קו ישר

עובדי הבנקים שוב מככבים בצמרת מקבלי השכר. הנתון הממוצע מטעה במקצת, פקידי הדלפק (הטלרים) נהנים מהכנסה נמוכה בהרבה, חלקם אפילו עובדי קבלן חיצוני. למרות זאת, כדי שהממוצע השכר יעמוד על כ-26,000 ₪ לחודש צריכים להיות עובדים רבים במשרדים האחוריים ובדרגות הניהול הזוטר והבכיר שמשתכרים הרבה יותר.

אנחנו יודעים את הסיבה לשכר הגבוה בחברת חשמל, בנמלים, בחברת מקורות. אלה חברות ממשלתיות מונופוליסטיות. אסור להתחרות בהן, אין בעל-בית פרטי שחושש להפסיד למתחריו, או חלילה לפשוט רגל. חוקי העבודה המעוותים בישראל אוסרים על הקטנת שכר, על פיטורי עובדים מיותרים, מעגנים בחוק את מושג ה"קביעות בעבודה" בסקטור הציבורי, מקדשים את אלימות השביתה.

הציבור משלם "דמי חסות"

חקיקת העבודה "המתקדמת" הפכה את הציבור כולו למשלמי דמי-חסות לעובדי המונופולים. האיום המוסווה: אם תפסיקו לשלם לנו שכר מופקע – ננתק אתכם מרשת החשמל, ממקורות המים, או מהעולם החיצוני. דון קורליאונה בסרט הסנדק אף פעם לא איים ישירות: הוא רק הציע "הצעה שאי אפשר לסרב לה". הסנדק תמיד פעל "רק לטובת המשפחה".

התרגלנו לשלם את "דמי החסות" לעובדי הציבור המונופוליסטים. אבל הבנקים הרי בבעלות פרטית. הם משקיעים בפרסום ובתחרות על לקוחות, אנחנו חופשיים לעזוב את הבנק "שלנו" ולפתוח חשבון בבנק המתחרה. אז מדוע השכר בבנקים כה גבוה? הרי הכישורים הנדרשים מפקיד בנק הם נחלת אזרחים רבים וברור שאם הבנקים יציעו אפילו את מחצית השכר הנוכחי, יעמדו אזרחים רבים בתור כדי להתקבל לעבודה. הסיבה לשכר הגבוה אינה טוב ליבם, יוצא הדופן, של מנהלי הבנקים; ליבם אינו נדיב ורחום יותר מזה של חברות פרטיות אחרות. עסק פרטי בשוק פתוח שוקד להקטין הוצאות כדי למכור את מוצריו במחיר תחרותי. אם לא יתפקד ביעילות המרבית, המוני הצרכנים חסרי הסנטימנטים יקנו אצל המתחרים.

השלטון – כמקור לעיוותים

כאשר מזהים עיוות כלכלי מתמשך, קשה להסבר, צריך תמיד לבדוק את תרומת הפוליטיקאים לסיפור. תחת משטר של כלכלת שוק חופשי לא יכול להתקיים עיוות לאורך זמן – שכר עובדי הבנקים היה מתכנס אל השכר המקובל במשק. בנק שמשלם שכר מוגזם יתקשה להתחרות בשירותים היעילים והזולים שהיה מציע בנק מתחרה יעיל בהוצאותיו. הואיל ומדינת ישראל רחוקה מלהתנהל כשוק חופשי, ראוי לפשפש בתפקיד הממשלה בעיוות השכר בבנקים.

לבנקים ניתנה הבטחה (לא רשמית) של ממשלת ישראל כי לעולם לא יפשטו רגל. כאשר בנק ישראלי יתדרדר אל סף פשיטת רגל – המדינה תציל את הבנק ולקוחותיו. כלומר, הממשלה תטיל עלינו תוספת מיסים כדי להעביר את הכסף אל הבנק. אנחנו האזרחים משמשים כחברת ביטוח לבנקים. ניהול הרפתקני של בנק, ישפיע על כל אחד מאתנו, גם אם אנחנו לא לקוחות הבנק.

כאשר הבעלים ומנהלי הבנקים יודעים בסתר ליבם כי אלה כללי המשחק אז אין להתפלא על גובה המשכורות שהם מושכים. שכר הבכירים משליך כמובן על שכר המנהלים בדרגות הביניים ועל יתר העובדים. יו"ר ועד העובדים מודע לכללי המשחק של הבנק ה"לַחִיץ" ומרשה לעצמו להגיע ל"הישגים" שבמפעל אחר אפשר רק לחלום.

תופעת הבנקים המוגנים מפשיטת רגל על ידי משלם המיסים אינה ייחודית לבנקים וגם לא לישראל, אך העיוות שם לא מצדיק את העיוות כאן. בנוסף, הממשלה חוסמת למעשה תחרות פוטנציאלית אמיתית בבנקים: קבלת רישיון להקמת בנק חדש בישראל קשה כקריעת ים-סוף.

לא לחסום תחרות

הפיתרון כמובן בהגברת התחרות. ממשלות, למרות הצהרות הפוליטיקאים, לא יכולות "לעודד תחרות", מעורבותן היא הסיבה להעדר התחרות. כצעד ראשון יש לאסור בחקיקת יסוד סיוע כלשהו מכספי משלם המיסים לגופים כלכליים. עסק פרטי כושל צריך לרדת מהמגרש לטובת מוכשרים ויעילים ממנו. העסק כשל כי ציבור הצרכנים מעדיף את השירות או המוצרים של המתחרים.

בתקופת מעבר ארוכה צריכה המדינה להעניק ביטוח לפיקדונות אזרחים בבנקים עד לסכום מוגבל (נניח 400,000 ₪) למקרה של פשיטת רגל של בנק. במקביל, צריך לאפשר לכל בעל הון או בנק זר להקים בנקים חדשים בישראל (ללא חסות של ביטוח פיקדונות). הבנקים החדשים יתאמצו לרכוש את אמון ציבור המפקידים. אזרחים יפקידו כספם בבנק חדש רק אם המוניטין של בעליו יצדיק זאת. בתנאים אלה יוסר גם הפיקוח על עמלות, ריביות ועוד. התחרות בין הבנקים תגביל תשלום משכורות ענק או גביית עמלות מטורפות.

עסק פרטי אמיתי, שאינו מוגן (לדוגמה, חסימת יבוא מתחרה באמצעות מכס), או מסובסד על ידי משלם המיסים – רשאי לשלם שכר ללא הגבלה. כל הסיכון על בעלי העסק. אילו היינו מאמצים כלכלת שוק חופשי, כלל לא היו "עסקים מוגנים". עד אז, ראוי לשקול חקיקת עיוות נוסף על העיוותים הקיימים ולהגביל את גובה השכר בעסקים שנהנים מהגנה ישירה או עקיפה של משלם המיסים.

הבנקים כיום הם "כאילו" פרטיים. או מדויק יותר: רק הרווחים "פרטיים", אבל הפסדים ביום סגריר יפלו עלינו. בינתיים נמשיך רק לחלום על המשכורת (הממוצעת...) בבנק.

פורסם לראשונה באתר נענע10 במדור "צרכנות" .

מוטי היינריך בעל האתר קו ישר.