קו ישר

 

השכלה ותואר אינם ערובה להצלחה ועושר. בחברה מודרנית וחופשית, השכלה ותואר רשמי מעניקים תנאי מינימום הכרחיים להשתלבות הפרט בחברה ומבטיחים בסיס כלכלי סביר בלבד וקרש קפיצה להצלחה. הצלחה יוצאת דופן, בתחום כלשהו, מצריכה תכונות אישיות יוצאות דופן נוספות מעבר להשכלה פורמאלית. תכונות אלו קיימות, מטבע הדברים, רק אצל מיעוט מהאוכלוסייה – סופר מצליח, מדען דגול או איש עסקים מוכשר. ניתן לראות את ההשכלה והתואר כמעין תעודת-ביטוח להתבססות סבירה בכלכלה ובחברה. ככל שאתה לומד יותר ומצטיין יותר – רכשת פוליסת ביטוח משופרת. יש לא-מעט דוגמאות למצליחנים שלא רכשו השכלה, אך הסיכון בבחירה מראש של מסלול כזה הוא רב, בהעדר אלמנט הביטוח שברכישת השכלה. במדינות דיקטטוריות וסוציאליסטיות יש קריטריון נוסף הקובע את ההצלחה של הפרט: הקשרים עם השלטון שמחלק הטבות ו"זכויות" למקורביו. נדרש כשרון מסוג אחר: לדעת להידחף, לתחמן, לרמות. מדינת ישראל דומה יותר למודל זה. השכלה היא תנאי הכרחי לביסוס רמת חיים גבוהה במדינה, אך בהחלט תנאי לא מספיק. בארצות הגוש הקומוניסטי לשעבר, במזרח אירופה, החינוך היה חינם. הממשלות השקיעו משאבים רבים בהשכלה, חינוך ובתרבות – כולל מוסיקה, אומנות וספורט. חרף ההשקעה הממוקדת וההישגים החינוכיים לא הצליחו מדינות אלה ליצור עושר, רמת חיים (הכנסה של 70 דולר בחודש) ואיכות חיים (תוחלת חיים נמוכה כמעט בשליש מאשר במערב). כמעט כל האוכלוסייה חיה בעוני במשך עשרות רבות של שנים, ו"איכות החיים" סבבה על שחיתות, גניבה כדרך חיים, וחוסר אמון בין אדם לחברו. לא די בהצלחה במבחני מתמטיקה והבנת הנקרא.

 

כיצד צריכה להיות בנויה מערכת חינוך מנצחת? פרטים באתר קו ישר