קו ישר

הקרקס של פרישת טראמפ מקרקס הסכם האקלים.

הנשיא טראמפ הודיע על פרישת ארה"ב מהסכם האקלים של פאריס בהפקה גדולה ומתוקשרת ונאום חגיגי לאומה ממדשאות הבית הלבן. הוא עושה קרקס מקרקס או – אם תרצו: הפקת תיאטרון מפוארת ממהלך חסר ערך מעשי. טראמפ מומחה יותר גדול בענייני קרקס ותיאטרון מכול הפוליטיקאים בעולם גם יחד.

הסכם האקלים הבינלאומי שהושג והוכרז בחגיגיות בפאריס ב 2015, הוא, כפי שציינו רבים (וגם אנחנו), חסר כול תוכן וערך מעשי. מדינות העולם הגישו, כול אחת לחוד, תכנית לאומית למלחמה באקלים. התכניות משופעות במלל ריקני ומליצי, ומציינות "היעדים" נעלים לקיצוץ הפליטות בשנת 2030 או 2050, יעדים שאין שום דרך להשיג. בכול מקרה, שנת ה"יעד" נופלת הרבה מעבר לקדנציה של הפוליטיקאי המתחייב, כך שההתחייבות לא עולה כסף, קל להתחייב להיות ילד טוב בשנת 2050... הצהרות צדקניות ריקות מתוכן, ובנוסף לכול – בלתי מחייבות – כלומר – אם מדינה לא תשיג (חו"ח) את היעדים שציינה בהתחייבותה – לא נורא. ההסכם אינו מטיל עליה סנקציות או פעולת אכיפה. זה מה שנקרא התחייבות זולה, מהפה לחוץ... ובנוסף לזה: גם אם יושגו כול היעדים, וכול המדינות תקיימנה את הבטחותיהן כלשונן (fat chance), יביא הדבר לקיטון ההתחממות הנוראית ב 0.17 מעלות בלבד - נניח תהיה התחממות של "רק" 2.83 מעלות עד 2100 במקום 3.00 מעלות, בזכות הסכם פאריס. (ההשפעה הזו חושבה על פי המודלים האקלימיים של המדענים החממסיטים, וזה המקסימום שההסכם עשוי להניב, וכולם מודים בכך).

ערך סמלי

בכול זאת, ההסכם פריס מאד יקר לליבם של כול המנהיגים, ממרקל ומקרון, דרך האפיפיור (הסוציאליסטי) ועד הליצן מציון – שר הסביבה שלנו, אלקין. הוא יקר לליבם בדיוק בגלל הערך הסמלי. הוא לא מטיל על אף אחד שום התחייבות של ממש, שום מחיר כואב, אבל מאפשר לכולם לעשות הצגה גדולה. הצגה של צדיקים, של מצילי כדור הארץ, והכול חינם אין כסף, במחיר כמה מליצות.

החשיבות הסמלית (אומרים) היא שכול העולם הכיר בבעיה ונטל על עצמו התחייבות להילחם באקלים. לא חשוב מה עושים בפועל (כלום), לא חשוב עד כמה האקלים הולך להשתפר, אם בכלל. העיקר היא ההרגשה הטובה בבטן, שכול העולם מאוחד, כולם מסכימים, כולם צדיקים, כולם משתפים פעולה, כול אבירי העולם נלחמים ביחד למען טחנות הרוח.

ועכשיו בא האידיוט הזה, טראמפ, ומשתין על המצעד הצדיקים הבינלאומי המאוחד, על הקואליציה מקיר לקיר של הליצנים בעולם. מדוע הוא פרש מהסכם פריס? מה היה כול כך דחוף לפרוש? מדוע היה לו חשוב להכעיס את כולם?

כאמור, הסכם פאריס הוא חסר תוכן ממשי, והוא לא הטיל על ארה"ב שום התחייבות ממשית. ממשל טראמפ כבר ביטל את הרגולציות האנטי-אנרגטיות של ממשל אובמה. הוא התיר חיפוש ופיתוח נפט על אדמות מדינה בארה"ב (וביטל איסור של אובמה), התיר חיפושי נפט בשולי שמורת טבע באלסקה, ביטל תקנות אנטי-פחמיות (שעדיין לא נכנסו לתוקף), והתיר את הקמת צינור הנפט מקנדה שאובמה חסם. הוא גם ביטל את תרומות ארה"ב ל"קרן האו"מ הירוקה" שנועדה לממן הקמת תחנות רוח חסרות ערך במדינות עניות במקום לספק אוכל לאנשים הרעבים ללחם בארצות אלו. (קרן שכולה פנטזיה ושקר ופרנסה לפקידי או"מ פרזיטיים. איש לא התכוון ברצינות, ולא מסוגל, לתרום לקרן זו, ואיש לא תרם תרומה רצינית, מלבד המחטף של אובמה וקרי שהעבירו מיליארד דולר יומיים לפני שגמרו את הקדנציה.

טראמפ טען בנאומו שהסכם פאריס הטיל התחייבויות כבדות על ארה"ב, שהוא עלול היה לפגוע בפרנסה של חצי מיליון אמריקאים, ושהוא לא צודק ולא שוויוני, כי הטיל על ארה"ב מעמסה כבדה מאשר על שאר הארצות. הוא, טראמפ, דואג לאמריקה, מעל לכול, וההסכם היה לא טוב לאמריקה (אמר טראמפ). בולשיט. שקר. ההסכם כולו מילים ריקות ואינו מטיל שום דבר על אף אחד (גם לא על ארה"ב). כול הצעדים המעשיים המפריעים לפיתוח מקורות האנרגיה בארה"ב שנעשו על ידי הנשיא אובמה כבר בוטלו. משדאג לצד המעשי, וביטל את הנזקים הממשיים לארה"ב, יכול היה טראמפ לשבת בשקט, לשתוק, ולא לפרוש – דהיינו – לתת למצעד הסמלים הריקים, השקר והצביעות (הסכם פאריס) להימשך ללא הפרעה, ובכך להפוך ליקירם של כול מנהיגי כול העולם ומתנגדיו החריפים מבית. הוא יכול היה להמשיך בהצגה, יחד עם כולם במקום לפרוש ממנה. למה הוא עשה דווקא? (חוץ מזה שהוא כנראה נהנה לעשות דווקא). בשביל מה, אם כן, היה טראמפ זקוק להפקה הרעשנית והצעקנית של הפרישה מהסכם פאריס?

אלא שלא נולד עדיין, בעולם, מי שילמד את טראמפ פרק בענייני קרקס, תיאטרון והצגות פוליטיות. טראמפ עשה מהפרישה הפקה גדולה, בכוונה. הוא דואג לאמריקאים הפשוטים, הוא מגן עליהם מפני רשעי העולם, הוא המלך של אמריקה, והוא מקיים הבטחות בחירות, ושייחנקו כול צבועי העולם.

כמו בכול הצגת תיאטרון יש בהצגתו של טראמפ הרבה אמת והרבה שקר. אבל זו הצגה מפוארת, גדולה מהחיים, לפי מיטב המסורת האמריקאית.

יעקב

היום נסגר בבריטניה מכרה הפחם התת קרקעי האחרון. זו נקודת ציון היסטורית.

הפחם עמד ביסודה של המהפכה התעשייתית, הפחם הוא שהפך את בריטניה למעצמה הגדולה בעולם במאות ה18 וה 19. הפחם הוא שהניע את גלגלי התעשייה ואת מנועי הקיטור של צי האוניות המסחריות והמלחמתיות הגדול בעולם.

 בסוף המאה ה 19 ותחילת המאה ה 20 היו בבריטניה 3000 מכרות פחם, שייצרו כמעט 300 מיליון טון פחם בשנה. עבדו במכרות כמיליון כורים. בגרף למטה רואים את הירידה המתמדת בייצור הפחם בבריטניה.

היום, לאחר סגירת המכרה התת קרקעי האחרון נותרו בבריטניה רק מכרות על-קרקעיים (פתוחים) אחדים. בריטניה צורכת כעת כ 50 מיליון טון פחם, מתוכם כ 8 מיליון מייצור עצמי, ושאר 42 מיליון הטון מיובאים. בגרף הבא רואים את הירידה המתמדת במחיר הפחם בעולם, מ 68 דולר לטון בתחילת 2015, ל כ 44 דולר היום. זה גורם נוסף שהפך את ייצור הפחם בבריטניה לבלתי כדאי.

הסיבות לשינוי הגדול שהתחולל לאורך מעל 100 שנה הן רבות. ראשית - המעבר לשימוש בנפט ואח"כ בגז והגילוי של מרבצי נפט וגז בבריטניה, בים הצפוני. סיבה אחרת היא הגלובאליזציה. חלק גדול מהתעשייה הכבדה בבריטניה (אם לא כולה) ייוצאה לסין. מפעלים נסגרו בבריטניה, והסחורות מיובאות מאסיה. גם הפחם המיוצר בחו"ל (למשל אוסטרליה או אינדונזיה) הוא יותר זול מהפחם הבריטי - לכן בריטניה מייבאת פחם במקום לכרות אותו בשטחה. צריכת הפחם העולמית היום היא בסביבות 8000 מיליון טון פחם בשנה. אני מנחש שזה אולי פי 10 מאשר לפני 100 שנה. בריטניה לא מייצגת את העולם כולו, היא היום ארץ קטנה ולא הכי רלוונטית.

חסידים ירוקים ידברו גם על המלחמה באקלים והצורך להפסיק את השימוש בפחם. זה גם גורם, אבל, בינתיים מינורי. למרות שחוק האקלים בבריטניה, משנת 2008, מחייב סגירת תחנות כוח פחמיות. עד כה עוד לא סגרו הרבה, ולכן, עד כה, השפעת המלחמה האקלימית על קיטון השימוש בפחם עוד לא מורגשת. אדרבה, אנו רואים כיצד התפתחויות טכנולוגיות (תחילה בניית תחנות כוח גרעיניות ואח"כ גילוי נפט וגז בים הצפוני) וכלכליות (גלובאליזציה) משנות את פני הכלכלה הבריטית והעולמית. השינויים האלה הם שינויים טבעיים ורגילים. המצב הרגיל, שאידאולוגים מסוימים מכנים אותו לגנאי "עסקים כרגיל" הוא מצב מאד דינמי ומשתנה. 

בעוד 100 שנה יהיו פני החברה, הכלכלה והטכנולוגיה שונים לחלוטין מאשר הם היום, כפי שהמצב היום שונה לחלוטין למה שהיה לפני 100 שנה. כיצד תיראה החברה האנושית בעוד 100 שנה איש לא יכול לנבא, כפי שאיש לא ניבא לפני 100 שנה את פני החברה היום. למרות זאת המון "עתידנים" (מזבלים בשכל) שמתפרנסים היטב מהפצת תחזיות לעתיד.

יעקב

זה שמה של כתבה מצויינת שפרסם נחמיה שטרסלר ב"הארץ". הנה עיקר הדברים: (הדגשה שלי)

"[נתניהו] אמנם התעורר באיחור ניכר. הוא היה צריך להתערב כבר לפני שלוש שנים — אבל מוטב מאוחר. מוטב לחתוך עכשיו ולא להידרדר למצבה של מצרים, שמרוב ויכוחים, שינויים, דחיות ומגבלות על חברות חיפושי הגז — נהפכה מיצואנית גז מובילה ליבואנית שמתחננת לקצת גז מישראל, כי החברות הבינלאומיות נטשו אותה.

לנוכח זאת, ולנוכח מקרים דומים (בארגנטינה ובניו־זילנד), הודיע נתניהו שהוא נחוש להביא בשבוע הבא להכרעה את נושא הגז: "אנחנו לא ניפול למלכודת שנפלו אליה מדינות רבות שהתווכחו בנושא ויכוחים אין קץ, עד שהגז נשאר מתחת לאדמה".

אז נכון שהפופוליסטים מתרעמים. נכון שהאופוזיציה גועשת. מבחינתם שלא יהיה גז כלל, שמחיר החשמל לא יירד ושהמפעלים ישרפו מזוט יקר. העיקר ש"הטייקונים" לא ירוויחו פרוטה. הם מוכנים לנקר לעצמם עין אחת, בתנאי שליצחק תשובה ינקרו שתיים.

שלי יחימוביץ' וחבריה אומרים שאין מה לדאוג, חברות הגז לא יברחו, גם אם נטיל עליהן עוד קצת מגבלות, מסים ואיסורים. זה שיא הציניות. הרי החברות כבר ברחו. עובדה ש"וודסייד" האוסטרלית עזבה ולא תשקיע כאן אפילו דולר אחד בפיתוח שדה לווייתן. עובדה שאף חברה בינלאומית לא מחפשת עכשיו גז מול חופי ישראל. הן כן מחפשות מול לבנון וקפריסין — שזה נזק עצום לישראל. "החברתיים" הצליחו ליצור אווירה כה קשה של שנאת יזמים, ודרישה אינסופית לשינויים תכופים במיסוי, ברגולציה, בתנאים, ביצוא ובבעלות — עד שאף אחד לא רוצה לבוא לכאן. כמובן שזה לא מונע מהם להזיל דמעות תנין על עובדי הדרום: מדוע לא קמים שם מפעלים חדשים? כי אתם הברחתם את כולם.

לכל אורך הדרך הם ניסו לטרפד כל הסדר הגיוני. הם רצו שתשובה ישלם מס של 80%, מה שהיה הופך את הקידוח ללא כדאי, כי הוא נעשה בלב ים. אחר כך הם יצאו נגד יצוא הגז, שזה אבסורד מושלם, כי תמיד עדיף כסף בכיס מגז במעמקי האדמה. ועכשיו, בישורת האחרונה, דורשת יחימוביץ' מחיר גז כה נמוך, כה חסר היגיון, עד שלא יהיה כדאי להפיקו והוא יישאר במעבה האדמה — לעד. בדיוק כמו במצרים. רק נגד. רק להרוס. רק לא לפתח. רק לא לייצר מקומות עבודה חדשים.

השנאה של "החברתיים" ליזמים כה גדולה, עד שלא אכפת להם אפילו שמכל דולר ממכירת גז, המדינה תקבל 56 סנט והיזמים 44 בלבד. כלומר, היזמים אמנם ירוויחו היטב בגין הסיכון העצום שנטלו, אבל המדינה תקבל מאות מיליארדי שקלים שיופנו לחינוך, רווחה ותשתיות. מה רע בזה?

עקרונות המתווה קובעים, שיש לפרק את מונופול הגז לשלוש חברות שיתחרו ביניהן, ועד שזה יקרה יש לקבוע מחיר מקסימום. אבל הכי חשוב זה להגיע בשבוע הבא למתווה מוסכם, שיחזיר את הוודאות ויביא לכאן חברות חיפושי גז בינלאומיות, שימצאו עוד גז, וכך תגדל התחרות והמחיר יירד. איתן ששינסקי, שהכפיל את נטל המס על תשובה ונובל אנרג'י, תומך במתווה. צריך הוכחה טובה יותר?"

עד כאן שטרסלר.

צודק במאה אחוז. ה"חברתיים" (הסוציאליסטים) חושבים שהגז הוא מתנה משמיים, והוא יזרום בכול מקרה, לא חשוב כמה יציקו ויתעללו במשקיעים שגילו את הגז ורוצים להשקיע בהפקתו. הם טועים. צריך להפסיק את ההתעללות וההצקה ממניעים אידאולוגיים - ולתת לחברות לפתח את המאגרים ולהזרים את הגז.

יעקב

מקסיקו הייתה בין המדינות ה"מתקדמות" (לפחות מבחינה אידאולוגית, לא מבחינה כלכלית) שהאמינה ש"הנפט שייך לעם", ולכן, עד כה היא קבעה שרק חברת הנפט הלאומית (הממשלתית) פמקס - Petroleo de Mexico - PEMEX, יכולה לחפש ולהפיק ולזקק נפט בתחום מקסיקו. התוצאה היא, כמובן, שחיתות, פיגור, שיטות פרימיטיביות, ותפוקה נמוכה. בקיצור: עסק מאד רע בשביל העם במקסיקו (אבל עסק טוב למקורבים הפוליטיים השולטים בפמקס, בדיוק כמו חברת החשמל שלנו). 

החודש הם העבירו בחקיקה רפורמה ענקית המשנה סדרי עולם. היא משנה מקצה לקצה את עסקי הנפט והחשמל. (הלוואי גם אצלנו בקרוב, בנושא החשמל). הנה עיקרי החקיקה החדשה:

1. המונופול של פמקס מבוטל. כול חברה יכולה לחפש, למצוא ולהפיק נפט וגז במקסיקו - בכפוף לרכישת זכיון ממשלתי.

2. חברות נפט פרטיות ישלמו 7.5% תמלוגים לממשלה על מכירותיהן אם מחיר החבית יהיה עד 48 דולר.

3. חברות זרות יהיו רשאיות להפעיל תחנות דלק, סיבסוד הדלק בתוך מקסיקו (בנזין וסולר) יופסק.

4. הפקעת קרקעות לצורך הפקת נפט תופסק ותיאסר (פמקס נהגה להפקיע קרקעות). חברות הנפט יוכלו לקבל זכויות הפקה תמורת תשלום תמלוגים לבעלי הקרקע.

5. הפקעות קרקע "לטובת הציבור" שנעשו בעבר יבוטלו.

6. רשות ממשלתית חדשה ("משופרת") תפקח על משק החשמל.

7. ההנלה של פמקס וחברת החמשל לא תמונה יותר ישירות על ידי הנשיא, אלא על ידי הסנאט של מקסיקו.

8. פמקס תשלם מיסים לממשלה בשיעור של 65%. [הערה: זו פיקציה, חברות ממשלתיות מבזבזות כול הרווחים שיש, אם יש, על הטבות למנהלים, ולא משאירים רווחים שיעברו לממשלה).

9. וועד הועבדים של פמקס יפסיד את המושבים שהיו לו בדירקטוריון והנהלה.

10 מחיר הגז יקבעו על ידי השוק, ולא על ידי הממשלה, החל מ 2017. (יוסר הפיקוח).

אלה אחדים מהסעיפים. 

זוהי רפורמה עמוקה ומרחיקת לכת, המעבירה את ענפי הנפט והחשמל מניהול בלעדי ומונופוליסטי של חברות ממשלתיות - לניהול שוק חופשי. באותה הזדמנות מבטלים את הסובסידיות שהיו נהוגות.

יעקב

עיקרון "נעלה" זה הושמע רבות בהקשר לרפורמת ששינסקי. זו ההצדקה שניתנה להפרת החוזה מצד הממשלה, והחרמת חלק מזכויות הקניין שהיא עצמה העניקה למחפשי הגז.

יש מדינה "נאורה" מאיתנו (וגם עשירה יותר במשאבים), אשר יישמה עקרון זה במלואו - מקסיקו. בחוקת מקסיקו נכתב במפורש: "רק ממשלת מקסיקו יכולה לחפש, להפיק ולזקק נפט וגז במקסיקו". כי הנפט, כאמור "שייך לעם" - והעם - פירושו - הממשלה. אז רק לממשלה מותר - באמצעות חברת הנפט הממשלתית PEMEX. ל PEMEX מונופול על חיפוש, הפקה הובלה וזיקוק נפט וגז, ובמקסיקו, כידוע יש הרבה נפט וגז.

הנה התוצאה: מקסיקו ייבאה (קנתה) 30% מהגז שהיא זקוקה לו מחו"ל, ממקומות בהם הגז לא "של העם" ומותר לחברות פרטיות להפיק גז ולמכור. זאת למרות שיש גז במעמקי האדמה, בשפע, במקסיקו עצמה. כלומר - זה תקין לקחת את הגז "של עם אחר". החוקה של מקסיקו ועקרונותיה הנעלים לא חלים על כול עם וכול גז, רק על הגז של מקסיקו, ששיך לעם המקסיקני, ושוכן לבטח בבטן האדמה.

מלבד זה ייבאה מקסיקו כ 50% מהבנזין, כי PEMEX וממשלת מקסיקו לא מסוגלים להקים ולתפעל בתי זיקוק, ולפרטיים, במקסיקו, אסור לעשות זאת. הוא שנאמר: אתה יכול להיות סוציאליסט טוב, כול עוד יש לך שכן עשיר מצפון (ארה"ב) שהוא קפיטליסט טוב, ומספק לך את מחסורך.

ומלבד זה - שורר במקסיקו מחסור בגז באזורים רבים בגלל מחסור בצנרת הובלה, שהיא גם באחריות הממלשה. על רמת החיים הכללית במדינה ה"נאורה" הזו לא צריך להרחיב את הדיבור, וגם לא על רמת ה"שיוויוניות".

עכשיו הם העבירו, לאחר וויכוח נוקב, רפורמה חוקית וחוקתית שתאפשר לגרומים פרטיים לחפש, להפיק, להוביל ולמכור נפט וגז במקסיקו. רק יוזמה חופשית ותחרות, במסגרת חוקית שמגינה על זכויות הפרט והקניין של היזם, יכולה להביא לאספקה, בשפע ובמחיר נמוך, של מה ש"העם" צריך (נפט, בנזין וגז במקרה זה). 

יעקב

פרופ' אהוד קינן מהטכניון, נשיא החברה הישראלית לכימיה (ונושא עוד תוארים...) כותב בוואינט מאמר בו הוא מסביר מדוע לדעתו ייצוא הגז יפגע באינטרסים של מדינת ישראל ורווחת תושביה.

קינן מסביר שהגז יכול לשמש היום כחומר גלם לתעשייה פטרוכימית מודרנית אשר יכולה להיות מאד רווחית, ולהניב לישראל רווחים הרבה יותר גדולים מאשר הרווחים מייצוא הגז. לכן צריך להקים את התעשייה הנ"ל, לתפארת מדינת ישראל. אני בטוח שהוא צודק בזה, ואני מסכים עימו – אבל מה זה קשור להיתר לייצוא הגז?

קינן מבין גדול בכימיה, אבל הוא פחות מבין בנושא כלכלה ומונחה בהמלצותיו לא על ידי הבנתו הכימית אלא על ידי האידיאולוגיה והדעות הקדומות הסוציאליסטיות שלו.

מה שהמדינה נותנת זה היתר לייצא גז, לא מטילה חובה לייצא. ליתר דיוק: המדינה מכבדת (חלקית) את תנאי הזכיון שחתמה, ונמנעת (חלקית) מלהטיל איסורים חדשים הנוגדים את החוזה. אם וכאשר תקום אותה תעשייה פטרו-כימית מפוארת שתזדקק לגז – (אני מקווה שתקום, ולא על ידי הממשלה, שאינה מסוגלת להקים כלום) החברות המפיקות גז מול חופי ישראל ישמחו למכור לה את הגז. חברות הגז הישראליות ירוויחו יותר אם ימכרו גז לישראל, כי הן תחסוכנה את הוצאות ההובלה הגדולות לחו"ל. מתן היתר ייצוא אינו שולל מתעשייה פטרוכימית פוטנציאלית את השימוש בגז, אדרבא, הוא מבטיח זאת. כי אם לא יינתן היתר ייצוא, חברות הגז לא יוכלו להשקיע מאות מיליוני דולרים (או מיליארדים) בהקמת פלטפורמות הפקה, והגז יישאר מתחת לים, ולא יהיה זמין, ולא יתאפשר להקים תעשייה הפטרוכימית המפוארת בעתיד.

הדבר דומה לביצה ותרנגולת – כדי שתעשייה פטרוכימית תקום – צריך קודם כול שיהיה גז, כדי שיהיה גז צריך להבטיח מימון להקמת מתקני הפקה, כדי להשיג מימון צריך להתיר ייצוא. טעות היא להניח שיש גז, רק משום שאכן יש, מתחת לים. כול עוד לא מפיקים אותו, לא מוציאים אותו משם, אין גז של ממש, יש רק פוטנציאל, או רעיון.

את הידע האידיאולוגי-סוציאליסטי שלו מפגין קינן כאשר הוא מפליג ברטוריקה של קונספירציה, הלקוח מהלקסיקון של הקיצוניים ביותר במחנה – אודות "גוזרי קופונים" ובנוסף, מראה קינן שלימודי האזרחות אינן הצד החזק בטכניון:

תהיה זאת משימתו הקשה של בג"ץ להסביר לממשלה כי תפקידה לדאוג לרווחתם של כלל אזרחי ישראל ולא רק לרווחתם של אזרחים מסוימים.

אין זה תפקיד הבג"ץ לנהל את משק הגז, או להחליט ולהסביר לממשלה מה טוב לאזרחי ישראל – זהו תפקידה של הממשלה הנבחרת. הבג"ץ, תפקידו להקפיד על קיום החוקים. זה אופייני לסוציאליסטים שהם רואים בבג"ץ כלי לקידום האידיאולוגיה שלהם, בלי קשר עקרון הפרדת הרשויות שבבסיס הדמוקרטיה.

רווחת אזרחי ישראל מחייבת שהממשלה תקפיד בקיום החוקים ובקיום החוזים שהיא חותמת, ושלא תלאים את שדות הגז, ותאפשר את פיתוחם.

יעקב

אנו כבר כתבנו בבלג זה, ב 5.2.2011:

"לא ברור איזה משטר יקום במצריים, אבל כבר עכשיו ברור שאנו יכולים לאמור ביי, ביי לגז המצרי."

"ממשלת מצרים הודיעה היום (א') לספקית הגז EMGשהיא מבטלת חד צדדית את הסכם מכירת הגז לישראל"

זה הפרי הראשון של "האביב הערבי". יש עוד "פירות" בדרך...

אנו אמרנו כבר ביי, ביי יפה, לפני 14 חודש. מי שחתם על הסכם הגז עם מצריים ב 2005 (אריאל שרון) שם כספו ותקוותו על קרן הצבי. לא שהיתה שגיאה לקנות את הגז המצרי כול עוד מכרו לנו, ולא ניתן היה לדעת כמה זמן הם יעמדו בהבטחות וימכרו לנו. אז נהנינו מהגז שנתיים (2008-2010). גם משהו.

השאלה היא מי מימן את פיתוח שדה הגז והנחת הצינור, כלומר מי נתן ערבות לבנקים שמימנו. אני חושש שחברת החשמל (כלומר מדינת ישראל) ועכשיו - גם לא יהיה גז וגם נצטרך לשלם לבנקים, כי מחתימת ערבות לבנקים אי אפשר לברוח.

בכול אופן - השגיאה הגדולה הייתה אי הבטחה של מקורות חשמל אלטרנטיביים, כלומר - אי בניית תחנת הכוח הפחמית באשקלון.

אז הקיץ צפויות הפסקות חשמל, וגם זיהום מוגבר מהפעלת גנרטורים ותחנות כוח ישנות במזוט.

אירגוני הסביבה וכול הפוליטיקאים הפופוליסטית שנסחפים אחריהם, כמו שר הפסטורליה ארדן, בישלו לנו דייסה יפה מאד...

יעקב

את זה מיעץ ראש ההמועצה הלאומית לכלכלה שליד משרד ראש הממלשה, יוג'ין קנדל.

"ישראל תוצף בזרם פליטים אם לא נשקיע בפתרון משבר האנרגיה באפריקה".

כאילו המשבר באפריקה הוא משבר אנרגיה... אפריקה היא במשבר תמידי וסופני, מאז שהמעצמות הקולוניאליות עזבו אותה. היא תהיה כזאת לעולם (עד כמה שאנו יכולים להתנבא). אין שום דבר שישראל (או כול אחד אחר) יכולה לעשות בנידון. הפליטים זורמים לכול מדינות העולם, בייחוד אירופה, לא רק ישראל. הם ימשיכו לזרום. לא ניתן לעשות כלום בנידון מלבד גדר גבול טובה. הרעיון להשקיע באפריקה כדי למנוע הגירה משם הוא בלתי שפוי לחלוטין.

הפרופסור יוג'ין קנדל מדבר דברים הזויים.

וזו לא פעם ראשונה. הבייבי שלו או האידאה פיקסה, זה "תחליפי נפט". למשל - המאמר הזה, בירחון "תכלת" בן 4000 מילה בו מנסה יוג'ין קנדל להסביר לנו שנפט זה רע, (כי זה מממן את הערבים) ולכן כדאי לנו לחפש תחליפים לנפט. כאילו שהסיבה שכולם משתמשים הנפט היא שהם לא מבינם שנפט זה רע בלי הסבריו המלומדים והארוכים של קנדל. אז קנדל שיכנע את ביבי שאנו צריכים להיות אור לגויים (אור תחליפי), והם העבירו החלטה מטופשת בממשלה שהממשלה תשקיע 1.5 מיליארד שקל (מאיפה?), ב 10 שנים, כדי "לעודד" מחקר של תחליפי נפט כי מציון יצאו תחליפים ורק המוח היהודי מסוגל להושיע את הגויים מהתלות בנפט. כאילו שהדבר זקוק לעידוד של קנדל, ובלי עצותיו, המדענים הגאוניים שלנו לא יבינו מדוע רצוי לחפש תחליפים.

לא חסרים דברי שטות שנאמרים על ידי בכירים בארץ, אבל קנדל רמה בפני עצמה.

קרנו של ביבי ירדה מאד בעיני. לא שאין לו חסרונות, אבל בתור טיפש לא החזקתי אותו. עכשיו - כמו שאומרים - תגיד לי מי חבריך ואגיד לך מי אתה. אני הייתי מתבייש שאנשים יחשבו שקנדל חבר שלי. אני מתבייש שהוא ראש המועצה הכלכלית המיעצת של המדינה.

יעקב.

בעיסקי האנרגיה הירוקה יש הרבה שחיתות, כמו בכול דבר שמנוהל על ידי המדינה.

כתבנו על פרשת החברה סולינדרה שפשטה את הרגל לאחרונה לאחר ששרפה 543 מיליון דולר כסף ציבורי שקיבלה כסובסידיה ממשרד האנרגיה הפדרלי בארה"ב, במסגרת תכנית התימרוץ.

אובמה, ומצביעיו הדמוקרטים נורא אוהבים אנרגיה מתחדשת. אובמה ציין מספר פעמים את האנרגיה המתחדשת כתחום בו יווצרו מקומות עבודה חדשים. אובמה ביקר במפעל והצטלם לטלוויזיה תוך שהוא מעלה על נס את האנרגיה הירוקה. כלומר - נכון שהסיפור של סולינדרה - שהתיימרה להמציא פטנט חדש בתחום הקולטים הסולאריים, דיבר אל לב אובמה ובוחריו, מבחינה ריגשית. אבל כול זה עדיין לא מסביר את הסובסידיה הנדיבה שהחברה קיבלה זמן קצר לפני פשיטת הרגל. כבר לפני שהיא פשטה את הרגל, ולפני שקיבלה את הסובסידיה, התריעו מומחים שלחברה אין בסיס כלכלי, וגם שהמצאתה, ספק אם יש בה ממש. אבל, המומחים במשרד האנרגיה, שהיו צריכים לאשר את הסובסידיה, אישרו אותה למרות הכול, בתהליך מזורז. האם עשו זאת רק מסיבות אידיולוגיות?

מסתבר שהמשקיע העיקרי בסולינדרה, איש עסקים מיליונר בשם ג'ורג' קייסר, תרם רבות למסע הבחירות של אובמה, ושל פוליטיקאים דמוקרטים רבים. מסתבר עוד, על פי רישומים בספר האורחים של הבית הלבן, שהוא, ומנהלים אחרים בסולינדרה, ביקרו בבית הלבן יותר מ 20 פעם בשנה האחרונה. עכשיו חוקרת וועדת משנה מטעם בית הנבחרים חשד שהבית הלבן התערב בפרשה ודחק במומחי משרד האנרגיה להזדרז ולאשר את הסובסידיה.

האנרגיה המתחדשת הירוקה אינה מפיקה הרבה אנרגיה, אבל היא בהחלט מניבה הרבה כסף וטובות הנאה לפוליטיקאים, ולכן הם אוהבים אותה. האנרגיה הירוקה לעולם לא תתקיים ללא "עזרה" של הפוליטיקאים, וללא סובסידיות ותמריצים גדולים. וזה בדיוק מה שהפוליטיקאים אוהבים - לחלק כסף ציבורי לחברים ומקורבים. למטרה זו האנרגיה המתחדשת היא אידיאלית

יעקב
עדכון - 15.9:

עובדת לא בכירה במיוחד בחברת סולינדרה התקשרה והעידה שעוד לפני שסולינדרה קיבלה את הערבות הפדראלית, כולם (היא מתכוונת לעובדים) כבר ידעו שהשיטה של סולינדרה לא תצליח, ושהסינים פיתחו בינתיים שיטה יותר זולה ליצור פאנלים סולאריים. המענק אושר למרות שעובדות אלה היו ידועות כבר בעת שאושר. בניית המפעל, בעלות של 1/2 מיליארד דולר - כסף ממשלתי - המשיכה כסדרה, למרות הכול.

יעקב

שר התשתיות יחד עם שר האוצר קבעו הפחתה של 25% במירווח השיווק של חברות הדלק. חברות הדלק הגישו עתירה לבג"ץ. בסוף, בג"ץ יקבע, "לפי החוק, ורק לפי החוק" (ציטוט מדברי השופט הדגול בדימוס אהרון ברק) מה מחיר הדלק, אם 7.25 ש"ח ליליטר או 7.43 ... בג"ץ הרי יודע הכול, לפי החוק...

במדינות בולשביקיות הממשלה קובעת את כול המחירים, באופן שרירותי. במדינה חופשית אין זה מתפקידה של הממשלה לקבוע מחירים. המחירים צריכים להיקבע על ידי השוק על פי היצע וביקוש, וכתוצאה מתחרות בין הספקים. אבל אנו לא מדינה נורמלית. יש בישראל שרידים רבים מהניהול הבולשביקי שאומץ על ידי הממשלות הראשונות של מפא"י בשנותיה הראשונות של המדינה, על בסיס אידיולוגי.

כול משק הדלק (וענפים רבים אחרים) היה מולאם. יבוא הדלק נעשה על ידי הממשלה. ההובלה נעשתה על ידי חברה ממשלתית (צים), הדלק המיובא סופק על ידי הממשלה לבתי הזיקוק שהיו חברות ממשלתיות. בתי הזיקוק זיקקו וסיפקו את הדלק לחברות הדלק - חברות ממשלתיות. חברות הדלק סיפקו לתחנות הדלק, שהיו בבעלות פרטית של אנשים מקורבים פוליטית, שהממשלה (או יותר נכון השר הממונה) חפצה ביקרם, ונתנה להם רשיון ניהול תחנה. במצב זה הממשלה קבעה הכול - כמה המובילים (צים) יקבלו עבור הובלה, כמה בתי הזיקוק עבור הזיקוק, כמה חברות הדלק, כמה בעלי התחנות, וכמה ישלם הצרכן. 

בשנים האחרונות נעשו נסיונות לשנות את המצב, אבל במהותו המצב לא השתנה.

הממשלה עדיין מייבאת את כול הדלק הגולמי, ויש לה מונופול בתחום. חברת ההובלה (צים) הופרטה, אבל ספק אם יש תחרות של ממש בהובלת דלקים לישראל, הממשלה עדיין משלמת מחירים שלא בטוח שהם מחירי שוק. בתי הזיקוק הופרטו, אם אינני טועה - החברה לישראל רכשה את בתי הזיקוק בחיפה וחברת פז את אלה באשדוד. אבל צורת הניהול ומבנה המחירים שנקבע על ידי הממשלה לא השתנו.

חברות הדלק הופרטו גם כן. "דלק" היא של תשובה, "סונול" של יזרעאלי, "פז" של צדיק בינו, ויש שתי חברות חדשות - "אלון" של דודי ויסמן ו"טן" של אליעזר פישמן. אבל הבעלים החדשים נוח להם להמשיך ולעבוד תחת מטריית הניהול הממשלתי וקביעת המחירים הממשלתית, כי זה מבטיח רווחים נאים בלי צורך להתאמץ ולהתחרות בשוק. מה שיש לנו זו אוליגופוליה - מונופול, בחסות הממשלה, הנתון בידי מספר קטן של חברות שהממשלה בחרה בהן. משהו דומה למצב בתחום הבנקאות.

מה שאנו צריכים בארץ זו תחרות חופשית.

תחרות חופשית פירושו שכול אחד יכול לייבא דלק (לא רק הממשלה). הממשלה יכולה להחזיק מאגרים של דלק לשעת חרום, אבל חייבת להתיר חופש מוחלט בתחום ייבוא הדלק. כנ"ל הזיקוק. שיתירו לכול דכפין להקים בתי זיקוק בארץ. שיתירו ייבוא חופשי של תזקיקים (בנזין, סולר) כדי להתחרות בבתי הזיקוק. שיתירו תחרות חופשית במחירים - של הזיקוק (המחיר בשערי בתי הזיקוק) ושל המכירה הקמעונאית (מחיר בתחנות הדלק). שיתירו הקמה חופשית של תחנות דלק, לכול דכפין. שיכריזו פומבית (ויקבעו בחקיקה) שהממשלה לא מתעסקת בתחום אספקת הדלק. מלבד דאגה למלאי דלק לשעת חרום - אין הממשלה צריכה להתעסק עם קנייה, הובלה, זיקוק ושיווק של דלק.

אבל ממשלתנו, למרות הצהרת כוונות קפיטליסטית שנמשכת כבר שנים שלושה עשורי שנים, ולמרות צעדי הפרטה, עדיין מנהלת משק דלק מונופוליסטי-בולשביקי. (ואותו דבר קורה בתחומים רבים אחרים).

יעקב

כאשר הממשלה מסבסדת מפעל כולשהו - הכסף הציבורי לרוב מבוזבז לריק. מפעלים מצליחים, שמייצרים מוצרים טובים שיש להם ביקוש, אינם זקוקים לסובסידיות. ואילו מפעלים כושלים, שמקבלים סובסידיות, הסובסידיות לא עוזרות. יש עשרות דוגמאות לדפוס התנהלות זה.

הדוגמה האחרונה באה מארה"ב.

בשנת 2009 יצא הנשיא אובמה בתכנית גרנדיוזית לתמרוץ הכלכלה (The stimulus plan ) עם סובסידיות ממשלתיות בסך כולל של כ 800 מיליארד דולר. למי חולקו הסובסידיות? כמובן, למפעלים שמקורבים לפוליטיקאים שבשלטון, וגם לעסקים שהיו "פוליטיקלי קורקט".

חברה אחת כזו הייתה החברה "סולינדרה" שהציעה פטנט חדש לייצור פאנלים סולאריים להפקת חשמל. היא ענתה על שני הקריטריונים. גם המוצר שלה היה פוליטיקלי קורקט, וגם המשקיע העיקרי שלה היה מקושר היטב למפלגה הדמוקרטית ותרם סכומים גדולים למועמדים דמוקרטיים בבחירות. הדבר שלא היה לסולינדרה - זה מוצר טוב שיש לו ביקוש, אבל מי מסתכל על קטנות כאלה ? סולינדרה פשטה את הרגל אחרי ש"שרפה" 527 מיליון דולר של כסף ציבורי (ועוד כ 1 מיליארד דולר של כסף פרטי של משקיעים). תירוצים והסברים לא חסר: "המוצר טוב, אבל יצורו יקר, התחרות מסין הרגה אותנו... הם הימרו אבל אל הצליחו...".

זהו המפעל השלישי של פאנלים סולאריים בארה"ב שפושט את הרגל אחרי ביזבוז כספי תימרוץ ממשלתיים.

לתעשיית הפאנלים הסולאריים יש בעיה. מעולם לא היה המוצר בעל ערך כלכלי ממשי, ומכירת הפאנלים, שהיו אופנתיים מאד בשנים האחרונות, מתבססת רק על הסובסידיה שהממשלה נותנת לחשמל סולארי. אבל - אין כסף בלי סוף, היכולות של הממשלות להמשיך עם עוד סובסידיות מצטמצמת, וייצרני הפאנלים הסולאריים בבעיה. הפאנלים הסולאריים אינם מוצר שמביא תועלת של ממש - החשמל שהם מייצרים יקר, ולא זמין תמיד כאשר הוא דרוש. כול הענף הזה מבוסס רק על הסובסידיות, והסובסידיות מבוססות על אופנה אידיאולוגית-פוליטית הפכפכה.

ביזבוז כסף לריק זו התוצאה ההכרחית כאשר אידיאולוגיה (שמאלית ו"ירוקה") ופוליטיקה מנהלים את הכסף שלנו.

יעקב

עופר עיני אומר ש"התייקרות החש מל היא חוסר רגישות טוטאלי של הממשלה ושל העומד בראשה, בנימין נתניהו , כלפי האזרחים" -

הוא גם אומר שההתיקרות תגרום לגל עליית מחירים כללי, כי החשמל הוא מרכיב חשוב בתהליכי הייצור.

זה נכון. יהיו התייקרויות. מה לעשות ? ידידינו המצרים ניתקו את הגז, והסולר המחליף אותו עולה ביוקר. לא ניתן לייצר חשמל מהאוויר. מי ישלם את ההפרש? אלוהים ? מישהו צריך לשלם. אם לא יוטל ההפרש על צרכני החשמל, כולל העלאת מחירים כללית שזה יגרום, יוטל ההפרש על משלם מיסים, יכביד את הנטל על ציבור משלמי המס, ויביא גם כן גל התייקרויות כללי. איך שלא תסתכלו - מישהו חייב לשלם, ארוחות חינם יש רק בדמגוגיה של עיני.

אבל הנה הצעת יעול. אם עיני כול כך רגיש לרחשי לב הציבור, למה לא לשכנע את 12 אלף עובדי חברת החשמל לוותר על אולי 10% מהמשכורת וההטבות, כדי לאפשר הוזלת החשמל ? עובדי חברת החשמל מרוויחים, בממוצע, פי שלוש או יותר משכר ממוצע במשק. איזו הצדקה יש למשכורות והטבות מפליגות כאלה - חוץ מההצדקה הכוחנית של החזקת היד על השאלטר?

נראה את עיני מגלה רגישות חברתית, וצדק חברתי, ומשנע את עובדי חברת החשמל להסתפק במשכורת ממוצעת פי שניים מהממוצע במשק (במקום פי 3 או יותר). זה יהיה (חצי) צדק חברתי, זאת תהיה רגישות אמת לרחשי לב הציבור.

הצחקתיאוהו.

עיני רגיש מאד להטבות מפליגות של העובדים החזקים והעשירים במשק, ולא לשום דבר אחר. חוץ מזה - עיני הוא פוחלץ, אין לו שום השפעה על וועדי העובדים, הוא משרת שלהם.

יעקב

סוכנות האנרגיה הבינלאומית הודיעה שהיא תשחרר ותמכור בשווקים 60 מיליון חביות נפט מהרזרבה האיסטרטגית של המדינות החברות. 50% מזה מהרזרבה של ארה"ב. הצעד הזה הביא לירידה מיידית במחיר הנפט בכ 4.5%. זה נועד להוריד את מחיר הנפט שפוגע בהתאוששות הכלכלית בעולם, ולפצות על ההפסקה באספקת הנפט מלוב. ערב הסעודית הצטרפה למהלך והודיעה על הגברת התפוקה שלה.

זהו פתרון מפוקפק. יש לזכור שהעולם צורך משהו כמו 88 מיליון חביות ליום. מה שהם משחררים מהמאגרים הוא פחות מטיפה בים. שנית - כמה אפשר לחיות מהחסכונות ? כולנו יודעים שכאשר אתה מבזבז את החסכונות שלך אתה בסוף נשאר חסר כול. מה שצריך הוא שני דברים: לסיים את סילוק קדאפי מלוב, כדי שלוב תוכל לחזור ולייצא נפט, וצריך לקדוח ולהפיק נפט איפה שרק אפשר.

בשני המישורים האלה ארה"ב ובנות בריתה מתנהלות בצורה כושלת. את קדאפי נאטו לא מצליחה לחסל בגלל חוסר כוח, חוסר רצון, חוסר אמצעים, חוסר החלטיות, וחוסר הסכמה, הססנות ורפיון כללי. צרפת ואיטליה הן אימפוטנטיות (כמו כול אירופה), ולארה"ב של לברק אובמה אין חשק להלחם בלוב. גרמניה וספרד (לא מעצמות גדולות) מתנגדות למבצע כולו. איש אינו יודע אם, ומתי, ואם בכלל - הנפט מלוב יחדש זרימתו. כנראה שזה לא יקרה במהלך 30 הימים של הזרמת רזרבות הנפט. מה יהיה אחרי 30 יום, כשהרזרבות יאזלו ?

בנושא חיפוש והפקה של נפט השתלטה על המערב הסלידה מנפט. בעקבות ההיסטריה של ההתחממות הגלובאלית (המפוקפקת) מנסים הארגונים הירוקים ובני בריתם (קואליציה חזקה מאד) למנוע קידוח והפקה של נפט בכול המקומות בעולם המערבי. כך מנעו אנשי ממשל אובמה מחברת "של" רשיון להפיק נפט משדות חדשים באלסקה, ומקידוחים עמוקים במפרץ מקסיקו. פעילים ירוקים נלחמים נגד הפקת נפט מפצלי שמן בקנדה, ושר הפסטוראליה שלנו, גלעד ארדן, יחד עם הירוקים הגישו בג"ץ נגד נסיון להפקת נפט מפצלי שמן בחבל עדולם, אצלנו.

אפשר להדפיס כסף, כמו שכול העולם עושה, בקצב מטורף, אבל נפט אי אפשר להדפיס.

יעקב

את התפקיד של אייטולה חומייני בישראל ממלא כמובן הבג"ץ.

אייטולה חומייני (וממשיכו חאמיניי) מינה את עצמו ל"סמכות מוסרית עליונה" במדינה, וכול החלטה או מעשה או מינוי של הממשלה האראנית כפוף לאישורו. בפועל הוא לא התערב הרבה (רק לפעמים), אבל הסמכות נתונה בידו לבטל כול החלטה או מינוי של הממשלה. הסמכות הזאת אבסולוטית - לא ניתנת לערעור או ביטול. הסמכות נפלה בידיו בדרך לא ברורה - מה שברור שלא היו בחירות, איש לא בחר בו, ולאיש לא העניק לו את הסמכויות האלה - הוא נטל אותן לעצמו.

אותו דבר עם הבג"ץ שלנו. אין עוררין על כך שבית הדין העליון הוא הסמכות הגבוהה ביותר במדינה בענייני משפט. אבל בג"ץ לא מסתפק בכך - הוא נטל לעצמו את הסמכות העליונה לבקר ולבטל כול החלטת ממשלה, בכול תחום, מכול סיבה. כשאומרים על מישהו (אייטולה חומייני) שהוא הסמכות המוסרית העליונה - מתכוונים שהוא סמכות אבסולוטית, כי על מוסר קשה להתווכח, ולפי ההגדרה - המוסר הוא מה שהאייטולה פוסק. כך גם הבג"ץ - הוא הסמכות ה"מוסרית" העליונה, אצלנו. לא רק המשפטית - אלא המוסרית -  יש לו (כלומר הוא נטל לעצמו) את הסמכות לפסוק בכול עניין, לא רק בעניינים משפטיים.

מובן מאליו שהדבר אבסולוטיסטי-רודני - מנוגד לחלוטין לרוח הדמוקרטיה. במיוחד נוכח העובדה שבית המשפט העליון אינו עומד לבחירות דמוקרטיות, והשופטים ממנים למעשה את עצמם (ואת חבריהם) - כלומר שופטי העליון שולטים בתהליך מינוי שופטים (למרות עלה התאנה שנקרא "הוועדה למינוי שופטים").

זה לא שבג"ץ מתבטא ומתנהג בצורה הזוייה ואבסורדית כמו חומייני. בג"ץ דווקה מתנהג בצורה סבירה רוב הזמן. הדמיון בין בג"ץ לחומייני הוא במהות התפקיד שנטלו לעצמם - ואני מדגיש - נטלו לעצמם - הם לא קיבלו את הסמכות מכוח רצון העם.

הדברים אמורים אגב הדיון שעומד לקיים הבג"ץ בעתירה נגד ניצול פצלי השמן להפקת נפט בחבל עדולם. הממשלה העניקה זיכיון לחברת IEI לביצוע פיילוט לבדיקת האפשרות לניצול מרבצים של פצלי שמן להפקת נפט. ארגוני הסביבה מתנגדים בצורה גורפת להפקת נפט, בשם השמירה על הסביבה (בלי להכנס לפירוט הפגיעה הסביבתית הממשית ).

הסוגייה שעומדת בפני בג"ץ אינה משפטית. איש אינו טוען שאין למדינה סמכות להעניק זכיון לניצול נפט, או שהזיכיון הוענק שלא כחוק. השאלה היא שאלה ערכית: מה יותר חשוב - הרווחה והעושר של אזרחי ישראל - או פגיעה (קטנה או גדולה) בסביבה. מי הסמכות שצריכה להחליט בעניינים אלה במדינה דמוקרטית ? לי זה נראה ברור כשמש - הממשלה שנבחרה בבחירות דמוקרטיות להנהיג את המדינה, וקיבלה הסמכה מהעם. מה הכישורים של בג"ץ בנושא ? האם יש לו הבנה מיוחחדת אודות הסכנות שבנפט או החשיבות של הסביבה שאין לשרי הממשלה ולכנסת ? האם יש לו ידע או הכשרה מיוחדים הרלוונטיים לתחום ? האם יש לו סמכויות בנושא ? הרי בסוף השופטים נאלצים לפסוק על פי השקפתם האישית והרגשת הבטן שלהם. מי שמם ? מי רומם את ההשקפה האישית של השופטים מעל להשקפה של כול שאר אזרחי המדינה ?

אין לי ספק שבג"ץ יפסוק בסוף פסיקה סבירה, ויימנע מלהתערב, כפי שהוא עושה בדרך כלל. אני לפחות מקווה כך.

אבל לא הפסיקה חשובה, מה שחשוב הוא העיקרון - מי שם את בית המשפט להתערב בכול דבר?

יעקב

כאשר נותק הגז המצרי לראשונה עקב פיצוץ בפברואר השנה אמרתי כאן מה שכולם מבינים היטב: תגידו ביי-ביי לגז המצרי. לא יהיה יותר גז מצרי. חכמי האנרגיה שלנו (למשל מנכ"ל משרד התשתיות, היום בגלי צה"ל) אומרים: המצרים זקוקים לכסף, הגז ימשיך לזרום. הם אומרים אבל ספק אם הם מאמינים בזה. המצרים זקוקים לכסף, אבל לא הכול בעולם נעשה בשביל כסף (כמו שטען מרקס, בדוקטרינת האינטרפרטציה המטריאליסטית של ההיסטורה). השנאה לישראל חזקה מאהבת הכסף שלהם.

אני גם חשבתי בשלב מסויים שעם העברת מספיק כסף (שוחד) לאנשים הנכונים אפשר יהיה לחדש את הזרמת הגז.

מסתבר שהחידוש היה זמני ביותר, והיום היה עוד פיצוץ ועוד פעם ניתוק של הגז.

ה"נוגעים בדבר" במצריים שמחו לקחת את הכסף שלנו, אבל לספק את הסחורה הם לא מסוגלים. גורמים רבים בסיני (המצרית) ממש לא אוהבים אותנו, וכנראה שה"נוגעים בדבר" לא העבירו להם מספיק כסף. צריך לעשות אחת מהשתיים: או להרוג את המחבלים בסיני או להעביר להם מספיק כסף.

ממשלת מצריים (או יותר נכון: חוסר הממשלה במצריים) לא עשו כלום, מלבד לשלשל לכיסם את הכסף שקיבלו מאיתנו.

מצריים עומדת לעבור תקופה קשה מבחינה כלכלית. אנחנו לא העסק היחיד שסובל ממצב האנדרלמוסיה השורר שם.

מוטב שנשכח מהגז המצרי.

הלוואי והייתה לנו תחנת הכוח הפחמית שהשר ארדן והגורמים הירוקים מנעו את הקמתה. אז לא היינו תלויים בגז המצרי ולא היינו צריכים להפעיל עכשיו את הטורבינות על מזוט, המזהם פי כמה מהפחם.

יעקב

בידיעות סופר הסיפור של הגז המצרי. הכול התחיל עם רעיון של נמרוד נוביק (זה מהסכם אוסלו) שמצא הזדמנות לנצל את קשריו הפוליטיים לעסות קצת לביתו. הוא גייס את אייל ההון יוסי מימן, יהודי טוב, שגם הוא יודע להריח הזדמנויות. יחד הם מכרו למצרים (קרי למוברק) את הרעיון לספק גז מצרי לישראל. מוברק העניק את הזכיון לחבר האינטימי שלו, מימי חיל האוויר, חוסיין סאלם. כך הוקמה חברת EMG - חברת הגז ה"מצרית" ששותיפה היו חוסיין סאלם (60% ), יוסי מימן (30%), וממשלת מצריים - 10%. כמובן שחוסיין סאלם הוא בעצם מוברק, ויוסי מימן הוא בעצם ממשלת ישראל, ו"החברה המצרית" היא כולה ישראלית. השותפים הנכבדים תרמו מכיסם להון החברה אפס כסף. חוזים נחתמו עם ממשלת מצריים ועם חברת החשמל לישראל. חברת החשמל נתנה ערבות להלואות שבעזרתם הניחה EMG את הצינורות לישראל וירדן וסוריה. הצינורות הונחו, ואחרי הצלחה זו מכרו השותפים חלקים מEMG לאחרים ו"גזרו קופונים".

הגז זרם בשקט ובשלווה במשך 3 שנים, והכסף זרם ל"חברה המצרית".

זו הדרך הרגילה לעשיית עסקים במדינות העולם השלישי, כלומר - בכמעט כול מדינות העולם. אנשי "עסקים" מנצלים קשרים אישיים ופוליטיים, משיגים זכיונות ממשלות, ונותני הזכיון, יוצאים גם הם נשכרים, ברמה אישית.

מדוע הופסקה זרימת הגז ? זה פשוט. כאשר מתחלף המשטר באים אנשים חדשים. כול העסקים שקודמיהם בתפקיד עשו בטלים ומבוטלים. עם החוזים החתומים אפשר לנגב. האנשים החדשים בשלטון רוצים את חלקם, הם לא פריירים. במהרה קופצים "אנשי העסקים" ומסדירים את העניין. אחרי שהאנשים החדשים מקבלים את המגיע להם, לפי כללי הצדק הטבעי (כלומר - למי שיש כוח - מגיע) העניין בא על מקומו בשלום, וגם מכבדים חוזים, כמו שהכריז שר הנפט המצרי החדש "מצריים תכבד את החוזים הבינלאומיים שחתמה" (בכפוף להסדרים כספיים מסוימים...).

הוא גם אמר שמחיר הגז צריך להיות "הוגן" ולכן יהיה משא ומתן על המחיר החדש (כלומר יתעלמו מהמחיר שנקבע בחוזה ל 15 שנה). פירוש הדבר שעניין ההסדרים הכספיים עוד לא הסתיים, והשר המצרי לא פראייר, ולא מוכר את עצמו בזול.

בינתיים חודשה הזרמת הגז - אבל לא בלחץ ולא בכמויות הנדרשות. סימן שההסדרים הכספיים עוד לא הסתיימו.

נקווה שהכול יבוא על מקומו בשלום, שמי שצריך לשלם ישלם כמה שצריך, כי את הגז המצרי אנו מאד צריכים כרגע, בגלל ראיית הנולד והאחריות הלאומית של מנהיגנו בעבר (אריאל שרון) שהפקיד את אספקת האנרגיה לישראל בידיים מצריות.

יעקב

אספקת הגז ממצרים לישראל הופסקה עקב חבלה במתקני הגז באל-עריש. החברה המצרית EMG, המספקת את הגז לישראל הודיעה שהחבלה הייתה בכלל במתקן המזרים את הגז לסוריה וירדן, ולא במתקן לישראל, הסמוך. סגירת השיבר הייתה מטעמי זהירות והוא יפתח בקרוב. כך הרגיעו השותפים הישראליים ב EMG, עם השותפים המצרים לא ניתן היה ליצור קשר, כי הם עסוקים בהפגנות.

אל תאמינו.

אם החבלה הייתה במתקן לירדן - זו הייתה טעות מצערת של המחבלים. הם יתקנו אותה בהקדם ויחבלו במתקן הנכון. באשר לתיקון התקלה ופתיחת השיבר - אל תיהיו תמימים. אולי יתקנו את התקלה ואולי לא, איש אינו יודע דבר, אבל אני חושב שלא. ואם יתקנו - יבואו ה"מחבלים" ויחבלו מחדש. לא ברור איזה משטר יקום במצריים, אבל כבר עכשיו ברור שאנו יכולים לאמור ביי, ביי לגז המצרי. ואם תחודש הזרימה - זה יהיה זמני, עד המהומות והחבלה הבאה, אבל אני מנחש שלא תחודש כלל - איני רואה מי ירוץ לתקן תקלות באמצע המהומות במצריים... בטח לא יוסי מימן (השותף הישראלי).

הגז המצרי מספק כ 40% מצריכת הגז בישראל, השאר מסופק על ידי קידוח ים-טטיס שליד אשדוד, אבל בקידוח זה יש רק כמויות גז קטנות שצפויות להגמר בעוד כמה חודשים או שנה שנתיים. חלק ניכר מהחשמל שלנו מופק מתחנות על גז, ואספקת החשמל שלנו בסכנה חמורה. חברת החשמל מרגיעים שלא צפויים שיבושים באספקת הזרם, כי יש קצת רזרבות במיכלי הגז בארץ. שטויות. הרזרבות אולי מספיקות ליום יומיים. ומה יהיה בעוד שלושה ימים ?

חברת החשמל תפעיל במלוא העוצמה את התחנות הפחמיות שעדיין פועלות, ואולי תפעיל חלק מהתחנות הגזיות על סולר. אני בטוח שכולנו נתגעגע לתחנת הכוח הפחמית באשקלון, שהקמתה נמנעה בלחץ האירגונים הירוקים. היא תחסר לנו מאד. גם אם הממשלה תסיים את ה"בחינה מחדש" תאשר את בניית התחנה (דבר שלא קורה) הבנייה תארך כ 5 שנים.

חכו רגע, ישראל מעצמת גז, לא? במאגרי תמר ולוויתן של ישראל יש מספיק גז לעשרות שנים, לא? כן. אבל הגז עמוק בבטן האדמה. הוא לא מגיע ישר לתחנות הכוח לפי פקודה של שר האוצר. צריך להקים מתקני הפקה, וצינורות הולכה בהשקעה של מיליארדים של דולרים ולפחות שנתיים של זמן. לא ברור מתי יתחיל לזרום הגז הישראלי מתמר, אבל זה לא יהיה בשנתיים הקרובות. אז למה מחכים? למה לא מתחילים להקים את מתקני הפקה? מחכים לששינסקי. ועדת ששינסקי (כלומר - מי שהקים אותה - שר האוצר) תקעה את תהליך ההפקה של הגז שלנו בשנה לפחות, הסוף עוד לא נראה באופק. מחכים לחקיקה בכנסת, אבל עכשיו הדיון נמצא בשלב של מי הוועדה בכנסת שצריכה לדון על זה. מרוב וויכוח על חלוקת העוגה שכחנו לאפות אותה.

ההמנעות מהקמת תחנת כוח פחמית ממניעים ירוקים הזויים, והסתמכות היתר שלנו על הגז המצרי היו מעשים חסרי אחריות לחלוטין.

עכשיו כולם רבים על מינוי הרמטכ"ל. כשיתחילו ניתוקי הזרם החשמלי יהיו בעיתונים כותרות חדשות, ולמבקר המדינה וועדות החקירה הממלכתיות פרנסה בשפע. התלות של אספקת החשמל בישראל בגז מצרי היא דבר שאסור היה שיהיה.

יעקב

סבר פלוצקר מציע במאמר ב וויאנט, שהמדינה תקנה את מאגר הגז לוויתן מידי החברה המחזיקה את הזכיון.

הנימוק שלו נשמע סביר. מאגרי הגז דלית ותמר, יחד עם הגז המצרי שהחברה לישראל תרכוש ב 10 השנים הבאות, יספקו את כול צרכי הגז של ישראל עד שנת 2045 לפחות, גם אם נקח בחשבון גידול בצריכת הגז הישראלית עד אז.

יוצא שאין לישראל צורך בגז כרגע והגז מלוויתן, אם יופק, יהיה כולו מיועד לייצוא.

סבר פלוצקר מעריך שגם אירופה לא זקוקה לגז (יש לה אספקה מובטחת) ולכן הגז של לוויתן יכול להיות מיועד רק לסין, ויכול להמכר שם במחירים נמוכים בלבד, בגלל מרחק ההובלה.

לכן, סבר פלוצקר מציע שהגז של לוויתן יישאר בינתיים בבטן האדמה, וייועד כרזרבה עבור ישראל בעתיד היותר רחוק (אחרי 2045).

החברות המחזיקות בזכיון ירצו כמובן להחזיר את השקעתם בחיפושים ולהפיק רווחים לפני זה. לכן, כדי לשמור על הגז, חייבת מדינת ישראל לרכוש את המאגר מידי הזכיינים.

פלוצקר מעריך שניתן לרכוש את הזכויות האלה במחיר של כ 7 מיליארד דולר, וניתן לשלם את זה מתוך יתרות מטבע החוץ של ישראל, בסך 70 מיליארד דולר.

הנושא מסובך, ואיני יכול לשפוט אותו ברצינות. אבל על פניו יש הגיון בהצעת סבר.

בכול אופן, אני מעדיף שיתרות מטבע החוץ של ישראל יושקעו בגז טבעי ולא בדולרים שהולכים ומאבדים את ערכם. במקום לספוג הפסדים כבדים סתם כך (על ידי החזקת דולרים בכספת), מוטב שנקנה בהפסדים אלה מאגר גז - הגז לא יאבד את ערכו.

בעתיד, לכשיתעורר צורך בגז, תוכל ממשלת ישראל להפיק את הגז באמצעות קבלנים, או לחזור ולמכור את המאגר ולהחזיר לעצמה את הכסף.

יעקב

סין ורוסיה מתקרבות.

ראש ממשלת סין, ון, וראש ממשלת רוסיה, פוטין, נפגשו בסט פטרסבורג, וחתמו על כתריסר חוזים לשיתוף פעולה בכול התחומים, בתחום הכלכלי אבל גם הבטחוני. הם הכריזו על חוזה ידידות לעולמי עד, וביטול כול הסיכסוכים בינהים לעולם. לסין ורוסיה יש סכסוכי גבול רבים, שבעבר הביאו עד לתקריות אלימות. בנוסף - הסינים מציפים ממש, בהגירה חוקית ובלתי חוקית, את האיזור של סיביר המזרחית. באיזור זה יושבים, יש אומרים, יותר סינים מאשר רוסים. הרוסים כמובן לא מאושרים ממצב זה.

בכול זאת הם הכריזו "שולם שולם לעולם, ברוגז ברוגז, אף פעם".

סין הכריזה שהיא תעזור לרוסיה לחזור להיות מעצמה עולמית כמו שהייתה פעם. נחתמו חוזים לשיתוף פעולה בנושאים צבאיים ופיתוח כלי נשק, שפרטיהם לא פורסמו. דובר על שני פרויקטים גדולים נוספים: אחד - צינור גז מרוסיה (סיביר) לסין, שיחבר בין הייצרן הגדול של אנרגיה בעולם לבין הצרכן הגדול. רק נשאר לסכם פרט קטן - המחיר שהסינים ישלמו.

כן תספק רוסיה שני כורים גרעיניים להפקת חשמל לסין.

והפרט המעניין ביותר - הם הסכימו להשתמש במטבעות שלהם (הרובל והרנמינבי) לצורכי סחר ביניהם, ולרדת מהנוהג שהיה המקובל של ביצוע כול התשלומים בין המדינות בדולרים. הדולר בוטל.

ארה"ב הולכת ומאבדת (בצדק) את המקומה כמעצמה העולמית הגדולה. היא מאבדת את מעמדה הצבאי-בטחוני, ואת מעמדה הכלכלי. ההיסטוריה לא עומדת במקום, וארה"ב לא במסלול עליה, אלא במסלול ירידה.

עדכון: לאחרונה הושלם גם קו חשמל, להעברת אנרגיה מרוסיה לסין, באזור וולאדיבוסטוק שעל חוף האוקיינוס השקט. לא רק שסין בונה עשרות תחנות כוח חדשות כול שנה, עכשיו היא רותמת גם את רוסיה למשימה, רוסיה גם בונה תחנות כוח כדי לספק את החשמל לסין.

יעקב