| 1/2008
מאות אלפי "אוכלי חינם" בישראל – האם הם תורמים לכוח הקניה ולצמיחה?
ח"כ אבישי ברוורמן (עבודה) ואחרים קוראים להגדיל את תקציב המדינה במיליארדי שקלים נוספים, באופן קבוע, מידי שנה. האזרח הממוצע יודע לאן הכסף מתגלגל בסופו של המסלול.
אחת מבעיות היסוד המדוברות בישראל היא "שיעור ההשתתפות הנמוך בכוח העבודה". ואכן, רבים מידי לא עובדים. בעיקר, מקרב נשים, חרדים, מקבלי קצבאות למיניהן ועוד. אך זו בהחלט תמונה חלקית מאד. אנחנו מתעלמים ממאות אלפי הישראלים ש"כאילו עובדים" – מקבלים משכורת, לרוב מכובדת, 9 בבוקר, קפה, סמול-טוק, הפסקות, שיחות טלפון פרטיות, יציאה ל"סידורים", 4 אחר הצהריים והביתה.
קשה לדעת כמה "אוכלי חינם" נושא המשק הישראלי על גבו, אך קרוב ל- 800 אלף איש מועסקים בסקטור הציבורי. רבים אחרים מועסקים במוסדות שנתמכים חלקית על ידי המדינה. כמה מהם מיותרים לגמרי? כמה מיותרים חלקית? כמה מהם אכן עובדים קשה אבל כל המוסד בו הם עובדים מיותר לגמרי? הם נמצאים בכל מקום: ברשויות המקומיות, במשרדי ממשלה מיותרים, במועצות הדתיות, באוניברסיטאות, בחברת חשמל, ברשות השידור, בנמלים ובמאות גופים ציבוריים אחרים. קשה להעריך במדויק את מספר "אוכלי החינם". כנראה מאות אלפים.
נניח, שבוקר בהיר אחד מפסיקים לשחק ב"כאילו", סוגרים את כל המנגנונים והמשרדים המיותרים – כולם הביתה. האם האבטלה תגדל? מה יעשו מאות אלפי המפוטרים? האם לא נתדרדר למיתון כלכלי כבד?
להבהרת התשובה נניח שקיים בישראל ארגון פשע מסועף שסוחט מידי חודש אלפי אנשי עסקים ומחרים מהם בקביעות מיליוני שקלים. את הכסף, דמי החסות, מחלקת המאפיה בין אלפי חייליה וזה עיסוקם היחיד. אלפי משפחות המאפיה מתפרנסות מהגזל הקבוע. שגרת חייהם ממומנת מגביית דמי חסות. בכסף זה הם קונים בגדים, אוכל, הולכים למשחק של מכבי, טסים לנופש בטורקיה ונותנים דמי כיס לילד. והנה יום אחד מתמנה מפכ"ל משטרה נמרץ – ארגון הפשע מחוסל, ראשיו בכלא, אלפי חייליו נותרים ללא פרנסה ונאלצים לחפש עבודה אמיתית. האם כוח הקניה במשק קטן? האם תיגרר המדינה למיתון? ברור שלא – הכסף שלא נסחט יישאר בידי בעליו החוקיים – אלה שיצרו אותו בכישרונם – הם ישתמשו בו לצריכה, או להשקעות נוספות שיצרו מקומות עבודה חדשים, או לחיסכון שגם הוא מניב השקעות חדשות.
חברי המאפיה יאלצו לעבוד בעבודה יצרנית – לתרום משהו למעסיק כדי שישלם להם שכר. חלקם יפתח עסק – כלומר, ימכור לציבור מוצר או שירות שהצרכן קונה מרצון ומשלם משום ש"שווה לו". כך הופכים המאפיונרים לשעבר לאנשים יצרניים ומועילים, המשק צומח, רמת החיים של כולם עולה. כך נוסף כוח קניה ממשי למשק.
מבחינה כלכלית אין הבדל אם גובי הכסף הם שלטונות מס הכנסה או אם זה ארגון פשע שנוהג כך. גם השימוש בכסף אינו שונה מבחינה כלכלית: הממשלה מחלקת אותו כשכר למאות אלפי עובדים מיותרים או אם המאפיה מחלקת את הכסף ל"חייליה" שלא מייצרים דבר. רק חלוקת ההכנסות משתנית – שום מוצר או שירות בעל ערך לא מתווסף. במדינת הרווחה הישראלית אין למזלנו ארגון פשע כזה, אך יש ממשלה שנוהגת (מבחינה כלכלית) באורח דומה – גובה בכפייה את אותם הסכומים, מאותה אוכלוסייה, ומחלקת את הכסף לפי החלטות פוליטיות. כספי "העברה" אלה, גם הם לא תורמים לצמיחה ולא ל"כוח הקנייה".
הצעתנו (האוטופית במבנה הפוליטי הנוכחי...) היא אכן לפטר את כל עובדי הציבור המיותרים, כולם הביתה. אבל כדי למתן את המכה, להמשיך ולשלם להם שכר בתקופת מעבר. החיסכון יהיה מיידי: הם יפסיקו מייד לייצר הוצאות – המזגנים לא יופעלו, האורות לא ידלקו, הוצאות נסיעה, שמירה, ציוד משרדי – רשימה ארוכה. "מוסדות" ייסגרו, בניינים יימכרו, ארגון שיש לו זכות קיום יופרט או יירשם כעמותה ויתקיים מתרומות. המשכורת אותה יקבלו בתקופת המעבר תקטן מידי חודש באחוז אחד – אחרי 8 שנים תתאפס. במקביל יקטנו המיסים שאזרחים משלמים. ציבור "אוכלי החינם" ימצא מהר מאד עבודה במשק שצומח.
המשך ופרוט: בפרק דמוקרטיה באתר קו ישר.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
