קו ישר
איך נהיה למדינה העשירה בעולם? המכשול: אופי המשטר הכלכלי-פוליטי ותפיסת העולם הסוציאליסטית, סקטור ציבורי ופוליטי ענק, פעילויות מיותרות ומימון מאות אלפי "אוכלי חינם". הבלוג ידון במבנה חלופי למדינת ישראל: כלכלה חופשית ופרטית. הדרך היחידה לשגשוג. |
| 3/2008
מה באמת קרה במשבר של 1929 ולמה זה חשוב ב- 2008 ?
המשבר הכלכלי הגדול בארצות הברית שפרץ ב- 1929 מוזכר לאחרונה כמעט מידי יום. "המשבר הגדול" בישר לכאורה את קיצו של הקפיטליזם החופשי והפגין לעין כל את כישלונו. המיתוסים שדאגו לפמפם למוחנו (ובהצלחה) מאז המשבר, מצדיקים את ההכרח במעורבות ממשלות בכלכלה באמצעות רגולציה כבדה, קביעת שערי ריבית וערכי מטבע, השקעות ישירות במשק באמצעות תקציב המדינה, גירעונות תקציביים ועוד. ה"קפיטליזם החזירי" גרם לקריסה הגדולה ואילו הממשל האמריקאי בראשותו של הנשיא רוזוולט החזיר את המשק לצמיחה. התערבותו הייתה הכרחית להצלת העם מ"כוחות השוק" האכזריים.
מה באמת קרה בסוף שנת 1929, ולמה זה חשוב ב- 2008 ?
ב- 8 השנים שקדמו למשבר, הגדיל הבנק המרכזי (הפדראל רזרב) את כמות הכסף במשק בלמעלה מ- 60% וגרם לירידת הריבית. כבר אז סברו נגידים וממשלות כי בכוחם ליצור פריחה כלכלית. שפע הכסף והריבית הנמוכה דחפו את הבורסה לגבהים חסרי תקדים. נשמע מוכר. למזלם של הפוליטיקאים היו אלה שנים של בום טכנולוגי: תעשיית התעופה והרכב שפרצו את שלב הינקות, תעשיית החשמל והטלפון שהמריאו – כל אלה יצרו שפע של מוצרים חדשים שהעלו את פריון התעשייה והוזילו מוצרים. השיפורים הטכנולוגיים ספגו חלק ניכר מהזינוק הפוטנציאלי במחירים. נשמע מוכר.
בתחילת 1928 נבהל הפד מכמויות הכסף בהם הציף לאורך שנים את המשק, העלה את הריבית באגרסיביות ותרם תרומה נכבדה לחנק הכלכלה. השגשוג המלאכותי החזיק מעמד עד לאוקטובר 1929. בורסת ניו יורק קרסה, משקיעים התאבדו, ובמשך 4 שנים עד 1933 התכווצה תפוקת המשק האמריקאי ביותר מחצי, ההכנסה הפנויה קטנה בכמעט שליש. רבע מהעובדים היו מובטלים והתור בבתי תמחוי התארך.
תקופות של מיתון כלכלי מלוות את ההיסטוריה הכלכלית מאז ומעולם. מיתונים קודמים בארצות הברית, גם החריפים, הסתיימו תוך שנתיים עד ארבע שנים. הקריסה של 1929 נמשכה למעשה עד סוף מלחמת העולם השנייה. דהיינו, מיתון שארך פי חמישה מאלה שקדמו לו. המיוחד במשבר זה לעומת קודמיו הייתה המעורבות המסיבית של הממשל. התרופה שרקחו הפוליטיקאים בהשראת כלכלנים "מתקדמים" היא שגרמה לסיבוכים במחלה ולהעמקתה. הפוליטיקאים שיבשו באופן חסר תקדים בהיסטוריה הכלכלית את מנגנוני השוק ובכך האריכו את ייסורי ההבראה.
נשיא ארצות הברית בזמן המשבר היה הרברט הובר, רפובליקאי שהעדיף להיות נשיא ש"מטיב עם העם" ולנקוט בצעדים שיזכו לתשואות באקדמיה ובקרב מצביעים דמוקרטים לקראת בחירות 1933. סיפור מוכר. כאז כן עתה, "הכוחות המתקדמים" בחברה האמריקאית דרשו להגן על אובדן מקומות עבודה באמריקה בגלל "יבוא פרוע", להגן על תעשיינים ולסייע לבעלי החוות שנתקעו עם עודפי כושר ייצור. הובר זיהה הזדמנות פוליטית להילחם בגלובליזציה (אז עדיין לא השתמשו במינוח זה) ולעודד רכישת מוצרים כחול-לבן (סליחה... כחול-אדום) והעביר את חוק מכס דרקוני: חומות מכס גבוה הוטלו על למעלה מ- 20,000 מוצרי יבוא. הפופוליזם הפוליטי גבר על עצומה של 1,028 הכלכלנים הבכירים בארצות הברית שהזהירו מהמהלך ההרסני. ממשלות אירופה וקנדה הגיבו במהירות והטילו מכס גבוה על סחורות יצוא אמריקאיות. הסחר העולמי שותק והתכווץ. ה"גלובליזציה" הפסידה... אך יחד עם שיתוק הסחר נבלו גם ניצני היציאה הטבעית מהמיתון שניתן היה לזהות כבר באביב של 1930. המצב התדרדר במהירות: מחירי המוצרים בשוק שצנחו בעקבות המשבר של 1929, זינקו עקב בלימת היבוא, כוח הקנייה של האזרח האמריקאי התכווץ, רמת הייצור התעשייתי והחקלאי התדרדרה ומיליוני אמריקאים נוספים מצאו עצמם ללא תעסוקה. הבורסה שאך החלה להתאושש ממשבר 1929 צנחה ב- 20 אחוזים ביום בו חתם הנשיא על חוק המכס החדש. התדרדרות הבורסה נמשכה גם בשנתיים שלאחר מכן.
הובר גם תמך באיגודים המקצועיים בדרישתם לשמור באופן מלאכותי על שכר גבוה בתעשייה. כך גדלו הוצאות על שכר עבודה בעוד הרווחים הלכו והתכווצו. התוצאה הלא-מפתיעה הייתה שרשרת של פשיטות רגל בתעשייה, בחקלאות ובבנקאות.
הובר הגביר את מעורבותה של הממשלה בכלכלה בשיעור חסר תקדים. במהלך שנה אחת (1930-1931), גדל חלקה של הממשלה בתוצר (תמ"ג) מ- 16.4 אחוז ל- 21.5 אחוז. סובסידיות נדיבות חולקו, במסגרת "תוכניות הבראה", לאנשי עסקים ולחוואים שכלל לא נמצאו קונים למוצריהם. במקביל קוצצו מסים ללא קיצוץ מקביל בהוצאות הממשל. שנה לאחר מכן (1932) העלה הפד את הריבית בשיעור חד; והממשל הגביר שוב את מעורבותו במשק: מיסים הועלו חדות, מס ההכנסה ל"עשירים" הוכפל (המס השולי הגיע ל- 63 אחוזים) ושורה של מיסים חדשים נולדו. המשק האמריקאי נחנק משילוב קטלני של מגבלות יבוא ויצוא, ריבית גבוהה, הוצאות ממשלתיות גבוהות ומיסוי מעיק. התוצאות לא אחרו: שיעור האבטלה הממוצע בשנת 1930 עמד על 8.9 אחוז, אך הגיע לשיא כל הזמנים בתחילת 1933: כ- 25 אחוזי אבטלה, כאשר במספר ערים גדולות דווח על שיעור אבטלה שנושק ל- 50 אחוז.
הנשיא הובר היה רחוק מלהיות "איש הכלכלה הקפיטליסטית החופשית..." – מיתוס חסר בסיס שהודבק אליו. למרות צעדיו הפופוליסטים של הנשיא "החברתי" הראשון הוא הפסיד בבחירות.
המשך בפוסט הבא.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
