בעלי השקפות סוציאליסטיות יודעים, בביטחון, מי אשם במשבר הנוכחי: הספקולנטים תאווי הבצע של וול סטריט, המשתוללים ללא רסן, ומהמרים בקלות דעת, בשאיפה להתעשר על חשבון אחרים.
את הדעה הפופוליסטית הזאת משמיעים לא רק תמר גוז'נסקי, שלי יחימוביץ', גדעון עשת וסבר פלוצקר, אלא גם המועמד הרבפובליקני, ג'ון מקקיין. והפתרון ? גם זה ברור לכל אלה, מעבר לכל ספק: רגולציה. האנשים הטובים, הישרים, והחכמים שבממשלה צריכים לרסן את ההשתוללות, ולהכניס סדר לעניין.
הלואי והעולם היה פשוט כל כך.
תאוות בצע? כן, אנו תאווי בצע, כולנו תאווי בצע, הן הספקולנטים והן פקידי הממשלה וראשיה. זאת המציאות. אנשים שאינם תאווי בצע קיימים אולי במינזרים בודהיסטיים בהודו, אם כי אני לא בטוח בכך. ואני לא חושב שזה רע. כולנו שאפתנים, כולנו שואפים לשפר את חיינו, להתעשר, לחיות ברווחה. השאפתנות היא המניע לשיפור המתמיד בתנאי החיים. השאפתנות אינה מגרעת אלא יתרון. בכל אופן - היא חלק ממציאות שלא ניתן לשנות.
הסוחרים נוטלים סיכונים ? מה חדש בכך ? כולנו נוטלים סיכונים, אין חיים ללא סיכונים. הלוואי והיו, אבל אין. בעולם חופשי, כל אדם פועל לפי הבנתו - לוקח סיכונים, ונושא בתוצאות. אין פתרונות אידיאליים שמביאים רק את הטוב, את השפע והקידמה, ללא סיכונים או משברים.
האם פקידי הממשלה הם חסרי תאוות בצע ? שאלו את אולמרט.
אבל בנוסף לתאוות בצע הם גם בעלי תאוות כוח - וזו תאווה מסוכנת יותר.
באשר לחוכמה של פקידי הממשלה, והיכולת שלהם לדעת הכל ולנהל הכל - על זה לא נרחיב את הדיבור.
בקיצור: אנו חיים בעולם בעייתי, אין מצב מושלם בו אין בעיות ויש פתרונות. המסחר החופשי מביא את בעיותיו, הרגולציה הממשלתית את בעיותיה. לי ברור לחלוטין איזה בעיות חמורות יותר.
יעקב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
