קו ישר

חברת ת'אלס-אוסטרליה זכתה במכרז של צבא אוסטרליה לאספקה של 1100 ג'יפים קרביים ממוגנים, בהיקף כולל של 1.3 מיליארד דולר. חברת "פלסן" הישראלית, מקיבוץ סאסא שותפה לפרויקט, וחלקה מוערך בכ 120 מיליון דולר. פלסן מתמחה במיגון רכבים.

הרכב, שכינויו הוקאי, הוא סופר דופר קרבי ומפחיד, ראו תמונה. ממש א-א. מעורר חשק לצאת למלחמה.

עכשיו בואו נחלק את המספרים: 1.3 מיליארד דולר, לחלק ל 1100 רכבים - זה כ 1.18 מיליון דולר לרכב. מעל למיליון דולר לרכב! המיגון לבד של הרכב עולה בסביבות 100 אלף דולר לרכב.

מעניין... החוליירות מדאע"ש נוסעים על רכב "קרבי" זה (בתמונה) העולה כ 30 אלף דולר היחידה. (ב 1.3 מיליארד דולר אפשר לקנות כ 45 אלף רכבים כאלה - במקון 1100).

מי לדעתכם מנצח במלחמה? מה שקובע במלחמה זה הרצון להילחם ולנצח, לא איכות הרכב הממוגן שלך. אם אין רצון להילחם הרכב היקר לא יעזור.

בשביל מה בדיוק צריכים האוסטרלים רכבים ב 1.2 מיליון דולר היחידה? מי בדיוק מאיים עליהם? איזה מלחמות חשובות ניהלו לאחרונה?

פה עובד העיקרון הידוע - קל להוציא כסף של אחרים. אפילו כיף להוציא כסף של אחרים...

פעם, בשנות השמונים פירסם מישהו תחקירים על המחירים האסטרונומיים, הביזבוז והשחיתות ברכש של הצבא האמריקאי. למשל - סיפרו שהצבא משלם 640 דולר על מושב של אסלה (מחיר רגיל: 50 ש"ח), או 434 דולר על פטיש שעולה בחנות 25 ש"ח. היו גם תחקירים על מחירים פי 2 עד פי 5 שחיל האוויר האמריקאי שילם על חלקי חילוף.

 מעניין כמה צה"ל משלם על הג'יפים הממוגנים שלו - אבל הוא לפחות צריך אותם (בניגוד לצבא אוסטרליה). עכשיו אתם מבינים למה תקציב הבטחון שלנו גדול כול כך? זה כסף של אחרים.

לא רק תקציב הבטחון. זה מגדל פיקוח אזרחי, בנתב"ג, בעלות 100 מיליון שקל, שעומד ריק, ללא שימוש. 

ככה עובדת הממשלה. לא יכול להיות אחרת. הממשלה מוציאה כסף קל, כסף של אחרים.

תוספת: ידוע שאוסטרליה משתתפת בכוחות "שלום" בינלאומיים, בטימור המזרחית וכנראה באפגניסטן. קשה לראות בפעילות זאת משימה חשובה לבטחון אוסטרליה (בלי להתווכח על השאלה אם זה בכלל משיג משהו).

יעקב

בשנת 2009, בשיא המשבר הכלכלי, נחלץ הממשל האמריקאי להציל את ג'נרל מוטורס מפשיטת רגל. הוא הזרים כ 50 מיליארד דולר ל"תכנית ההבראה" של ג'נרל מוטורס, ועוד כ 12.5 מיליארד לקרייזלר. למעשה התקיים תהליך פשיטת רגל מזורז בניהול פקידי ממשלה ואישור של שופטים. בתהליך זה נסגרו מספר רב של בתי חרושת שהעריכו שאינם כדאיים. אותם חלקים (או בתי חרושת, או מותגים) שהיו יחסית "בסדר" זכו להזרמת כסף והבראה. 

למעשה הפסידו בעלי המניות הישנים את כספם, וכן מרבית הספקים ובעלי החוב. היחידים שלא הפסידו הם העובדים והאיגודים המקצועיים באותם מפעלים שזכו ל"הצלה", אשר המשיכו ליהנות מההטבות המופלגות שאיגודיהם המקצועיים השיגו המרוצת הזמן. בהליכי פשיטת רגל רגילים מממש כונס נכסים מטעם בית המשפט את נכסי החברה, ומחלק את הכסף בצורה צודקת (כלומר פרופורציונית) בין הנושים. אבל, תהליך פשיטת הרגל הזו התנהל לפי התכתיבים של הממשלה והשקפותיה הסוציאליסטיות - לכן - הנושים ובעלי המניות והאג"חים הפסידו את כספם, אבל הפועלים לא הפסידו את "זכויותיהם".

הממשלה הזרימה כאמור כ 50 מיליארד דולר, כספי ציבור (או כספים ממכבש הדפוס) כדי לאפשר המשך העבודה והייצור במפעלים שהוחלט להציל. היא לקחה לעצמה 61% ממניות החברה החדשה. בנוסף, הזרימו כסף ממשלות קנדה ומחוז אונטריו, שלהם ניתנו אחוזים נוספים של הבעלות. עוד קיבלו מניות בחברה החדשה האיגודים המקצועיים (קרנות הפנסיה שלהם), כנראה כנגד חובות שהחברה חבה להם, וקצת גם מחזיקי האג"חים. המניות שבאחזקת ממשלת ארה"ב נמכרו במרוצת הזמן, בבורסה. הממשלה הייתה הבעלים הרשמי של ג'נרל מוטורס, GM, שכונתה government motors, במשך שנים מספר, אך מכרה מניותיה האחרונות ב דצמבר 2013, ו GM חזרה להיות חברה ציבורית - לא ממשלתית. 

כעת, כאשר סוכמו המספרים של ההזרמה מול ההכנסה ממכירת המניות מסתבר שממשלת ארה"ב הפסידה 11.2 מיליארד דולר בפרשה זו. כמה הפסידו ממשלות קנדה ואונטריו לא פורסם.

חסידי ההצלה טוענים שהצילו 1.5 מיליון משרות בארה"ב, והחברה החדשה (אחרי ההצלה) יוצרת הכנסה של מעל 90 מיליארד דולר במיסים (פדרליים ומקומיים). הטענות האלה נועדו להצדיק את כדאיות הוצאת הכסף הציבורי, אבל אין בהן הרבה ממש. גם בתהליך פשיטת רגל רגיל היו נמכרים המפעלים ה"טובים" למשקיעים אחרים שהיו ממשיכים להפעיל אותם, להעסיק עובדים ולשלם מיסים. 

עוד פרטים על ההצלה ניתן למצוא כאן. 

אחרי הליך פשיטת הרגל המיוחד (מנוהל וממומן על ידי הממשלה) מפעילה GM 34 מפעלים בארה"ב לעומת 47 קודם, ומעסיקה 68500 עובדים לעומת 91 אלף קודם. 

האם תהליך ההצלה של GM באמצעות כסף ציבורי היה מוצדק? עקרונית הוא לא יכול להיות מוצדק. הממשלה לא צריכה לעשות עסקים, ולהוציא כסף של הציבור על הרפתקאות כלכליות. אין הצדקה לקחת כסף של אזרחי המדינה כדי להעביר לעובדי GM להצלת משכורותיהם המופלגות. אבל, במקרה הזה, איפשרה התערבות הממשלה לנהל את תהליך פשיטת הרגל במהירות מופלאה (כחודש), ואיפשרה המשך הפעילות, על בסיס כלכלי, של חלק גדול ממפעלי החברה. תהליך פשיטת רגל רגיל (ללא התערבות ממשלתית) היה נמשך שנים, והיה עלול, בגלל זה, להיגמר בנזקים גדולים יותר. 

בכול אופן - אין הצלות חינם. הציבור האמריקאי שילם כ 12 מיליארד דולר. כמה הפסיד הציבור הקנדי אינני יודע, בטח עוד כרבע מהסכום הנ"ל. ומה שיותר גרוע - GM נראית כאילו היא חזרה לקו ההתחלה, כלומר - כאילו תזדקק בקרוב להצלה נוספת. היא לא מצליחה למכור מכוניות קטנות (שבמילא האמריקאים לא אוהבים) - ומתקשה לעמוד בתחרות מול היריבות שלה מבית ומחוץ. מגרשי הסוכנים שלה מלאים מכוניות לא מכורות. מה שהיא כן מכרה היא מכרה באמצעות אשראי "סאב פריים" - דהיינו - כסף קל שהלוותה לקונים ללא דירוג אשראי טוב, שעלולים לא לעמוד בהחזרים. החגיגה של אוהבי ההתערבות הממשלתית, שטוענים: "הנה, ההתערבות הייתה נחוצה להצלת תעשיית הרכב" הייתה קצת מוקדמת. זה אופייני למצבים כאלה, כול "הצלה" יוצרת צורך ל"הצלה" נוספת בעתיד. תכינו עוד 12 מיליארד. "הצלה" שבנויה על כסף ציבורי קל, ולא על מאבק אמיתי עם הבעיות של שוק קשה ותחרותי - היא רק מקדמה ל"הצלות" נוספות.

יעקב

הנרי פורד נולד היום לפני 150 שנה, ב 30 ליולי 1863. הוא נודע כבונה המכונית המודרנית, וגם כאנטישמי גדול (שונא יהודים). פעם, כאשר כבר היה זקן, ראיין אותו תלמיד לעיתון בית הספר. פורד סיפר בנוסטלגיה על יתרונות החיים הפשוטים בחווה. התלמיד אמר לו: "אבל הזמנים השתנו - אנו עכשיו בעידן המודרני" פורד קטע אותו ואמר: "ידידי הצעיר, את העולם המודרני אני המצאתי". זה נכן! פורד עיצב את החיים המודרניים באינספור דרכים שאנו אפילו לא מודעים לכולן.

פורד עצמו אכן נולד, וחי בצעירותו, בחווה חקלאית מצליחה, בקרבת דטרויט. אבל הוא לא אהב את העבודה החקלאית בחווה, וחיפש דרכים להחליף עבודת שרירים בעבודת מכונות. בניגוד לנערי כפר טיפוסיים, הוא גם שנא סוסים, ועוד מגיל צעיר חלם על כלי רכב שנע בכוחות עצמו, ללא סוסים. בגיל 17 עזב את החווה, ועבר לדטרויט, ללמוד ולעבוד בבתי המלאכה המכניים הרבים בעיר. את "השכלתו" רכש כשוליה בבתי מלאכה. פורד החליט שהיעוד שלו בחיים זה לבנות מכונית מונעת במנוע בנזין. כפי שאמר מאוחר יותר: לא היה ביקוש אז למכונית, אף פעם אין ביקוש למוצר שאינו קיים. את הביקוש יוצר מי שיוצר את המוצר. (אנו לא ידענו שאנו אוהבים סמארטפונים עד שלא בא מישהו, סטיב ג'ובס, וייצר אותם בשבילנו).

הוא בנה את המכונית הראשונה שלו ב 1896, ייסד חברה, ופשט את הרגל.

פורד החל להבין שמה שדרוש זו מכונית אמינה וזולה, שתהיה נגישה (מבחינת המחיר) לקהל הרחב, והדרך להשיג זאת היא על ידי ייצור סדרתי של הרבה מכוניות זהות בדיוק. כך נוצר המודל טי model T - המכונית האגדתית המוצלחת הראשונה, ב 1908. המכונית הזאת שינתה את החיים, בייחוד של תושבי הכפרים, וגאלה אותם מהניתוק והבדידות הכפרית. "המכונית שלך הרימה אותנו מהבוץ, הביאה שמחה לחיינו" כתבה אישה כפרית להנרי פורד באותה עת.

ב 1912 פורד ייצר כבר בקצב 340 מכוניות ליום, וגילה בכך כושר שליטה ואירגון יוצאים מהכלל. אבל הוא, ועוזריו, המשיכו לשכלל את השיטה של פס הייצר. בשנות ה 1920 הם כבר ייצרו מכוניות בקצב של אחת כול 10 שניות! הרווחים גדלו בהתאם. אבל פורד לא היה חמדן. בשנת 1914 הוא העלה את המשכורות של פועליו ל 5 דולר ליום, פי שניים מהמשכורת הקודמת המקובלת בשוק. ככה הפכו עובידו לקליינטים שלו כי הוא נתן להם מספיק כסף כדי שיוכלו להרשות לעצמם לקנות מכונית. זהו ראשית עידן הצרכנות, עדין בו אנשים קונים יותר ויותר מוצרים, ומעודדים בכך יותר ויותר ייצור, והעושר עולה.

בהמשך, עם התבגרו, פורד שקע במרירות ויאוש. תעשיית המכוניות השתנתה, מתחריו ייצרו מכוניות מעוצבות, מכוניות יוקרה יפות. פורד סגר את קו הייצור של מודל טי ב 1927, אחרי שייצר 15 מיליון מכוניות, אולם זה היה מאוחר. מתחריו השאירו אותו מאחור. בתחילת שנות ה 20 פורד ייצר ומכר כמחצית מהמכוניות בארה"ב, אבל נתח השוק שלו הלך וקטן בהמשך הוא ראה והבין את השינוי המתחולל, אבל לא אהב אותו.

אפילו היום עוד מוקדם להעריך את מלוא ההשפעה ההיסטורית של הנרי פורד. אחד העובדים שלו תיאר אותו כך: "הוא היה כמו מגנט". אנו מרגישים את המגנט הזה עד היום.

יעקב

מזמן לא דיברנו על מכוניות יפות.

אז הנה אחת - יגואר, Type E מודל 1961, חוגגת יום הולדת 50.

מנוע V6 , נפח 3.8 ליטר, 265 כו"ס.

עלתה בזמנו 5500 דולר שהם שווה ערך ל 42000 דולר בכסף של היום, כלומר - כמו שעולה מאזדה 6 היום בארץ, בערך.

יעקב

בין הדברים המשונים שפוגשים באינטרנט באקראי ישנו הסיפור הזה המספר את תולדות המכונית פורד פאלקון.

בעבר היו לי שתי מכוניות כאלה, והיא אהבת חיי (בקטע של מכוניות).

המכוניות שלי (שתיהן) היו מהדגם הזה, שנת ייצור 1961. את המכונית הראשונה קניתי ב 1973, ובשנייה נסעתי עד 1992.

על הבסיס של הפאלקון יוצרה מאוחר יותר הפורד-מוסטנג, אולי המכונית המוצלחת ביותר בתולדות פורד.

יעקב

תערוכה מעניינת בשם "אופנה ומכוניות" מוצגת בלוס אנג'לס - תערוכה של מכוניות ישנות ופרטי לבוש אופנתיים מאותה תקופה. הרעיון הוא שהמכונית היא לגבר מה שהשמלה האופנתית לאישה. שני הדברים - מכוניות יפות ובגדים יפים יש בהם זוהר Glamour .

לדעתי מותר גם לנשים לאהוב מכוניות יפות, אבל משום מה זה נדיר.

בכול אופן - כול הזדמנות להציג דברים יפים היא מבורכת.

יעקב

המכונית הזאת היא דה-סוטו מודל 1950. הזוג שבתמונה קנה אותה בשנת 1953, משומשת, והיא שימשה בירח הדבש שלהם ב 1955 .

המכונית והזוג עדיין במצב טוב.

יעקב

מין הידועות הוא שנהגי משאיות ואוטובוסים דוהרים במהירות מופרזת וגורמים לחלק משמעותי מהתאונות הקטלניות בישראל. משאית המוות בכביש הערבה נסעה במהירות 92 קמ"ש בכביש הררי מפותל, בירידה. שלשום נסעתי במכוניתי במהירות מופרזת של 100 קמ"ש (בכביש של 90) , ואוטובוס אגד מלא נוסעים עקף אותי - כלומר נסע   120 כמו כול האוטובוסים של אגד. למה קורים דברים אלה ?

ניתן למנוע תאונות אלה, די בקלות. צריך להתקין טאכוגרף דיגיטלי (קופסה שחורה) הרושמת ומשדרת נתוני הנסיעה של הרכבים הכבדים (משאיות ואוטובוסים). הדבר נעשה באירופה, והוא עובד. הטאכוגרף משדר נתוניו ישירות למחשב של המשטרה, והמחשב שולף ישירות את האירועים הבלתי חוקיים של מהירות מופרזת. הכול אוטומטי. הנהגים מקבלים קנסות, וגם חברות התחבורה. אחרי 3 עבירות כול נהג כזה מאבד את רשיון ה ג' שלו. שילך להיות פועל, ויפסיק להשתולל על הכביש. פשוט לחלוטין. עם התקנת מערכת כזו, אחרי 3-4 חודשים מפסיקים הנהגים הכבדים להשתולל על הכביש, ומספר ההרוגים על הכבישים יורד.

משרד התחבורה אומר שצריך 10 מיליון שקל בשביל זה. כסף קטן. תקציב משרד התחבורה 10 מיליארד שקל... תקציב המועצה הלאומית למניעת תאונות, אשר לא עושה שום דבר מועיל מלבד לספק משרות לחברינו, היה 500 מיליון שקל (נדמה לי שקוצץ לאחרונה ל 200 מיליון).

הפעם הסיבה למצב - חלם, לא אידיאולוגיה סוציאליסטית. אבל, כאשר המדינה מנסה לעשות יותר מדי דברים, היא נכשלת בדברים המועילים והפשוטים שהיא יכולה לעשות.

יעקב