קו ישר

הנה שרות ל"דור שלא ידע את יוסף": החודש מלאו 50 שנה לתחילתה של "מהפכת התרבות"* בסין (Cultural revolution). זה היה אחד האסונות הגדולים של המאה ה20 - מאה עתירת אסונות. הנה העובדות הבסיסיות: המהפכה התרבותית החלה לאחר כישלון התכנית הקודמת של מאו טסה דונג, מנהיג סין, שקראו לה "הזינוק הגדול קדימה" (The great leap forward)* ונמשכה מ 1958-61. עיקרו של "הזינוק קדימה" היה הלאמה של האדמות לטובת קולקטיבים (קולחוזים). "הזינוק" הזה גרם למשהו בין 15 ל 30 מיליון מתים ברעב. חברים בהנהגת המפלגה הקומוניסטית ניסו לשנות כיוון על מנת לשים קץ לאסון, והטיחו ביקורת במאו. מעמדו של מאו התערער, והוא נדחק לשוליים.

כצעד נגד, כדי להשיב לעצמו את הכוח בשלטון, פנה מאו ישירות לנוער, לילדים, תלמידים וסטודנטים וקרא להם (מעל ראשי הנהגת המפלגה) להוקיע ולהרחיק את כול "מתנגדי המשטר", "הבורגנים", או כול אלה שאינם קומוניסטים מספיק טובים (לדבריו). כמובן, אצל הקומוניסטים, האשם בכשלונות לעולם לא טמון בשיטה הבלתי אפשרית שהם מנסים לכפות, ובמנהיג הבלתי מציאותי, תאב הכוח. לעולם האשמים הם "מתנגדי המשטר", ו"מתנגדי העם", "מתנגדי הקידמה", ה"ריאקציונרים", ו"משרתי האימפריאליזם"*. אז התלמידים והסטודנטים שקראו לעצמם "המשמרות האדומים"* לקחו את החוק לידיים והחלו להשתולל. הם תפסו כול מי שבא להם, מורים, פרופסורים, אנשי מקצועות חופשיים, חברי המפלגה, וסתם עוברי אורך, האשימו אותם ב"בגידה",  הוקיעו אותם, היכו ועינו, השפילו אותם, והרגו רבים מהם, חופשי, חופשי. מאו הורה לצעירים לעקור את ארבע הגישות ה"ישנות"*: רעיונות ישנים, תרבות ישנה, חשיבה ישנה, הרגלים ומנהגים ישנים. אצל הקומוניסטים - הכול "חדש", "מתקדם" "עתיד". כול מה שישן (לדעתם) הוא un-mentsh -פסול וראוי להשמדה. בקיצור: מאו הסית, והצעירים הניפו את הספר האדום שלו ורצחו והשמידו את מעמד הביניים, בעלי המקצוע, האינטלקטואלים, ולמעשה - כול מי שבא להם, בצורה שרירותית לחלוטין וללא שום הגיון. השתוללות לשמה. בשם "הקידמה". מספר הקורבנות - עשרות או מאות מיליונים, מספר הנרצחים - לא ידוע בדיוק - מעריכים שבין חצי מיליון ל 20 מיליון...

מאו והספר האדום

שער של ספר המספר את סיפור מהפכת התרבות.

הצבא, תחת פיקודו של לין פיאו - מקורב של מאו (שאת תמיכתו מאו הבטיח לעצמו מראש) עמד מנגד והניח להם להשתולל. הבלגן נמשך 10 שנים תמימות, עד שמתו, בזה אחר זה, צ'ו אן לאי, לין פיאו (מקורבי מאו) ומאו עצמו, ב 1976. רק אחרי מות מאו, שם המנהיג הבא קץ לשיגעון, והשליך לכלא את תומכי מאו שבהנהגה - "כנופיית הארבעה"* בראשות אלמנתו של מאו.

בתמונות: "סטודנטים" (המשמרות האדומים) משפילים פרופסורים ואנשי המקצועות החופשיים.

הנה, לדוגמה, סיפורו של שן שוקסיאנג, מורה בדימוס, מבייג'ינג, בן 72.  באוגוסט 66' תפסו המשמרות האדומים את אביו ואימו של שן, שהיו פועלים פשוטים, השפילו אותם והיכו אותם קשות. האב מת מהמכות, האם הצליחה להמלט. איש לא הסביר לשן שוקסיאנג, עד היום מדוע נטפלו לאביו, ומה קרה לגופתו שלא הוחזרה למשפחה, ומי היו האחראים. איש לא ניסה, עד היום, לזהות את התוקפים וקבל הסבר למעשיהם. ויש עוד סיפורים רבים...

שלטונות סין הנוכחיים (המשך ישיר למשטר ההוא) הוקיעו את מהפכת התרבות בצורה חד משמעית, בשנת 1981, ואמרו שהייתה אחראית ל"פגיעה חמורה במהפכה, ולאבדות הכי גדולות מאז המהפכה ב 1949". אבל - השלטונות מסרבים לחקור את מהפכת התרבות, את האירועים המדויקים, את האחראים, את המספרים והזהות של הנפגעים. מסך של שתיקה והשתקה הונהג בסין לגבי הקטע ההיסטורי הזה. מנהיגי המפלגה הקומוניסטית חוששים, בצדק, שהדימוי של המפלגה עלול להיפגע. המפלגה חשובה מהאמת ההיסטורית ומהסבל של מיליוני קורבנות. השקר, העיוות של ההיסטוריה נמשכים. הם היו מאז ומתמיד עיקרון הבסיס של כול משטר קומוניסטי.

באשר לקומוניסטים הרבים בארצות המערב ("האידיוטים המועילים" לפי הגדרה של לנין) - הם חשבו שמאו עשה דבר נהדר... קידמה, עתיד, מחר....

היו אלה שתי מילים על אחד האסונות הגדולים של המאה ה 20, במלאות 50 שנה.

יעקב

* הערת שוליים: שימו לב לסיסמאות, שמות ומונחים: בזה הקומוניסטים חזקים מאד: "קידמה", "עתיד", "מחר", "הזינוק קדימה", "המהפכה התרבותית"... הניגוד בין התעמולה, השמות המפוצצים, והמציאות של העוני, הדיכוי והרצח לא יכול להיות גדול יותר.

יעקב

כותרות גדולות מכריזות "היסטוריה - סין מבטלת את מדיניות הילד האחד". מאז 1979 התירה ממשלת סין לכול זוג להוליד רק ילד אחד, כעת הם היודיעו על שינוי המדיניות - המדינה תתיר כעת הולדת שני ילדים.

זהו שינוי מספרי, ושינוי קוסמטי - לא שינוי מהותי, רעיוני, מחשבתי. סין הייתה ונשארה מדינה קומוניסטית - המבוססת על האידאולוגיה הקומוניסטית-מרקסיסתית. האידאולוגיה הזו כופרת בהיות האדם (כפרט) יישות עצמאית, בעלת ייחוד וזכויות. רק הקולקטיב קיים, והקולקטיב - המיוצג על ידי המדינה. המדינה היא הריבון, היא האלוהים. הפרט הוא גרגיר אבק, חסר חשיבות וזכויות, הוא לא-יישות, הוא כלום, לא קיים.

סין אומנם סטתה סטייה מהותית מהאידאולוגיה המרקסיסטית, בזאת שהתירה בעלות פרטית על אמצעי הייצור, בעצם בעלות פרטית על כול דבר חומרי. בכך היא יצרה כלכלה מאד קפיטליסטית ומאד פורייה ומצליחה. אבל סין רחוקה מלהיות מדינה של כלכלה חופשית - מרבית החברות הגדולות והבנקים הם ממשלתיים, והממשלה עדיין מנהלת את הכלכלה מלמעלה, עם תכניות חומש. היא לא שינתה את האמונה הבסיסית והעיקרית של המרקסיסם - שהמידנה היא מעל לכול, והאדם, כפרט חסר חשיבות, חסר זכויות, חסר ערך.

הדבקות האידאולוגית באפסות האדם מתבטא גם בהחלטה החדשה להתיר לזוגות להביא שני ילדים - לעומת ילד אחד בעבר. במדינה חופשית, המאמינה בעליונותו של הפרט, ובזכויותיו - עניין המשפחה, היחסים בני בני הזוג והילודה הוא כולו בתחום ההכרעה הבלעדית של הפרט. זכותו של הפרט לחיות מבלי שמישהו - בייחוד לא המדינה - יכתיב לו את התנהגותו בעניינים פרטיים אלה. זכותו של הפרט לחתור לאושרו בדרכו שלו, ללא הפרעה וכפייה מצד אחרים. עיקרון זה, הסותר את הגישה הקולקטיביסטית-קומוניסטית לא מקובל על מנהיגי סין.

את החוק הראשון, הדרקוני, בדבר ילד אחד - הנהיג רודן סין, דנג שאופינג, ב 1979 מתוך רצון להקל על העוני הנוראי של הסינים. הוא חשב שהעוני נגרם על ידי ריבוי האוכלוסייה (באותו זמן - ממצוע הילידים למשפחה היה 3), ובעיית העוני תיפתר אם יהיה פחות ילדים (ופחות אנשים). האנשים היו לדעתו הבעיה - והפתרון - להקטין את כמות האנשים, בכוח. כמו הקומוניסטיים בכול הארצות (בייחוד ברה"מ) עסקו גם הסינים ב"פתרון" בעיית "האנשים" (העוני) על ידי רצח של עשרות מיליוני בני אדם, וכאשר זה לא הספיק ולא שיפר את העוני - החליטו על אכיפת חוק הילד האחד. זו שיטה אכזרית של פלישה לבטן האישה, ביצוע הפלות בכפייה, ורצח האנשים בטרם נולדו. הכול בשם "טובת הכלל" ועל סמך החוכמה האינסופית והסמכות האינסופית של "המדינה" - כלומר של הרודן התורן, שהוא, בשם המדינה, האלוהים.

בברה"מ נלחמו בבעיית העוני, והמחסור בדיור, באותה שיטה - שליחה של עשרות מיליוני בני אדם למחנות של עבודות כפייה בסיביר (לגולאג), ולמוות. הרצח שימש כמכשיר להקלה של מצוקות כלכליות, מתוך אמונה אידאולוגית שבני האדם (רבים מהם) מיותרים, והעושר והאושר יגיעו כאשר ידללו את האנשים, ויהיו פחות אנשים.

הם לא הבינו שהעוני נובע בדיוק מהשיטה הקומוניסטית - שיטה שמרכזת את כול הסמכויות בידי רודן אחד, ולא מאפשרת לבני אדם לפעול בצורה חופשית למען התפתחותם ורווחתם. הם לא הבינו שהעוני הוא תוצאה ישירה של השיטה  שלא מאפשרת לבני האדם לפעול ולהתקיים בכוחות עצמם. דנג שיאופינג הבין זאת במקצת, והנהיג את הרפורמות הקפיטליסטיות בסין, שהתירו לאנשים פעילות כלכלית יותר חופשית (ובעלות על קניין), יחד עם זאת הוא הנהיג את מדיניות הילד האחד, כי חשב שגם זה יעזור. מיותר לציין שכול האנשים ה"מתקדמים" במערב (השמאל) מחאו כפיים והריעו תרועות גדולות של תמיכה במדיניות ה"חכמה" וה"מתקדמת" (והאכזרית בצורה קיצונית) של ילד אחד.  

לחוק הילד האחד היו גם תוצאות "לא צפויות", "לא מכוונות" - unintended consequences - כמו שיש לכול שיגעון. התוצאה היא שבסין, היום, יש אוכלוסייה מזדקנת, ואין מי שיתמוך בזקנים - אין מי שיעבוד ויחזיק את מערכת הכלכלה והייצור. מעריכים שעד שנת 2050 יהיו יותר זקנים בסין מאשר צעירים. יש גם חוסר איזון בין נשים לגברים. יש בסין 25 מיליון יותר גברים מאשר נשים - זה נובע מכך שהמשפחות העדיפו שהילד האחד שלהם יהיה בן ולא בת. כול הגברים האלה נידונו לחיי בדידות ללא יכולת להקים משפחה. [הם ייאלצו לאמץ את האופנה המערבית של נישואים חד מיניים].

גם כאשר הבינו את הבעיות המעשיות (מעבר לבעיית האכזריות מהותית) של חוק הילד האחד, לא נסוגו הסינים מהעמדה המרכזית - האידאולוגיה הקולקטיביסטית, והותירו על כנו את העקרון שהמדינה מעל לכול, והמדינה תתערב בנעשה ברחמה של האישה, והמדינה תקבע הכול. הם רק מתירים עכשיו, ברוב טובם ורוחב ליבם - הם מתירים ללדת שני ילדים. אחרי הילד השני - חזרה להפלות, בכוח.

כול הפרשנים המלומדים והחכמים במערב - המסבירים את הסיבות לשינוי החוק מילד אחד לשני ילדים (הזדקנות האוכלוסייה). איש מהם לא כותב על האכזיות הקיצונית של התערבות המדינה בענייני המשפחה, על הכפייה הכוחנית הזוועתית נגד האדם, על האופי הרצחני של הקולקטיביסם הקומוניסטי. איש מהם לא מבין בכלל את הבעיה המהותית ולא מגנה את האידאולוגיה הקולקטיביסטית העושה מהמדינה אלוהים ומהאדם אפס. איש מהם לא מבין שזו בעיה של זכויות אדם, וזכויות הפרט - ולא בעיה של "מה טוב למדינה".

יעקב

הסופר הסיני יאנג ג'ישנג מזכיר לנו פשע שלא כול כך ידוע או לא מפורסם במערב: רצח העם של הקומוניסטים הסינים בראשות מאו-טסה-דונג. רצח עם נחשב לפשע זוועתי במיוחד כאשר עם אחד רוצח עם אחר, אבל, משום מה, כאשר בני עם אחד רוצחים המונים מבני עמם זה פחות חודר לתודעה. בייחוד אם הרוצחים הם קומוניסטים - שהם, כידוע, אידיאליסטים ששואפים לחברה יותר טובה, כביכול.

בין השנים 1958-62 מתו בסין, ברעב, 36 מיליון בני אדם. 36 מיליון! לא 6 מיליון - 36 מיליון! יותר מאשר פי שניים מכול ההרוגים במלחמת העולם הראשונה. הסיבה הישירה לרעב: השלטון הטוטאליטרי של המפלגה הקומוניסטית בסין, בראשות מאו-צה-דונג, והמדיניות שכפה שנקראה בשם היפה "הזינוק הגדול קדימה". הקומוניסטים תמיד היו חזקים במלל סיסמאות. הכלכלנית אמרטיה סן ציינה, בהקשר זה, שבארצות דמוקראטיות במעולם לא היה רעב המוני, הרעב הוא תמיד תוצאה של מעשה האדם, או יותר נכון - השליטים.

הרעב נגרם על ידי מדיניות אכזרית של קולקטיביזציה של החקלאות - שפירושו החרמת האדמות שבבעלות האיכרים, והעברתן לקולחוזים שבניהול המפלגה הקומוניסטית. כדי להטיל מרות, ולהלחם במתנגדים, החרים מאו את התבואה, והניח לאיכרים למות ברעב. בנוסף, ראשי הקולחוזים הקומוניסטים לא היו מסוגלים לעבד את האדמה בצורה יעילה, הייצור החקלאי ירד מאד, אבל ראשי הקולוחוזים פחדו לדווח על כך, ודיווחו על יבולים טובים שלא היו ולא נבראו. התבואה המעטה שהייתה באסמים חולקה אך ורק לפעילים הקומוניסטים ששירתו את המטרה של מאו של ביסוס שילטון ללא מצרים.

המפלגה הקומוניסטית, השלטת עד היום בסין, מכחישה את הזוועה, מכחישה שהיה בכלל רעב, ובוודאי את ההיקף הבלתי נתפס שלו. השקר וההכחשה הם אבן היסוד של כול משטר קומוניסטי. בסין עצמה אסור להזכיר זאת ואסור לכתוב על זה. יאנג ג'שנג, שקרובי משפחתו מתו ברעב, הקדיש יותר מ 20 שנה לנושא, וערך מחקר היסטורי מעמיק. הוא ראיין אישית יותר ממאה עדים במחוזות השונים של סין, ונבר שנים בארכיונים במסווה של מחקר על תולדות החקלאות. הספר שכתב על הנושא "המצבה" נאסר כמובן לפרסום בסין, ופורסם רק בהונג קונג, ביפאן ובמערב.

יעקב

לא אצלנו חו"ח, בסין.

כולנו ראינו את התמונות המרשימות של שכונות חדשות, ואפילו ערים חדשות שלמות שצצות בסין כמו פטריות אחרי הגשם, במהירות מסחררת. גם ראינו תמונות של שכונות ריקות מתושבים - בתים ריקים, קניונים ריקים.

הייתה בועת נדל"ן ענקית בסין. קבלנים בנו מעל ומעבר למה שהשוק יכול לקלוט, או למה שהסיני מסוגל לקנות. כעת נמצאים הקבלנים בצרות, ומנסים למכור את הדירות בכול מחיר כדי להשיג כסף להחזיר הלוואות. בחודש האחרון (אוקטובר) ירדו המחירים במקומות רבים בשיעוד 25-35%.

עצירת שוק הבנייה לזמן מה, עד שייפטרו מעודף הדירות, עלולה להכניס את כלכלת סין כולה להאטה רצינית, מאחר וסקטור הבנייה הוא סקטור מאד חשוב בתעסוקה, בצריכת חומרי גלם ובצמיחה שהייתה בסין.

הדבר מדאיג, בהקשר לבעיות הכלליות בכלכלה העולמית.

יעקב

התפתחותה של סין בשתי תמונות. שנחאי ב 1990 ושנחאי ב 2010. מצא את ההבדלים. כול מילה מיותרת.

יעקב

יש שטוענים שיש בסין בועת נדלן נוראית, נבנו הרבה יותר דירות מאשר צריכים, 65 מיליון דירות עומדות ריקות, לסינים אין כסף לקנות דירות, והכול עומד להתפוצץ בקרוב.

נתקלתי באתר זה בדיון מעניין על הבעיה. קיראו את הדיון ואת הקומנטס בהמשך שנכתבו בחלקם על ידי אנשים שחיים בסין.

שורה תחתונה: לא יודעים. קשה לקבוע אם יש בועה או לא, החיים בסין שונים מאשר במערב, והסטטיסטיקות מפוקפקות.

נקודה קטנה אחת משכה את תשומת ליבי:

הטענה שיש 65 מיליון דירות ריקות היא מצוצה מהאצבע, היא שקר מוחלט. מישהו כתב זאת בבלוג אחד, ומיליון אנשים מצטטים אותו בלי לבדוק. מי שניסה לבדוק את הנתונים לא הצליח להגיע למשהו שמתקרב למספר הזה. בס"ה נבנו בסין, ב 10 השנים האחרונות, 33 מיליון דירות. קשה להניח שמתוכן 65 מיליון ריקות... הטוענים הסתמכו על קיראה של מוני חשמל "חכמים" שהראו שאין צריכת חשמל בדירות אלה. אבל מספר המונים החכמים המותקנים בסין לא עולה על מספר מיליונים בודדים.... בקיצור: להד"מ.

יש להזהר עם סטטיסטיקות מסין....

יעקב

הנה מספר עובדות מדהימות על סין.

1. עד שנת 2025 סין תבנה 10 ערים בסדר גודל של ניו יורק. היא תבנה 40 מיליארד מ"ר ב5מיליון בניינים חדשים, 50 אלף מהם גורדי שחקים.

2. עד שנת 2030 סין תוסיף 350 מיליון תושבים לערים שלה (שיעברו מהכפר לעיר), יותר מכול אוכלוסיית ארה"ב היום.

3. סין צורכת כבר היום יותר פלדה מאשר ארה"ב, אירופה ויפאן ביחד.

4. סין צורכת פחות מעשירית מכמות הדלק לנפש, ביחס לארה"ב. אם צריכת הדלק של תושבי סין, לנפש, תגדל יהיה מחסור חמור בנפט בעולם.

5. לסין פי 2.5 חיילים יותר מאשר לארה"ב, והיא מפתחת כלי נשק חדשניים.

6. 8 מתוך 10 החברות הגדולות ביותר בבורסה של שנחאי הן חברות ממשלתיות.

יעקב

סין ורוסיה מתקרבות.

ראש ממשלת סין, ון, וראש ממשלת רוסיה, פוטין, נפגשו בסט פטרסבורג, וחתמו על כתריסר חוזים לשיתוף פעולה בכול התחומים, בתחום הכלכלי אבל גם הבטחוני. הם הכריזו על חוזה ידידות לעולמי עד, וביטול כול הסיכסוכים בינהים לעולם. לסין ורוסיה יש סכסוכי גבול רבים, שבעבר הביאו עד לתקריות אלימות. בנוסף - הסינים מציפים ממש, בהגירה חוקית ובלתי חוקית, את האיזור של סיביר המזרחית. באיזור זה יושבים, יש אומרים, יותר סינים מאשר רוסים. הרוסים כמובן לא מאושרים ממצב זה.

בכול זאת הם הכריזו "שולם שולם לעולם, ברוגז ברוגז, אף פעם".

סין הכריזה שהיא תעזור לרוסיה לחזור להיות מעצמה עולמית כמו שהייתה פעם. נחתמו חוזים לשיתוף פעולה בנושאים צבאיים ופיתוח כלי נשק, שפרטיהם לא פורסמו. דובר על שני פרויקטים גדולים נוספים: אחד - צינור גז מרוסיה (סיביר) לסין, שיחבר בין הייצרן הגדול של אנרגיה בעולם לבין הצרכן הגדול. רק נשאר לסכם פרט קטן - המחיר שהסינים ישלמו.

כן תספק רוסיה שני כורים גרעיניים להפקת חשמל לסין.

והפרט המעניין ביותר - הם הסכימו להשתמש במטבעות שלהם (הרובל והרנמינבי) לצורכי סחר ביניהם, ולרדת מהנוהג שהיה המקובל של ביצוע כול התשלומים בין המדינות בדולרים. הדולר בוטל.

ארה"ב הולכת ומאבדת (בצדק) את המקומה כמעצמה העולמית הגדולה. היא מאבדת את מעמדה הצבאי-בטחוני, ואת מעמדה הכלכלי. ההיסטוריה לא עומדת במקום, וארה"ב לא במסלול עליה, אלא במסלול ירידה.

עדכון: לאחרונה הושלם גם קו חשמל, להעברת אנרגיה מרוסיה לסין, באזור וולאדיבוסטוק שעל חוף האוקיינוס השקט. לא רק שסין בונה עשרות תחנות כוח חדשות כול שנה, עכשיו היא רותמת גם את רוסיה למשימה, רוסיה גם בונה תחנות כוח כדי לספק את החשמל לסין.

יעקב

כלכלת סין היא בועה. בועה גדולה.

דנו כבר בנושא קודם. מצורף (בקישור) מצגת מעניינת המסבירה היטב את הבועה.

בכלכלת סין יש עודף גדול בכושר ייצור. הם בנו בתי חרושת כמו משוגעים, למשל מפעלי פלדה גדולים. אין מי שיצורך את כול הפלדה והמלט שהם מייצרים. הם בנו, בפקודת הממשלה, כבישים, גשרים, בנייני מגורים, משרדים, קניונים - הרבה מעבר לצרכים שלהם. אחת הסיבות הייתה - כדי לספק ביקושים למפעלי המלט והפלדה. חלק גדול מהנדל"ן הנ"ל עומד ריק כולל שכונות מגורים שלמות. הכול ניבנה בכספי אשראי שניתן בהשראת הממשלה ובפקודתה, בלי קשר לצרכי השוק. הממשלה פוקדת על ראשי הערים ומושלי המחוזות להתפתח בקצב גדול, אז הם בונים, עוד ועוד, בלי קשר לביקושים.

כלכלת סין בנוייה על 2/3 ייצוא ורק 1/3 לצריכה מקומית. אין לאזרחי סין כוח קניה כדי לקנות את כול הדירות, החנויות והמשרדים שניבנו, או לצרוך את כול הפלדה והמוצרים שהתעשייה מסוגלת לייצר. ירידה בכלכלה העולמית תביא לירידה בביקוש עולמי למוצרים סיניים, וזה יביא לקריסת הכלכלה הסינית.

כול זה (ועוד) מפורט במצגת עם ציטוט מקורות ותמונות.

אני הבעתי דעה כאן בעבר שלמרות הבועה, ההישג של הכלכלה הסינית ב 30 השנים האחרונות הוא אדיר. שמעתי הערכות שאומרות שאולי כ 300 מיליון סינים הם היום "מעמד בינוני" שמרוויחים בסביבות 800-1000 דולר בחודש (משכורת יפה עם כוח קנייה הרבה יותר גדול מאשר במערב), עוד אולי 600 מיליון הם "מעמד הפועלים" - מרוויחים 250-500 דולר, וחיים יפה עם זה. רק כ 500 מיליון נותרו מאחור בכפרים, ומתקיימים מהיד לפה (אולי  50 דולר לחודש).

אם נזכור שלפני כ 30 שנה כול האוכלוסייה הייתה בקטגוריה האחרונה - הרי מה שהתרחש ב 30 השנים האחרונות הוא ללא ספק נס כלכלי גדול.

יחד עם זאת, סין אכן, כנראה, בבועה כעת. הפיתוח צפוי לקטון בהרבה, כושר הייצור העודף והצימצום בייצוא חייבים לגרום להאטה בהתפתחות. העובדה שסין צמחה מעל ל 10% לשנה במשך עשור לא אומר שהקצב הזה יכול להימשך. הוא יואט. עושה רושם שסין צפויה ל"תיקון" כלכלי - קרי משבר.

יש לנו אם כן תחזית להאטה גדולה בסין, ובעיות עמוקות בכול המערב. ההאטות תחזקנה אחת את השנייה - האטה במערב (הצרכנים של סין) תעמיק את המשבר בסין וההיפך.

זמנים מעניינים...

יעקב