קו ישר
איך נהיה למדינה העשירה בעולם? המכשול: אופי המשטר הכלכלי-פוליטי ותפיסת העולם הסוציאליסטית, סקטור ציבורי ופוליטי ענק, פעילויות מיותרות ומימון מאות אלפי "אוכלי חינם". הבלוג ידון במבנה חלופי למדינת ישראל: כלכלה חופשית ופרטית. הדרך היחידה לשגשוג. |
| 9/2008
מנטליות סוציאליסטית בבית המשפט העליון
מדינת ישראל נוהלה הרבה שנים לפי דפוסים סוציאליסטיים-בולשביקיים קשוחים. המדינה יודעת הכל, רק למדינה מותר, המדינה תגיד לכולם מה לעשות ותנהל הכל. צנע, קיצוב, משק כמעט מולאם, המדינה מנהלת את הקרקעות, את הבניה, את התעשיה, את הנמלים. אסור ליבא ואסור לייצא ללא רשיון ממשלתי - ואסור להקים בנקים. וגם - התוצאה הבלתי נמנעת - עוני. מעל לכל - למדינה (לממשלה) מונופול על השידורים, ברדיו ואח"כ בטלויזיה.
עם הזמן השתחררנו מהרבה מהאיסורים, והמדינה נעשתה יותר ליברלית. "חברת העובדים" של ההסתדרות הופרטה, קופת החולים הולאמה (חוק הבריאות הממלכתי), ובתחום הכלכלי יש חופש פעולה יותר גדול אם כי עדיין יש מגבלות רבות. גם רמת החיים עלתה - כתוצאה מהליברליזציה.
בתחום אחד לא השתחררנו - הבנקים. כתבנו על זה בכתבה הקודמת. (תחומים אחרים - חשמל, נמלים ...).
תחום נוסף בו אנו תקועים במשטר בולשביקי הוא תחום השידורים.
חופש עיתונות קיים, פחות או יותר. הצנזורה האימתנית על העיתונות שבקה חיים. אבל השליטה הממשלתית על השידורים "מעל גלי האתר" נמשכת. לכאורה - הקימו את הרשות השניה, בצד רשות השידור הראשונה (הוותיקה) השולטת על הערוץ הראשון ועל הרדיו הממלכתי. הרשות השניה שולטת על הערוצים והרדיו המסחריים ומכתיבה להם מה לשדר (או מה לא לשדר). והרשות השניה היא רשות ממשלתית "ממלכתית" (ממונה על ידי הממשלה) לא פחות מאשר הראשונה.
והם קובעים כללים כראות עיניהם. למשל: איסור שידור פרסומת (משולמת) בעלת תוכן פוליטי. מדוע? מפחדים ש"יקלקלו" את הציבור. זה שריד של המנטליות הגורסת שתפקיד המדינה לחנך את הציבור בכיוונים הרצווים לשלטון, ולמנוע ממנו מידע שהמדינה אינה חפצה שייחשף אליו.
מיותר לציין שהגישה הזו אבד עליה הכלח וההגיון. כל המידע זמין בעיתונות. אז מדוע להטיל איסורים שרירותיים על הטלוויזיה ? ככה.
בשנת 2003 הגישה התנועה "המפקד הלאומי" עתירה נגד פסילת התשדיר שלה (המשולם). בג"ץ דחה את העתירה, וטען שאיסור פירסום זה אינו נוגד את חוק היסוד - חופש הדיבור. כלומר: חוק היסוד כבודו במקומו מונח. יש לנו זכות חופש הדיבור בבית, מותר להגיד לאישתי מה שאני רוצה. בטלוויזיה - זה סיפור אחר - שם "הרשות השניה" - כלומר הממשלה, מחליטה מה מותר להגיד. "בג"ץ נגד חופש הדיבור" - כתב הארץ במאמר מערכת, והוא צודק. בג"ץ גם נגד חוקי היסוד.
חלק לפחות משופטי הבג"ץ עדיין תקועים במנטליות הטוטאליטרית-בולשביקית של העבר, ופוסקים על פי דעתם האידיאולוגית, ולא על פי חוקי היסוד.
אבל הבעיה היא יותר עמוקה.
מדוע בכלל קיימות "רשות השידור", ו "הרשות השניה" ?
המדינה צריכה להפסיק להתעסק בנושא השידורים, וביחוד בנסיון לקבוע תכנים. המדינה צריכה אך ורק להסדיר את העניין הטכני של קביעת הערוצים המיועדים לשידור, וזכויות הבעלות על כל ערוץ - שתמסר במכרז.
באשר לתכנים - אין זה תפקידה של המדינה להתערב בתכנים. המושג "חופש הביטוי" הוא בדיוק זה - חופש מכפייה ממשלתית בתחום הביטוי - בכל המדיות - בעתונות וגם בשידור.
אבל רבים אצלנו עדיין לא מסוגלים להבין רעיון מהפכני זה (שייושם לראשונה בחוקת ארה"ב ב 1789) ותקועים מנטאלית בעידן הבולשביזם, וחלק מאלה יושבים בבית המשפט העליון, ומסרסים את החוק היסוד - חופש הביטוי.
יעקב
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
