| 9/2008
פרדי ופאני ו"כשל השוק" שהוא כשל הממשלה.
היום דיבר פרופ' אבישי ברוורמן (ברשת ב') על "כשל השוק" של הבנקים פרדי מק ופאני מיי (שהולאמו כביכול), ועל הצורך בהתערבות הממשלה כדי לתקן את עיוותי הקאפיטליזם. לא הופתענו. דעותיו הסוציאליסטיות (סליחה, "סוציאל דמוקרטיות" כפי שהוא מגדיר את עצמו) ידועות. אצל ברוורמן, כל מה שזז הוא כשל של הקאפיטליזם, ואת הכל צריכים לנהל "שליחי ציבור, ישרים ונבונים" (איפה יש כאלה?). רבים אחרים הצטרפו לחגיגה ודיברו על כשל שוק, בניגוד משווע לעובדות.
את העובדות כבר מנינו (בקטע הקודם) שני הבנקים נוסדו והוקמו על ידי ממשלת ארה"ב, פאני בשנות ה 30 ופרדי ב 1970. מטרתם הייתה לתת ערבות ממשלתית למשכנתאות, כדי שכולם (גם מיעוטי יכולת) יוכלו לקבל משכנתא, ולרכוש דירה. כך גם עודדו את שוק הבניה. הכל כדי להיטיב עם העם, מטרות סוציאליות ופוליטיות למופת - אך כלכלה גרועה.
אם הממשלה חפצה לעזור לחלשים - הדרך הנכונה לעשות זאת היא לתת להם סיוע ישיר, אבל סיוע כזה מופיע כהוצאה בתקציב, ומחייב העלאת מיסים. במקום זה הפוליטיקאים אוהבים לתת סיוע "יש מאין", "ללא עלות כספית" - בצורה של ערבויות ממשלתיות. אבל בחיים אין ארוחות חינם, את המחיר צריך לשלם. היתרון של שיטת הערבויות הוא שאת המחיר משלמים יותר מאוחר, לאחר סוף הקדנציה של אלה המחליטים על הערבויות, כך שזה לא כל כך איכפת להם. זו דוגמה קלאסית כיצד פועלים "שליחי ציבור נאורים וישרים" (דברי ברוורמן). עת התשלום הגיעה עכשיו, והמחיר כבד, יש שאומרים שהעלות הכוללת של "הצלת" פרדי ופאני עלולה להגיע למשהו בין 100 ל 200 מיליארד דולר (במילים: מיליארדים!). מי משלם ? משלם המיסים, כרגיל, אזרחי ארה"ב.
בדרך הספיקו ל"הפריט" את הבנקים הנ"ל - דהיינו - למכור את מניותיהם בשוק החופשי - כשהמניות מוחזקות בידי משקיעים מוסדיים (קרנות פנסיה) ובנקים זרים. אלא שהם הפריטו רק את הרווחים, לא את הסיכון וההפסדים. גם אחרי ה"הפרטה" נשארה בתוקף ערבות ממשלתית (אם כי בצורה מרומזת ולא מפורשת) והמדיניות של הענקת משכנתא לכל דורש, בלי לבדוק יכולת החזר. הקאפיטליסטים ה"מושחתים" שניהלו את הבנקים לא היו אלא פקידי ממשל לשעבר, שמונו לתפקידיהם על ידי הנשיא הליבראלי קלינטון (מן הסתם מנהלים אלה מונו בזכות קשריהם הפוליטיים). לא היה איכפת להם, כי לא את כספם סיכנו.
כל עוד הכלכלה פורחת, והשמש זורחת, ומחירי הבתים עולים הכל מתנהל למישרין וכולם מרוויחים, כולל פרדי ופאני ה"מופרטים". אלא שבעצם קיומם הם הכניסו עיוות לשוק. על ידי מתן משכנתא לכל דורש הם יצרו ביקוש מוגבר (מלאכותי) לבתים, דבר שגרם לעליה מטורפת במחירים (בועה). כל עוד המחירים עלו, אנשים המשיכו לשלם את המשכנתאות, כי אפילו אם לא היה להם כסף, הם יכלו לגלגל את המשכנתא, על סמך הערך העולה של הנכס. אולם כל בועה סופה להתפוצץ. בשלב מסויים השוק נעשה רווי בדירות. כאשר המחירים יורדים, לאנשים אין יכולת ואין כדאיות לשלם את המשכנתא, והם מחזירים את מפתחות הדירה לבנק. הבנק תקוע עם מלאי דירות בלתי מכיר, וההפסדים גדולים.
כבר ביוני השנה הועברה החלטה בקונגרס (הנשלט על ידי הדמוקראטים, [סוציאל דמוקראטים?]) - ההופכת את הערבות הממשלתית המרומזת לערבות מפורשת. בזה העמיסה הממשלה במפורש את ההפסדים של הבנקים על משלם המיסים. מה שנעשה שלשום לא הייתה הלאמה, אלא פיטורי המנהלים. שר האוצר הנוכחי החליט לנסות ולמנות מנהלים יותר טובים (שגם שייכים במקרה למפלגתו ולא למפלגה היריבה). למעשה, הבנקים לא היו מסוגלים לעמוד בהתחייבויותיהם - כלומר - ההון העצמי שלהם שלילי. מה שהממשלה הלאימה זה לא נכס, היא הלאימה רק חובות. גם כן הלאמה...
פרדי ופאני הם דוגמה מובהקת וברורה של כשל ענק של ההתערבות הממשלתית בכלכלה. החטא הקדמון היה הקמת בנקים אלה מלכתחילה, על ידי הממשלה. כמו כל התערבות ממשלתית, המחיר הוא יקר, והמשלם הוא האזרח, משלם המיסים העשוק. אבל, מי שסוציאליסט עמוק בנפשו, כמו ברוורמן ומרבית הפרשנים, יקפצו על המציאה ויתריעו שוב על "כשלי השוק".
עדכון: הסבר נוסף ראה דיון ב"קאפיטליסט היומי". (הלואי ויפסיקו שם הצגת תמונות זועה ילדותיות).
יעקב
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
