחה בהרחבה ובנימה אוהדת על ניצחונו של האדם הקטן על
בעלי ההון... כולם התעלמו מהמפסיד העיקרי בסיפור - הציבור.
המפסידים הם כמובן מאות אלפים של אזרחים בישראל שלא יוכלו לקנות מוצרים של
איקאה, בנוחיות ובמרחק נסיעה קצר מביתם. 164 הסוחרים שזכו במשפט מאלצים כעת, בסיוע
החוק, מאות אלפי ישראלים לשלם מחיר גבוה יותר עבור מוצרים לבית, כלומר להמשיך
ולקנות מוצרים יקרים יותר ואיכותיים פחות מאותם הסוחרים (אחרת הסוחרים לא היו מפחדים מאיקאה). הסוחרים בראשון לציון
יודעים שכניסת איקאה לתחרות תאפשר לתושבי הסביבה מגוון גדול יותר של מוצרים, חלקם
במחיר נמוך יותר, חלקם באיכות ובעיצוב עדיף על שלהם. הסוחרים יודעים מהניסיון
בנתניה את העדפות ציבור הצרכנים ולכן החליטו להילחם בצרכן במקום להתמודד
בשוק תחרותי פתוח מול איקאה ולשכנע את הצרכן מדוע מוצריהם עדיפים.
ארגוני "איכות הסביבה" הצטרפו כמובן לחגיגה. הם כבר מזמן אינם מגינים רק על
הסביבה, אלא רואים את עיקר תפקידם במאבק גורף כמעט נגד כל פיתוח שעשוי להעלות את
רמת החיים והנוחות של האזרח. עכשיו יאלצו תושבי רחובות לשרוף עוד כ- 10 ליטר דלק
כדי להגיע לאיקאה בנתניה, ומשאית ההובלות של איקאה תשרוף עוד מספר ליטרים סולר כדי
להוביל את הרהיט חזרה לרחובות. אלפי שעות הנסיעה המיותרות מרחובות לנתניה יתבזבזו
על הכביש במקום ניצול יעיל יותר. תרומת ארגוני הסביבה לזיהום כדור הארץ...
השיטה הקלאסית להרוויח על גבו של הצרכן היא לבלום תחרות. כלומר לגרום
לעליית מחירי מוצרים מעבר למחיר שהשוק היה קובע בתנאי תחרות חופשית. אנשי העסקים
ב"מדינה מתוקנת" יכולים לעשות זאת רק בסיוע החוק, בסיוע הפוליטיקאים. השיטות
מגוונות: הטלת מכס על יבוא לייקור המצרך, הטלת חובת רישוי על עיסוק בענף להקטנת
התחרות, רגולציה קפדנית בתחומים אחרים להגבהת מחסומי כניסה של מתחרים חדשים,
רישיונות, היתרים, זיכיונות ועוד. יוזמות חקיקה מסוג זה נבעו במקור מאינטרסים של
העוסקים בענף כדי לצמצם או לבלום תחרות. בחלק אחר של המקרים נבעה החקיקה
מאידיאולוגיה שגויה ולעיתים אף מעצלות מחשבתית כי כך "נהוג בעולם". הסוחרים במלחמת
איקאה פשוט ניצלו חקיקה שכבר קיימת: חוק התכנון והבנייה. אין ספק שחלק ניכר של אותם
צדיקים יושב ומפעיל עסקים בניגוד לאותו חוק עצמו במקומות אחרים בעיר...
אין לנו טענות אל הסוחרים, הם דואגים לפרנסתם כמו כל אחד מאתנו, ולא צריך
לצפות מהם ל"התחשבות" בצרכנים; במקרה זה הם רתמו חוק עקום מיסודו לטובתם.
גם בית המשפט פעל "כהלכה": כנראה שיש איזשהו פגם טכני בהליך האישור. כנראה שגם
השופטים לא חפים מהאידיאולוגיה המצויה ש"סוחר קטן" הוא דויד הטוב ו"חברה גדולה" היא
גוליית הרשע. אך הבעיה העיקרית היא חוק התכנון והבנייה.
חוק מיושן שמבוסס על אידיאולוגיה שגויה. חוק שגורם לייקור הבנייה, יוצר מאות
אלפי עבריינים מיותרים, מעמיס על בתי המשפט, מקשה על צעירים ומעוטי יכולת לרכוש דירה ובולם
עלייה ברמת החיים. לכך מוקדש פרק שלם פרק
קרקעות ובנייה באתר
קו ישר .
אני מנחש שחנות הענק של איקאה תקום לבסוף. חוק התכנון והבנייה ינצח את עצמו.
כלומר, תמצא הדרך לפתור את "הפגם הטכני". ההפעלה תידחה בחודשים רבים, אולי אפילו
שנה-שנתיים... רבים יתפרנסו מאוויר: עורכי דין, חברי וועדות ציבוריות שונות, בתי
משפט, יועצים, בנקים שבינתיים יגבו ריבית. הרווח לציבור יתעכב ועוד מספר עצים יכרתו
ביערות הגשם בברזיל כדי לספק אלפי ניירות עמדה, נימוקים ועתירות.
גילוי נאות: הכותב מחזיק בביתו 2 ארונות של איקאה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
