קו ישר

נגידי בנקים מרכזיים ידועים בבחירה זהירה מילים. הייתכן שסטנלי פישר באמת סבור שזליכה עלול להזיק ל"כלכלת ישראל החזקה" ?

המדינאי והכלכלן השבדי גונאר מיירדל, חתן פרס נובל, וממקימי מדינת הסעד השבדית תהה בנאום (1983) באוניברסיטת שטוקהולם: "אני לא מבין איך השבדים הישרים הפכו לעם של רמאים". הנה התשובה והקשר לירון זליכה.

השחיתות היא צידו השני של מטבע "מדינת הרווחה". חלק בלתי נפרד, מובנה. ככל שמשטר יותר סוציאליסטי גוברת השחיתות והרמייה והופכת לנחלת הכלל. במדינות הגוש הקומוניסטי כולם גנבו. כל עובד גנב ממקום "העבודה" ובערב חגגו עסקאות הברטר. השוק השחור שגשג והשוחד שלט. אפילו כדי לקנות בסופרמרקט צריך היה לשחד מישהו. השחיתות והשוק השחור הצילו את המשק הרוסי מהתמוטטות מיידית ומוחלטת. אילו היה זליכה ממונה כחשב של הקרמלין ומצליח באורח פלא "לבער את השחיתות" – גלגלי הכלכלה הרוסית היו נעצרים.

שיטת המשטר בישראל היא הריכוזית במערב, קשה לעשות עסקים. החינוך, הבריאות ורוב הקרקעות מולאמים; אין כמעט תחום שאינו כפוף לרגולציה חונקת; רישיונות, זיכיונות, היתרים ומגבלות – הן מילות המפתח. תקציב המדינה מלא חורים מהם יונקים כסף אלפי גופים, עמותות, ואנשים. על הברזים יושב הממסד הפוליטי ועוסק בחלוקה. לא ייתכנו קריטריונים אובייקטיבים לחלוקה –  הפוליטיקה, הכוח והקשרים הם שקובעים – זה מבנה המשטר ואין מנוס ממנו אם רוצים "מדינת רווחה".

בתנאים אלה אי אפשר לתפקד לפי עשרת הדברות, צריך "להחליק" דברים. כדי לזכות בתקציב נוסף צריך ראש עיר מקושר; כדי לרכוש ציוד נוסף לבית החולים צריך "איש שלנו"; כדי להגיש בקשה למדען הראשי, או לקבל היתר כלשהו צריך "מעכאר"; חברות גדולות מעסיקות "סמנכ"ל לענייני רגולציה"; לוביסטים לוחצים, מאיימים ומפתים פוליטיקאים; אין אזרח בישראל שאינו נותן יד כדי לרמות את מס הכנסה: מזומן לאינסטלאטור ולמורה לאנגלית של הילד...

המשק הישראלי, במבנהו הנוכחי –  אינו יכול לתפקד ללא שחיתות מובנית זו! פתאום נוחת עלינו ירון זליכה. לא סתם, אלא החשב הכללי, ודורש לקיים את עשרת הדיברות. זליכה אינו מבין כי אי אפשר "לעצור את השחיתות" מבלי לעצור את המכונה, לנתץ אותה ולבנות אחרת. נגיד בנק ישראל מבין. כאן ראוי להדגיש כי ישראל אינה "מדינה מושחתת" בנוסח המקובל בדרום אמריקה או ברוסיה – שם המשטרים ריכוזיים מאשר אצלנו.

בכל צורת משטר, יהיו פקידי ציבור, יהיו פוליטיקאים, ויהיו תקציבים ציבוריים. לכן, שחיתות תמיד תהיה. השאלה כיצד לצמצם את הממסד הפוליטי ומעורבותו בחיינו למינימום, כך שיקטן המצע שמצמיח שחיתות – להסב אותה לאירוע יוצא דופן שבאמת ניתן להילחם בו. כאן כבר נדרשת מהפיכה אידיאולוגית – לחדול מהניסיון לייצר "צדק" על ידי גביית מיסים כבדים וחלוקת כסף;  ולהשתית את הכלכלה על מינימום של מעורבות ממשלתית, שתייצר רווחה על ידי הגדלת העושר וצמיחה כלכלית – נושא שראוי לכתבה נפרדת.

פרוט המהפכה האידיאולוגית הנדרשת: באתר קו ישר – www.kav.org.il