קו ישר

מפלגות העבודה וש"ס תובעות להגדיל את התקציב. "צריך עוד כסף לקיצבאות ילדים, לגימלאים, לסטודנטים"...

בוודאי שצריך. אין איש מערר על כך שצריך. למעשה הצרכים הם אין-סופיים - לא חשוב מה ההוצאה, תמיד צריך יותר. אבל הצריכה שלנו מוגבלת לא בגלל שאנו לא "צריכים" יותר, אלא בגלל שאין לנו יותר. בן אדם צורך מה שיש לו, אבל בחוגים רחבים ביחוד בפוליטיקה חושבים שמגבלה זו אינה חלה על הממשלה, שלה יש בלי סוף.

השרים תובעים להגדיל את הגרעון, או את החוב הלאומי.

התורה הכלכלית המפוקפקת, המקובלת על כולם, התורה של לורד קיינס, אומרת שבשנת מיתון מותר לממשלה ליצור גרעון כדי לעודד את הכלכלה לצאת מהמיתון, אבל בשנת שפע (שנת צמיחה) חייבים ליצור עודף תקציבי בזכות הגביה המוגברת של המיסים ולנצל את הכסף להקטנת החוב הלאומי.

תקציב שנת 2009 בישראל הוכן על סמך תחזית של צמיחה של 3.3% בשנה הבאה, תחזית שכולם מבינים שהיא מאד לא ריאלית, נוכח הנסיבות החדשות. אבל המפלגות "החברתיות" רוצות להגדיל את הגרעון דווקא בשנת צמיחה, בניגוד להגיון הכלכלי. אם כך בשנת צמיחה מה יהיה בשנת מיתון?

אפשר להרגיע אותם. השנה הבאה לא תהיה שנת צמיחה, והגרעון התקציבי יגדל מאד, מבלי שיגדילו את תקציב. הגרעון יגדל מעבר לתחזית כי יהיה קיטון משמעותי בהכנסות המדינה ממיסים, קיטון שלא הובא בחשבון בהכנת התקציב.

אנו נכנסים למיתון במצב יחסית טוב, הודות לשמירה על המשמעת התקציבים בשנים שעברו.

הגדלה של ההוצאות והגרעון דווקא עכשיו יהיה צעד של חוסר אחריות שגובלת בהפקרות, הווה אומר - עסקים כרגיל בישראל.

יעקב.