קו ישר

מכס בעיקר. שיעור המכס על יבוא בשר בקר טרי גבוה: בין 100% ל- 270%, תלוי בארץ היבוא ובתקופה (מידי פעם יש "הקלות", או מכסות יבוא פטורות). מחיר הבשר הטרי בסופרמרקט (2007) עומד על כ- 100 ש"ח לק"ג. ביטול מוחלט של המכס, והתרת חסמים ביורוקרטים אחרים יאפשר יבוא חופשי של בשר טרי ויעמיד את המחיר על כ- 40 ש"ח לק"ג ומחירו של סטייק ירד בהתאם לכ- 20 ש"ח בסטיקייה.

הסטייק אינו זול כי ממשלת ישראל החליטה להגן על הפרנסה של מגדלי הבקר ופקידים בממסד החקלאי והדתי. מספר קטן יחסית של עובדים (בעלי כוח פוליטי לא-מבוטל) כופים על 7 מיליון תושבי ישראל לשלם מחיר כפול ומשולש עבור סטייק.

מה היה קורה אילו 60 השקלים המיותרים בכל ק"ג בשר היו נשארים בכיסי האזרחים? הכסף היה נחסך או משמש לקניה של מוצרים ושירותים אחרים – בשני המקרים, ההפרש המצטבר למיליארדי שקלים, היה יוצר מקומות עבודה יעילים יותר (מאשר גידול בקר) בענפים אחרים. רמת החיים של מיליוני ישראלים הייתה משתפרת בזכות האפשרות לקנות יותר תמורת אותה שעת עבודה.

קל להציג לציבור את "הישג" שמירת מקומות עבודה של מספר אלפי עובדים בענף הבשר. קשה לציבור להבחין בירידה ברמת החיים שלו כתוצאה מהמכס על בשר; קשה להבחין באלפי מקומות העבודה שנגרעו בענפים אחרים כתוצאה מהמכס על בשר – לכן הטריק הפוליטי מצליח.

כדי להמחיש את האבסורד שבמכס נדמיין שמעולם לא היה מכס על בשר, היבוא חופשי ומחיר הסטייק נמוך. והנה, ביום בהיר מחליטה קבוצת יזמים להתפרנס מגידול בקר בישראל, אבל בגלל הקשיים כגון העדר מרעה טבעי בישראל, הצורך לייבא מזון לבקר ועוד הוצאות – התוכנית העסקית מוכיחה שהעסק אינו כדאי. היזמים המקושרים מצליחים להעביר חוק שמשלש את מחיר הבשר באמצעות הטלת מכס על יבוא בשר. כעת, גידול בקר לבשר – כדאי. ספק אם הציבור היה מסכים לחוק כזה שמשלש את מחיר הבשר.

עכשיו נניח שאין בישראל מכס ומס קנייה על מכוניות. מחיר מכונית קטנה, ללא מכס, שווה לכל נפש - 50 אלף ש"ח, ג'יפ מפואר עולה כ- 120 אלף ש"ח. בוקר אחד מגיע יזם מפורסם אל אולמרט ומצליח להעביר חוק שמטיל מכס כבד על יבוא מכוניות כדי "לעודד" קניית מכונית חשמלית במפעל שהוא מתכנן להקים (כמובן בנגב, או בגבול ירדן כדי לזכות באהדת שמעון פרס...). למחרת מחיר רכב קטן קופץ ל-106,000 ש"ח והג'יפ עולה ל- 260,000 ש"ח. בדיוק כמו מחיריהם היום. לא קשה לשער את המהומה שהייתה קמה - אולמרט היה מפסיד בבחירות, בירושלים היו נזכרים באמא הערבייה של שמעון פרס.

ואם החוק היה עובר אז מדוע שלא נקים בישראל, בדרך דומה, מפעל לייצור מסכי טלוויזיה דקים (LCD)? או מפעל שטיחים ענק? "לא נורא" – צריך רק לייקר את היבוא פי שניים והעסק כדאי... פוליטיקאים יוכלו לגזור את הסרט בטקס פתיחת המפעל שיעסיק אלפי עובדים ולהצביע על הישג יצירת מקומות העבודה. מחיר ה"הישג" – נסתר: הישראלי יצטרך להוציא הון עתק על שטיחים ומסכים ופחות על מוצרים אחרים, מקומות עבודה בענפים אחרים לא ייווצרו, הון יועבר אל כיסי יצרנים פחות מוכשרים (יצרני השטיחים המקושרים פוליטית) ופחות הון פנוי ייוותר בידי משקיעים מוכשרים בענפים אחרים. ההון יוסט לאפיקים פחות רווחיים. פריון העובדים יקטן – אותם עובדים יכלו לייצר במפעל אחר יותר מוצרים באותו פרק זמן.

מכס משבש את יעילות ההשקעות ואת פריון העובדים ומסיט הון ועובדים, באופן מלאכותי, אל ענפים שפחות כדאיים לכלכלת המדינה. מכס נותן כוח לפוליטיקאים לקדם פרויקטים שקרובים לליבם מסיבות שונות על ידי הענקת פטור ממכס. פטור סלקטיבי ממכס מאפשר סיוע למקורבים, לעיתים עוזר לפוליטיקאים להשתלב בגל פופוליסטי אוהד - "כולנו ירוקים" ולפעמים סתם טמטום. ישראל צריכה להיות מדינה חופשית ממכס. אפשר בלי מכס.

הרחבה על הנושא בפרק תעשייה ועסקים באתר קו ישר – למה (כמעט) הכול עקום ואיך אפשר אחרת.