קו ישר

המיליניאלס - Millennials זה השם, באנגלית, של מה שקראו פעם בעברית "הנוער"* - כינוי לדור שהגיע לבגרות בשנות ה 2000.

חוקרים גילו (או טוענים) שלדור הזה כמה וכמה תכונות מוזרות לכאורה. למשל: הם פעילים פחות מבחינה מינית. הם, כמובן, נוטים פחות להינשא ומולידים פחות ילדים - זאת עובדה, אבל, טוענים, הם גם פחות פעילים מבחינה מינית (בלי קשר לנישאוין או ילדים). ויש להם עוד הרבה תכונות משונות: למשל כשליש מהם עדיין גרים עם ההורים, גם אחרי האוניברסיטה. 

הם קונים פחות מכוניות (בהשוואה לדור הקודם), ונוהגים פחות (פחות קילומטרים). הם לא חוסכים לפנסיה (או חוסכים הרבה פחות) - 41% מה"נוער" (ומעל ל 50% מהנשים שבהם) לא החלו עדיין בחסכון פנסיוני.

הם אוהבים או נמשכים לסוציאלים - 43% מהנוער הביע תמיכה בסוציאליזם (בארה"ב!). יש שמסבירים זאת בבורות של הנוער (הם לא יודעים מה זה סוציאליזם).

הם לא קונים הרבה תכשיטים ויהלומים (אולי בגלל שינויי אופנה), וגם קונים הרבה פחות בתים (או דירות).  

כמו בכול דור ודור, הסוציאולוגים (שהם כנראה מבוגרים) מתקשים להבין את הנוער ולהסביר את התופעות שנראות משונות מפני שהן שונות למה שהיה בדור הקודם.

הנה מאמר שטוען שלכול התופעות ה"משונות" האלה יש הסבר אחד פשוט: המיליניאלס הם יותר עניים בהשוואה להורים שלהם. נתוני לשכת הסטטיסטיקה האמריקאית מראים שה"נוער" מרוויח, בממוצע, 2000 דולר פחות מאשר ההורים שלו באותו גיל. אז- אנשים עניים לא קונים בית או תכשיטים (כי אין להם כסף) ולא מכונית, וגרים עם ההורים (לחסוך שכ"ד).

יש תופעה נוספת, ברורה למדי: יש יותר מדי בוגרי אוניברסיטאות. ויש יותר מדי תוארים ונושאים בלתי מעשיים שלומדים באוניברסיטאות. צעירים לוקחים הלוואות ממשלתיות נוחות למימון הלימודים (בארה"ב לימודים זה עסק יקר), ובתום לימודיהם הם מוצאים עצמם שקועים בחוב, וללא כישורים נחוצים למציאת עבודה. חוץ מזה - הצמיחה הכלכלית בארה"ב ובכול ארצות המערב, בעשור וחצי האחרונים, הייתה הרבה יותר קטנה מאשר בדורות הקודמים.

בפעם הראשונה (במערב) אחרי הרבה זמן המצב הוא שהנוער יותר עני מהוריו.

יעקב

* כמו בשיר: "זה נוער זה? זה בררה!". 

היום צילצל הטלפון הסלולרי שלי. כשעניתי שמעתי קול רובוטי מוקלט: "כאן סלקום, הרשו לנו להציע לכם....". טרקתי את השפופרת בכעס גדול.

אני מודיע בזה לחברת סלקום: עוד צילצול כזה עם פירסומת מוקלטת ואני עובר לחברה אחרת. זו פגיעה חצופה בשלווה שלי, ובזכויותי כלקוח. אני משלם עבורי שירותי הטלפון, וזכאי לקבלם ללא זיהום הפרסומת.

אני מודיע לכל מפרסם: מי שיתקשר אלה עם פרסומת מוקלטת אני אגיש נגדו תביעה. זו הטרדה חצופה.

הפרסומת הפכה למכת מדינה. כשמתחילות פירסומות ברדיו ובטלוויזיה אני מייד קופץ לתחנה אחרת. גם באינטרנט יש פירסומת קופצנית המעצבנת את העין ומפריעה לקרוא. אתרים שמרבים בפרסומות כאלה אני מחרים לחלוטין - למשל אתר NRG (של מעריב) - לא נכנס אליו בפרינציפ.

הפרסומת היא דבר טוב בעקרון - היא מאפשרת לנו לקבל תכנים ב"חינם". אמנם "אין ארוחות חינם", והמחיר של התכנים הוא המטרד של הפרסומת. אבל - מי שמגזים עם המטרד מעצבן את קהל היעד - הלקוח (אותי), והוא ישלם על כך בחרם.

יעקב

כמעט לכל שיח ציבורי על רצועת עזה מתלווה התואר "מהאזורים הצפופים בעולם". ממש בעיית יסוד המשליכה על יתר הבעיות. מיתוס "הצפיפות האיומה ברצועת עזה", מטעה מזה עשרות שנים פוליטיקאים, פובליציסטים ועמך כאחד.

מפתיע שאף עיתונאי לא טרח לקחת מחשבון ולבדוק את המספרים. רצועת עזה המשתרעת על שטח של - 363 קמ"ר קלטה במקור (1948) כ- 300,000 פליטים לכל היותר ומונה כיום לפי ה"סקר הפלסטיני" האחרון כ- 1.4 מיליון נפש – 3,860 נפש לקמ"ר (לא נתפלא אם בעתיד יסתבר שגרים שם פחות ממיליון תושבים...). אכן צפיפות לכאורה.

אם נשווה את הרצועה למקומות אחרים בעולם נגלה למשל שבהונג קונג (כ- 7 מיליון תושבים), בחלקה הוותיק (האי והעיר קואלון), השטח הראוי למגורים הוא כ- 1/3 מרצועת עזה ומתגוררים בו כ- 4 מליון תושבים בצפיפות ממוצעת של כ- 28,000 נפש לקמ"ר (פי 7 צפוף מאשר ברצועה). שטחה "ברוטו" של הונג קונג עומד על כאלף קילומטרים ריבועיים, מתוכם רק כשליש ראוי למגורים. גם על פי תחשיב נדיב זה הצפיפות שם כפולה מאשר ברצועה.

אך מדוע להרחיק להונג קונג… אפילו בגבעתיים הצפיפות גדולה פי 4 לערך מאשר בעזה כ- 15,000 נפש לקמ"ר! או בני ברק הצפופה פי 5 ויותר מעזה (כ- 20,000 אנשים לקמ"ר). אילו כל תושבי בני ברק היו גרים בבתים בני קומה אחת הייתה בני ברק גרועה מעזה.

נחזור להונג קונג: האי קלט מאז 1948 כ- 4 מליון פליטים ומונה כיום כ- 7 מליון נפש. הפליטים הגיעו להונג קונג, רובם מיבשת סין, כאשר בקושי בגדים לגופם - "החושות" בעזה הן וילות מרווחות יחסית לרפסודות עליהן התגוררו פליטי הונג קונג. למזלם של פליטי הונג קונג, לא נכפה על האי שלטון ריכוזי מושחת, אלא אחת מהמערכות הקפיטליסטיות החופשיות והפתוחות בעולם עם מעורבות ממשלתית אפסית בחיי האזרח. אונר"א, סוכנות הסעד והתעסוקה לפליטים, לא פתחה למזלם סניפים בהונג קונג, הפליטים הסינים לא קיבלו סיוע מארצות הנפט או מהקהילה האירופאית, ולכן לא הייתה להם ברירה אלא לעבוד, ליזום ולהצליח. כך עלה התוצר לנפש בהונג קונג לאחד הגבוהים בעולם כ- 42,000$ לנפש (מתואם לכוח הקניה). בזכות הקפיטליזם חיים עניי הונג קונג (קו העוני מוערך בכ- 1,600 דולר ארה"ב למשפחה) ברמת חיים העולה זו של העשירון העליון ברצועת עזה.

החטא הקדום שגרם ל"סיר הלחץ העזתי" אינה ה"צפיפות", אלא אופי המשטר הכלכלי שנכפה עליהם ע"י המצרים, הישראלים, והמנהיגות המקומית – כל זאת בסיוע האדיב של האו"ם. משטר של תלות בפקידים, במנהיגי דת, ובראשי ארגונים צבאיים. השלטון המצרי וכמובן הישראלי העתיקו לרצועה את מנגנוני הרגולציה הידועים להם והגבילו את החופש והיוזמה המקומית כמקובל במשטר ה"נאור" בישראל: רגולציה כבדה של חוקי מסחר, בניה ואפילו רוכלות. כקצין מילואים באינתיפאדה הראשונה נאלצתי לא פעם לסייר ולבדוק אם חלילה אין חריגות בניה בשטחים חקלאיים ברצועת עזה - שמא נבנתה "חושה" לא חוקית על קרקע חקלאית… פעמים אחרות הוטל עלי לוודא שבמחסום "סופה" לא חולפות משאיות עם חומרי בנייה ללא תעודות משלוח. ממש כך.

ולסיום, למי שעדיין לא השתכנע מהבל "הצפיפות" בעזה נציין שבאזור פי גלילות בצפון ת"א מתוכננת שכונה חדשה, פאר התכנון האורבאני. בשכונה מתוכננות 14,000 דירות יוקרה מרווחות. צפויים להתגורר שם כ- 50,000 תושבים מאושרים על שטח של כ- 1.6 קמ"ר בצפיפות "איומה" של כ- 30,000 נפש לקמ"ר (פי 8 מאשר בעזה) ואף אחד לא יתלונן…  תוכנית המתאר שהתווה האדריכל אדם מזור כוללת פארק, נחל מלאכותי אגם גדול, שדרה, אזור תעסוקה, קריית היי-טק ותחנת רכבת - 60% משטח התוכנית מיועדים לצורכי ציבור !

האתר קו ישר www.kav.org.il מנפץ מאות מיתוסים בתחומים שונים.

נגידי בנקים מרכזיים ידועים בבחירה זהירה מילים. הייתכן שסטנלי פישר באמת סבור שזליכה עלול להזיק ל"כלכלת ישראל החזקה" ?

המדינאי והכלכלן השבדי גונאר מיירדל, חתן פרס נובל, וממקימי מדינת הסעד השבדית תהה בנאום (1983) באוניברסיטת שטוקהולם: "אני לא מבין איך השבדים הישרים הפכו לעם של רמאים". הנה התשובה והקשר לירון זליכה.

השחיתות היא צידו השני של מטבע "מדינת הרווחה". חלק בלתי נפרד, מובנה. ככל שמשטר יותר סוציאליסטי גוברת השחיתות והרמייה והופכת לנחלת הכלל. במדינות הגוש הקומוניסטי כולם גנבו. כל עובד גנב ממקום "העבודה" ובערב חגגו עסקאות הברטר. השוק השחור שגשג והשוחד שלט. אפילו כדי לקנות בסופרמרקט צריך היה לשחד מישהו. השחיתות והשוק השחור הצילו את המשק הרוסי מהתמוטטות מיידית ומוחלטת. אילו היה זליכה ממונה כחשב של הקרמלין ומצליח באורח פלא "לבער את השחיתות" – גלגלי הכלכלה הרוסית היו נעצרים.

שיטת המשטר בישראל היא הריכוזית במערב, קשה לעשות עסקים. החינוך, הבריאות ורוב הקרקעות מולאמים; אין כמעט תחום שאינו כפוף לרגולציה חונקת; רישיונות, זיכיונות, היתרים ומגבלות – הן מילות המפתח. תקציב המדינה מלא חורים מהם יונקים כסף אלפי גופים, עמותות, ואנשים. על הברזים יושב הממסד הפוליטי ועוסק בחלוקה. לא ייתכנו קריטריונים אובייקטיבים לחלוקה –  הפוליטיקה, הכוח והקשרים הם שקובעים – זה מבנה המשטר ואין מנוס ממנו אם רוצים "מדינת רווחה".

בתנאים אלה אי אפשר לתפקד לפי עשרת הדברות, צריך "להחליק" דברים. כדי לזכות בתקציב נוסף צריך ראש עיר מקושר; כדי לרכוש ציוד נוסף לבית החולים צריך "איש שלנו"; כדי להגיש בקשה למדען הראשי, או לקבל היתר כלשהו צריך "מעכאר"; חברות גדולות מעסיקות "סמנכ"ל לענייני רגולציה"; לוביסטים לוחצים, מאיימים ומפתים פוליטיקאים; אין אזרח בישראל שאינו נותן יד כדי לרמות את מס הכנסה: מזומן לאינסטלאטור ולמורה לאנגלית של הילד...

המשק הישראלי, במבנהו הנוכחי –  אינו יכול לתפקד ללא שחיתות מובנית זו! פתאום נוחת עלינו ירון זליכה. לא סתם, אלא החשב הכללי, ודורש לקיים את עשרת הדיברות. זליכה אינו מבין כי אי אפשר "לעצור את השחיתות" מבלי לעצור את המכונה, לנתץ אותה ולבנות אחרת. נגיד בנק ישראל מבין. כאן ראוי להדגיש כי ישראל אינה "מדינה מושחתת" בנוסח המקובל בדרום אמריקה או ברוסיה – שם המשטרים ריכוזיים מאשר אצלנו.

בכל צורת משטר, יהיו פקידי ציבור, יהיו פוליטיקאים, ויהיו תקציבים ציבוריים. לכן, שחיתות תמיד תהיה. השאלה כיצד לצמצם את הממסד הפוליטי ומעורבותו בחיינו למינימום, כך שיקטן המצע שמצמיח שחיתות – להסב אותה לאירוע יוצא דופן שבאמת ניתן להילחם בו. כאן כבר נדרשת מהפיכה אידיאולוגית – לחדול מהניסיון לייצר "צדק" על ידי גביית מיסים כבדים וחלוקת כסף;  ולהשתית את הכלכלה על מינימום של מעורבות ממשלתית, שתייצר רווחה על ידי הגדלת העושר וצמיחה כלכלית – נושא שראוי לכתבה נפרדת.

פרוט המהפכה האידיאולוגית הנדרשת: באתר קו ישר – www.kav.org.il