קו ישר

עיקרה של מערכת ההשכלה הגבוהה היא לימודי התמחות – רכישת מקצוע כדי להתפרנס. המיומנות תירכש בעבודה וצבירת ניסיון - כך בעריכת דין, רפואה, הנדסה ועוד. השכלה אקדמית היא רק אחת מהדרכים להשקעה בהון אנושי. אפשר להתמחות בספורט או בפיתוח כישרון אומנותי. כמו בכל השקעה, לא תמיד יש פירות כלכליים –  גם השקעה בלימודים באוניברסיטה עלולה להתברר כבזבוז משאבים; במקרה זה - סבסוד השכלה גבוהה פועל לעידוד הבזבוז. אדיסון שהמציא את נורת החשמל, האחים רייט ממציאי המטוס, וביל גייטס ממייקרוסופט – לא השלימו את לימודיהם. כך גם מיליוני אנשי מחשב שהשכילו בקורסים פרטיים.

השקעה של צעיר בלימודים גבוהים כמוה כהשקעה בעסק פרטי. את הפירות קוצר המשקיע. לצעיר שמשקיע בהקמת מספרה או בית תוכנה, אין זכות לכפות עלינו להשתתף בהשקעה. אך אם אותו צעיר יחליט לפתוח עסק אחר – בתחום הרפואה, או עריכת דין – יוכל, בגיבוי המדינה, לכפות על גב' כהן  מחדרה לממן את ההשקעה בלימודיו. אם נפרק לגורמים את פעילויות האוניברסיטה נבין את העוול שבהעמסת מימון ההשכלה הגבוהה על משלם המיסים:

לימודים לרכישת מקצוע – מטרת רוב הסטודנטים. הסטודנט משקיע בעתידו הכלכלי - בונה עסק לעצמו. אין הצדקה מוסרית לכפות על גב' כהן, לממן את  עסקיו העתידיים של הסטודנט. כפי שאין כופים עליה לממן השקעה בבית-קפה שמקים צעיר אחר לפרנסתו. לימודים להרחבת הדעת – רבים לומדים להרחבת אופקים ולשיפור מעמדם החברתי. גם להם אין זכות לכפות עלינו לממן את תחביבם – בדיוק כפי שלא מוצדק לכפות עלינו לממן לשכן ממול חוג לאנגלית.

לימודים לשיפור המשכורת –  עובדי מדינה שלומדים באוניברסיטה, חוזרים לעבודה, ומקבלים תוספת למשכורת. כאן נעשה עוול כפול לגב' כהן: עליה לממן את לימודי ה"סטודנט", וגם את התוספת למשכורתו...

מחקר יישומי – מחקר יישומי הוא מיזם (סטארט-אפ) שעשוי להניב עסקים. מיזמים צריכים לממן גופים עסקיים וקרנות הון סיכון. למה לכפות עלינו לקחת חלק במיזם בטכניון? אם נרצה להשקיע מחסכונותינו בסטארט-אפ – נעשה זאת מבחירה חופשית.

מחקר תיאורטי  – כאן עיקר ה"בעיה". המחקר הבסיסי מקדם את המדע והאנושות ותורם למחקר יישומי בעתיד. למרות החשיבות, קשה לזהות את הנהנים ישירות ומיידית ממחקר על גרמי השמים. פירותיו "מתפזרים" לאורך שנים בעולם כולו. תוצאות המחקר הבסיסי מתפרסמות והופכות לנחלת הכלל. המרוויחים מיידית הם מוניטין האוניברסיטה והחוקר - גדלים סיכוייו לנטוש לחו"ל ... תרומת המחקר הבסיסי – לאנושות כולה ומעט מאד לכלכלה המקומית. לכן, כלל לא חשוב, מבחינת התועלת לאזרח, אם המחקר הבסיסי מתבצע בקליפורניה, או בתל אביב.  

המימון למחקר בסיסי יקר צריך להתבסס על תרומות וקרנות פילנתרופיות מתמחות. ייתכן שכל אוניברסיטה תתמקד בתחום ייחודי בו תצבור מוניטין (ותרומות). אין פלא שרובו מתנהל באוניברסיטאות הגדולות והעשירות בארצות הברית שצמחו במקורן על ברכי הקפיטליזם האמריקאי, הן שואבות אליהן את מיטב החוקרים בעולם. גם אלה שהוכשרו בתל אביב על חשבוננו. למרות החיוניות של המחקר הבסיסי לרמת האוניברסיטה משלם המסים לא צריך לממנו.

שכר הלימוד ושכר המרצים שכר הלימוד אחיד. ללא קשר לביקוש למקצוע, או לקושי בגיוס סגל ההוראה. האוניברסיטאות, כמו כל גוף ציבורי נתמך, מסורבלות ובזבזניות -  המשכורות תלויות לרוב ביכולתן לסחוט מהקופה הציבורית. שכר הלימוד של הסטודנט הממוצע באוניברסיטה צריך לסבסד סטודנט יקר בלימודי פיסיקה או רפואה, קאונטרי-קלאב מפואר, וקבוצות ספורט ייצוגיות. עליהם לממן מחקרים לסגל שאינם קשורים ישירות להוראה ולימודים. ספק אם מישהו יודע מהו "שכר הלימוד הריאלי". שכר הלימוד מממן חלק קטן מתקציב האוניברסיטה ולכן חשיבות הסטודנט נמוכה.

הפרדת האוניברסיטאות מהמדינה תופסק מעורבות המדינה בהשכלה הגבוהה. גם המימון מכספי משלם המסים יופסק. מוסדות הפיקוח כגון "המועצה להשכלה גבוהה" -  יפורקו; בעידן החדש, בו האוניברסיטאות יצטרכו לקיים עצמן, ולא בכפיה על חשבון הציבור, הן יתאמצו להתארגן אחרת:  שכר הלימוד לא יהיה אחיד. במקצועות להם הביקוש קטן – גם שכר הלימוד יהיה נמוך. אם יגדל הביקוש ללימודי מחשב – יעלה שכר הלימוד בפקולטה. הביקוש משקף בעיקר את סיכויי ההשתכרות העתידיים במקצוע. אין הצדקה שסטודנט להיסטוריה יסבסד ו"ישקיע" בעסקי המחשבים של עמיתו.

בעידן החדש סביר שיתפתחו שיטות תגמול שונות למרצים, כגון תשלום למרצים לפי הביקוש להרצאותיהם ולפי זמינות המרצים בשוק. לא יהיה שכר אחיד ולא "קביעות". מרצה מבוקש ישתכר יותר ממרצה גרוע שאין ביקוש להרצאותיו – כך תימדד תרומתו האמיתית למוסד. בריחת אנשי אקדמיה מצטיינים תקטן.

כאשר מנהלי האוניברסיטה יודרכו על ידי שיקולים כלכליים תגבר ההשתלבות בעולם האמיתי – לימודי הרפואה ישתלבו בבתי החולים, לימודי הנדסה יצאו אל התעשייה. ייתכן שכל אוניברסיטה תתמחה בתחום אחר. כלל לא בטוח שיהיו 5 בתי ספר לרפואה. ייתכן שהתחרות והמציאות הכלכלית בעידן החדש תמקד אוניברסיטאות בלימודי תואר שני ושלישי בלבד ואילו רוב התארים הראשונים יוענקו על ידי מכללות פרטיות. התמחות תגרור התייעלות. תחרות תוזיל את שכר הלימוד.

כמה צריכים לעלות לימודים באוניברסיטה? לרוב, העלויות דומות לבית הספר: מורה-גיר-תלמידים-כיתה. שכר המרצה גבוה יותר, אך אפשר להרצות לפורום של 300 סטודנטים. הלימוד האקדמי מבוסס יותר על לימוד עצמי ותרגול בקבוצות קטנות. הרצאה יכולה להינתן גם בחדר ישיבות שליד בית החולים או בבניין משרדים זול בעיר. היוקר הנוכחי נובע מגורמים שאינם הכרחיים להוראה עצמה: מנגנון בזבזני; מרחבים ללא סוף; אולמות נוצצים ומבנים יקרים בניצולת נמוכה; שכר ותנאים נדיבים שחסומים לתחרות חופשית, שעות עבודה נוחות (6 שעות בשבוע למרצה בכיר), שבתונים, חופשות ארוכות, נסיעות לחו"ל, מענקי מחקר נדיבים וקביעות בעבודה; שכר ללא קשר לביקוש ולמקצוע; העדר הפרדה בין עלויות מחקר לבין עלויות הוראה. בתנאי תחרות בין האוניברסיטאות, סביר ששכר הלימוד יתייצב על כ- 10 עד 25 אלף שקל לשנה.

כיצד יממן סטודנט את לימודיו? מעבודה, מחסכונות המשפחה, מהלוואות ומלגות. אוניברסיטאות יחַזְרו אחרי סטודנטים כי שכר הלימוד יהיה מקור הכנסתן העיקרי. מיעוט של סטודנטים יזדקק לעזרה חיצונית. סבסוד האוניברסיטאות מכספי משלם המיסים עמד בשנת 2003 על כ- 1,040 מליון דולר (למעלה ממיליארד דולר!!). בתקופת מעבר של כ- 5 שנים יוקטן בהדרגה הסבסוד והכסף הנותר יצטבר בקרן הלוואות לסטודנטים שתאפשר הסתגלות הדרגתית לעידן החדש. אפשר להגיע כך לקרן עצומה של כ- 3 מיליארד דולר. בתום התקופה – האוניברסיטאות לא יהיו סמוכות לשולחן הממשלה, אפס עלות למשלם המיסים. הקרן תעניק הלוואות לסטודנטים שיוחזרו לאחר הלימודים בפריסה נוחה. במקביל, תקום בוודאי ליד כל אוניברסיטה קרן מלגות עצמאית. כבר כיום מתקרב היקף המלגות השנתי, שרובן מוענק על ידי גופים פרטיים, למיליארד ₪ בשנה!

לאוניברסיטאות כיום אין תמריץ לגייס תרומות לצורך עזרה לסטודנטים. להיפך, הסטודנטים הם כלי נוח להפעלת לחץ על הפוליטיקאים להגדלת התמיכה. עדיף לגייס תרומות להקמת מבני פאר. כאשר הסטודנט יהיה מטה לחמה העיקרי של האוניברסיטה יופנה חלק ניכר מהתרומות לקרנות מלגות לסטודנטים. הסטודנט יהפוך לצרכן שיש להתחרות על כספו ועל השירות הניתן לו.

המשך, באתר קו ישר www.kav.org.il