יש בארה"ב תעשייה שלמה שתומכת בחידוש מכוניות ישנות, ניתן להשיג את כול החלפים הנחוצים, ואף להרכיב רכיבים מודרניים משופרים כמו בלמי דיסק. הכול במחיר סביר, שווה לכול כיס.
תיקון החוק שמבקשת רגב להעביר, ישלול תקצוב ממי שיפגע או יבזה את דגל המדינה או סמלי המדינה, יסית לגזענות, לאלימות או טרור, יציין את יום העצמאות כיום אבל או ישלול את קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
אין שום דבר רע בחוק הזה (ביחס לחוקים רבים אחרים שקיימים במדינה). אין שום סיבה בעולם להכריח אזרחים לממן ממיסיהם (באמצעות המדינה) ביטויים שפוגעים ברגשותיהם - כמו ביזוי סמלי המדינה. האומנים המכובדים מתבקשים לבזות את המדינה (או להביע כול דעה אחרת) על חשבונם ולא על חשבון משלמי המיסים.
כול האומנים יצאו בזעקות שבר סטנדרטיות: "סתימת פיות", "פוגעים בחופש הביטוי", "פאשיזם", "משטרים אפלים". כבר התרגלנו לזה, כול יום שני וחמישי הם זועקים אותו דבר, אותן מילים, מכירים את זה בעל פה. לאומנים אלה אפשר לאמור: אתם דמאגוגים, כלומר, בעברית: שקרנים. לא פוגעים בחופש הביטוי שלכם בכלל. פוגעים (הלוואי) במימון הממשלתי שלכם. זה לא אותו דבר. לא על חופש הביטוי נלחמים האמנים אלא על הכסף הממשלתי. איש לא נולד עם זכות בסיסית שהמדינה תממן לו, על חשבון שאר האזרחים, את אומנותו, פרנסתו ואורח חייו. האומנים הם לא אנשים מיוחסים שמגיע להם כסף מאנשים אחרים (מימון ממשלתי) בגלל שהם יפים או חכמים במיוחד. שיחיו כמו כולם (איפה השוויוניות?) שיעשו מה שהם רוצים, שיתבטאו כמה שהם רוצים ואיך שהם רוצים - אבל לא במימון של הממשלה על חשבון שאר האנשים.
כעת המדינה שלנו אוכלת את פרי הבאושים של האידאולוגיה הבולשביקים ששלטה בעת הקמתה. לפי אידאולוגיה טוטאליטרית זו, המדינה צריכה לחנך ולתרבת את העם. העם הם אוסף של נבערים מטומטים, והממשלה הנעלה (שהיא האלוהים) צריכה לתרבת אותם. המדינה צריכה לדאוג "שתהיה תרבות" (קולטורה בלעז). חלילה - אם המדינה לא תעזור - לא יהיה תיאטראות איכותיים, לא תהיה מוזיקה סימפונית, לא ספרות יפה, ויהיה פה סדום ועמורה והאזרחים יהיו בורים ועמי ארצות. על בסיס אדיאולוגיה זו הוקם משרד התרבות - המביא (כביכול) תרבות להמונים הנבערים.
אנו לא צריכים משרד תרבות ולא שרי תרבות. אנו לא צריכים את מירי רגב. אנו לא צריכים תרבות ממשלתית בכלל.
יבוטל משרד התרבות, וכול ההתערבות הממשלתית בענייני תרבות (בייחוד המימון הכספי). תבוטל מירי רגב.
האומנים יעשו תרבות ככול שירצו ויוכלו, האנשים יקנו מכספם כמה תרבות שהם רוצים (ספרים, מחזות, קונצרטים). האמנים יחיו מההכנסות שמופעי התרבות שלהם מכניסים מהאנשים שאוהבים מופעים אלה, וקונים מרצונם כרטיסי כניסה. תהיה תרבות מסרחית. "מסחרי" זו לא מילת גנאי - "מסחרי" מציין התקשרות מרצון בין נותן שירות למקבל השירות - מציין את היחס הנכון בין אנשים חופשיים. אנו לא צריכים "תרבות מלמעלה" - תרבות בכפייה, כלומר - תרבות ממשלתית.
בטלוויזיה סיפרו על תגובות של אמנים אחדים על מינויה של מירי רגב לשרת התרבות. לא כדאי לצטט במדויק את התגובות, כי אנו בבלוג זה לא אוהבים לנבל את הפה. התגובות היו מאד לא "תרבותיות". הן צפויות. ה"אומנים" הם כידוע שייכים רובם למחנה הציוני השמאלני השפוי, ורק טבעי שלא יתלהבו ממירי רגב. מירי רגב ה"לאומית" שמכריזה על עצמה כ"מאמינה", משתטחת על קברות צדיקים, מברכת בכותל, רחוקה מ"אמנים" אלה בהשקפותיה כרחוק מזרח ממערב. מירי רגב שרת תרבות??
השאלה הבסיסית היא בשביל מה צריך בכלל שר תרבות? בשביל מה מתעסקת המדינה ב"תרבות"? לא אשאל את השאלה הקשה יותר: מה זה "תרבות"? - לאומנים המצויים יש תשובה ברורה לשאלה זו: "התרבות זה אנחנו!".
אנשי השמאל, כמובן, אומרים: מה זאת אומרת? אתם רוצים שהאזרחים יהיו ברברים, נבערים, חסרי תרבות? מי ינחיל להם תרבות אם לא המדינה? המדינה צריכה ל"תרבת" ולחנך את האזרחים ברוח הנכונה - רוחנו השמאלית השפויה - וחלילה לא ברוח אחרת, מפגרת דתית או הלאומנית.
למעשה, האומנים רוצים כסף, ופרנסה, כמו כולנו. הם רוצים שהמדינה תפרנס אותם על ידי תמיכה ב"תרבות" - כלומר בהם (התרבות זה אנחנו). הם רוצים להתקיים בנוחיות, על חשבון אחרים, מכספי המיסים של המדינה. שרת התרבות היא שממונה על חלוקת הכספים האלה ועל מינוי הוועדות למיניהם (של מקורבי האמנים) שמחליטות כיצד בדיוק מחלקים את הכסף.
אני מקווה ששרת התרבות החדשה תחלק את כול תקציב התרבות למוסדות שס, לישיבות למיניהן (העוסקות גם הן בתרבות), ולקרן למורשת ז'בוטינסקי (איש תרבות מובהק, סופר והוגה). אני מקווה שה"אמנים" וחוגי השמאל ילמדו שאין לערבב תרבות בפוליטיקה. למשל מדוע זה צודק לממן מכספי המדינה תיאטרונים וקונצרטים שיותר משלושה רבעים מהאוכלוסיה לא אוהב ולא הולך אליהם? מדוע שגב' כהן מחדרה תממן את התזמורת הפילרמונית להנאתו של מר ליבוביץ' מצפון ת"א?
המדינה לא צריכה לעסוק בתרבות ולא לממן "תרבות" לא כזו ולא אחרת. זה לא עסק שלה.
אם כן מערבבים תרבות בפוליטיקה, אז פוליטיקאים מוציאים כספי "תרבות" לפי השקפתם ולמקורביהם, והיא לא תמיד תואמת את השקפת ה"אמנים". שילמדו ה"אמנים" ואנשי השמאל ש"המדינה" זה לא תמיד הם, שאת המשחק הפוליטי יכולים לשחק גורמים רבים.
אני קורא למירי רגב לעשות מעשה חרקירי, ולבטל את תקציבי התרבות למיניהם (לתיאטראות, לתזמורות וכ'). שיתקיימו נא יצרני התרבות מהמכירות לצרכני התרבות. מי שנפשו חפצה בתרבות (ואני מקווה שזה כולל את כולם) שילך להצגות ולקונצרטים, ויתמוך באמנים בקניית כרטיסים למופעים, איש איש והמופעים שהוא אוהב לפי טעמו. אפשר גם לתרום.
כמובן הסיכוי שמירי רגב תבטל את תקציבי התרבות הוא אפס מוחלט. מה, היא פראיירית? בשביל מה עמלה קשה להתמנות לשרה, אם לא בשביל לחלק כסף? להרגיש את הכוח שבחלוקת כספים של אחרים?
תרבות זה לא עסק למדינה ולפוליטיקאים, מוטב שאנשי השמאל יקלטו את זה, ואם מירי רגב תעזור בכך, היא תבורך.
אל פלדשטיין, העורך הראשי והנשמה של הירחון הסטירי "מאד" MAD - נפטר בארה"ב בגיל 88. הוא היה גם היוצר של דמות הדגל של הירחון, אלפרד אי. ניומן, שסיסמתו הייתה: What me worry. מערכת העיתון קראה לעצמה The usual gang of idiots. כעת הלך לעולמו האידיוט הראשי, שפרש מהעריכה כבר ב 1985.
נהניתי מאד לקרוא את הירחון, לפני שנים רבות. תהיה מנוחתו של היהודי הטוב, אל פלדשטיין, עדן.
אמזון amazon.com היא החנות המקוונת הכי גדולה בעולם.
היא החלה כאתר למכירת ספרים, אולם היום היא מוכרת הכול, דרך האינטנט. ספרים, מוזיקה, צעצועים, מכשירי חשמל ואלקטרוניקה, מחשבים וטלפונים, ואפילו בגדים, כלי בית, כלי עבודה וכו', אין דבר שהיא לא מוכרת.
בדרך כלל היא שולחת את ההזמנות תוך 24 שעות מרגע שהזמנת, ובארה"ב מרבית ההזמנות מגיעות לבית המזמין תוך יומיים. יש גם מסירה אקספרס, תוך 24 שעות. אמזון שולחת גם לחו"ל (אפשר להזמין מישראל), המשלוח נעשה או בדואר או בחברת שליחויות כמו DHL.
שיטת האחסון מעניינת. קוראים לה "שיטת אחסון כאוטית", או בעברית - בלגן, אבל בלגן מאורגן. המחסנים אינם רובוטיים, וביצוע ההזמנות נעשה על ידי עשרות אלפי בני אדם (עובדים). כול מוצר מסומן עם ברקוד, ורשום במחשב. אבל הסחורה אינה מסודרת במדפים לפי סדר כולשהו (למשל לפי סדר מספרי של מספרי הפריט).
המיוחד בשיטת האיסון המבולגן היא שאין מיון של פריטים בעת האיחסון, אין סדר מיוחד או מקום מסוים שכול פריט צריך להימצא בו. כול פריט שנכנס למחסן מונח במקום הפנוי הראשון שמזדמן, אך מיקומו נרשם במחשב. כדי לבצע הזמנה, העובד מוצא במחשב את המיקום של הפריט הכי קרוב, ניגש, מוציא אותו ידנית לעגלת הקניות, ומעדכן את המחשב שהפריט עזב את המדף ויצא.
לשיטה זו יתרונות רבים. היא חוסכת מקום - אין צורך במקום פנוי לפריטים ממוינים לפי קטגוריות. היא חוסכת עבודה של סידור פריטים במדפים בעת כניסתם למחסן. היא חוסכת צורך בתכנון והתאמה של המחסנים למגוון המשתנה של הפריטים.
אמזון שולחת בסדר גודל של 10-11 מיליון פריטים ביום, ובימי עומס (בעונה הנוכחית) היא משגרת לעיתים 17 מיליון פריטים ליום. בעונה הזו היא גם מתגברת, זמנית, את כוח האדם שלה בתוספת 50 אלף עובדים.
בקישור ניתן לראות עוד תמונות מהמחסנים המבולגנים. אמזון היא עסק מדהים מבחינת הגודל והיעילות.
There's no sense in being precise when you don't even know what you're talking about" (ג'ון פון נוימן)
תרגום: "אין טעם לדייק, כאשר אין לך מושג מה אתה מדבר".
משפט מאד יפה שמצאתי כאן (בלוג על מתמטיקה). (לא שאני ממש שורץ שם ומבין מה הוא כותב...).
ג'ון פון נוימן, מתמטיקאי ממוצא יהודי-הונגרי, שברח לארה"ב והיה, בין השאר, מפתח תורת הקבוצות, תורת המשחקים, המחשב המודרני וגם פצצת האטום הראשונה. אולי המטתמטיקאי הגדול ביותר של המאה ה 20.
בעיר הזו היו כ 300 מבנים רב קומתיים, שנבנו ללא תכנון, רגולציה או ביקורת מכול סוג, כולל רגולציה תברואתית. חיו בה 33,000 משפחות והיו בה עסקים רבים. היא נהרסה בשנת 1992, כי היוותה מקום של פשע ומפגע תברואתי.
דן אריאלי (בן 44) כוכב עליון. ספריו הם רבי מכר, הרצאתו ב TED נצפתה על ידי 2.8 מיליון איש, ממשלות העולם עומדות בתור כדי להיוועץ בו. אפילו ביל גייטס מצלצל אליו ומבקש עצות, והנסיך אנדריו (הנסיך הנורמלי) מזמין אותו לתה בארמון באקינגהם. קראו ראיון מרתק איתו ב"הארץ" ותראו מוח "המבולבל והאמוציונלי" (מילים שלו) בפעולה.
" אנחנו חושבים שהעולם הוא פונקציה של אנשים מבולבלים ואמוציונליים, ושאם נעזור להם, המצב יכול להיות הרבה יותר טוב".
מי זה "שנעזור להם"?? מיהו זה שיעזור? מי זה "אנחנו"? הבנתם את זה? (אריאלי קורא לעצמו "אנחנו"). כול העולם "מבולבל ואמוציונאלי" חוץ מפרופ' דן אריאלי, שאינו מבולבל ואמוציונאלי, ולכן נקרא לדגל להציל את האנושות.
עוד מהראיון: "אני יודע כל מיני שיטות לשכנע אנשים לעשות דברים שאני רוצה שהם יעשו". הסופר או הנרי כתב על צמד נכלים חביבים, ג'ף פיטרס ואנדי טאקר שידעו לעשות אותו דבר בצורה מופלאה (לגרם לאנשים לעשות דברים). אבל אריאלי מבטיח שלעולם לא ישתמש בכשרונו לרעה. אנו רגועים.
אריאלי על דניאל כהנמן וכלכלנים:
"דני הוא מאוד חשוב בחיים שלי. אין ספק. אבל דני מסתכל על כלכלה אקדמית בכבוד, יש לו חברים עם פרס נובל בכלכלה. אני די בז לזה. אני חושב שהתיאוריה הכלכלית עיוורה את העולם וגרמה להרבה צרות. שכלכלנים לא מודעים עד כמה המודלים שלהם גרועים".
אני די מסכים שהמודלים הכלכליים די גרועים - אבל - האם יש לאריאלי מודלים יותר טובים? כלומר - הוא נוקט מין עמדה של עליונות, של הבנה יותר טובה שלו - על מה זה מבוסס? על האידיולוגיה האישית שלו...
דן אריאלי בהחלט דמות מעניינת ומרתקת, רבת השגים. אבל הוא מגלה מנטליות מאד סטריאוטיפית-שגרתית. כול העולם אי-רציונאלי, אבל הוא - שהייתה לו החוכמה לראות את זה - הוא יוצא דופן, הוא יודע יותר טוב...
אני נוהג לקרוא לפרופסורים הכריזמטיים האלה בשם סטנד-אפיסטים. זה לא ביטוי של זילזול - סטנדאפיסטים (פעם קראו לזה קומדיאנטים) טובים הם נדירים, וזה כשרון גדול מאד.
תמונה זו מרשימה יותר מקודמתה, היא לבד מצדיקה פוסט שני על הטיטאניק.
הטיטאניק לא היה אסון ענק, למרות שטבעו 1514 איש, בכול זאת היא נחרטה בזכרון, בייחוד של דוברי האנגלית. יש בה כול האלמנטים הדראמטיים שאנו אוהבים בסיפור טוב: האוניה הכי גדולה, הכי חדישה, הכי חזקה טובעת בהפלגת הבכורה, כשעל סיפונה לא סתם בני תמותה פשוטים, כמו החיילים שמתים המלחמות, אלא שמנה וסולתה של אצולת הממון האנגלו-סקסית. ויש סיפור הצלה אבירי של הנשים והילדים. ממש חומר לסרט... הנה הערה נאה:
There is a Greek tragedy in the story: arrogance and hubris in manufacturing and
marketing. Nemesis in a simple block of ice . So from there we can remember the
gift of Prometheus. Regardless of getting burned once in a while, we will keep
playing with fire. Because Western societies using fire have built places
civilizations that are much better places to live in than those built by people
who think technology is the gift of satan.
תרגום: יש מן הטרגדיה היוונית בסיפור: שחצנות ויהורה של היצרנים והמשווקים, האויב שנייצח אותה היה גולם, גוש קרח דומם. [הגורל.] מכאן אנו נזכרים במתנתו של פרומטיאוס - אנו ממשיכים להשתמש באש למרות שאנו גם נשרפים מדי פעם. בגלל שהחברה המערבית, תוך שימוש באש, בנתה ציביליזציה שהיא מקום הרבה יותר טוב לחיות בו מאשר מה שבנו אלה שחושבים שהטכנולוגיה היא מתת השטן.
אבל, מעבר למילים גבוהות ורבות השראה אלו, המילה האחרונה, הלקח החשוב היא של קומנטר אחר: shit happens.
ליתר דיוק: תכנת השחמט דיפ ג'וניור, שפותחה ע"י אמיר באן ושי בושינסקי זכתה, זו הפעם ה 6, באליפות העולם לשחמט למחשבים. זהו בהחלט הישג נאה, אם כי לא מפתיע היות והם זכו כבר 5 פעמים קודם.
בעבר, עד 1996, אלוף העולם בשחמט מחשבים היה דיפ בלו, של IBM - שעיקר כוחו היה בכוח החישוב הגדול. היום, דיפ ג'וניור ותוכנות אחרות, רצים על לאפטופים רגילים לגמרה, ומשיגים הישגים ברמה מאד גבוהה. המחשב שזכה באליפות העולם היה בעל 32 ליבות, ואחד מאלה שהתמודדו מולו היה בעל 800 ליבות. מובן מאליו שהמחשבים משתמשים במה שנקרא כוח אלים brute force - כוח חישוב גדול, כדי לחשב ולהעריך הרבה מהלכים קדימה. אבל זה לא רק כוח חישוב - העיקר הוא ה"חוכמה" של התוכנה, החוכמה שהושקעה בבניית התוכנה.
מאז ומתמיד מתנהל הוויכוח - האם יש למכונה (מחשב) "חוכמה" - האם יש דבר כזה - אינטליגנציה של מכונה. מומחי שחמט טענו פעם, אפילו בשנות ה 1970, שמחשב לעולם לא יוכל לנצח אלוף עולם או רב אומן אנושי. העולם התקדם, וכן המחשבים והתוכנות, והיום אין אלוף שחמט שמסוגל לנצח את המחשבים הטובים בתחום. האם פירוש הדבר שהמחשב השיג "אינטליגנציה" ? מה זה בכלל אינטליגנציה ? הן בסופו של דבר המוח האנושי הוא גם כן מחשב, לא יותר ממחשב - אם כי בעל זיכרון, מהירות ויכולות מדהימות.
אינני בטוח שהמכונה (המחשבים של היום) אינטליגנטית במיוחד. אם יש ניצוצות של אינטליגנציה במשחק השחמט של המחשב - הם באים לא מהמחשב אלא מהתוכנה, אותה בנו בני אדם. באליפת העולם לא מתמודדים מחשבים אלא מתמודדות תוכנות שחמט.
אז, השילוב של מחשב שמבצע מיליארדים של פעולות בשניה, עם האינטליגנציה האנושית שמכוונת את החישובים של המחשב יוצר לפעמים תוצאות מדהימות.
משמאל לימין: ג'יימס בלק הצעיר, ג'וסטוס וויליאמס וג'ושוע קולס.
בארה"ב יש 47 אלף שחקני שחמט רשומים באיגוד השחמט, פחות מאלף מהם הם בעלי תואר אמן, תואר גבוה הנרכש לאחר הישגים גבוהים בתחרויות רשמיות בהן משחקים שחקנים מדורגים. 13 מהאומנים הם מתחת לגיל 14, וזה כולל את שלושת החברים שבתמונה.
"אמנים לא נולדים כול יום, ואמנים בגיל 12 כמעט אף פעם לא." אומר מוריס אשלי, בן 45, הרב אמן הכושי היחידי בארה"ב.
יש עוד אומן שחמט בן 11 (לא כושי) שזכה בתוארו לפני שמלאו לו 10.
הם מתאמנים בהדרכה מקצועית של רבי אמנים ומשתתפים בתחרויות בינלאומיות.
בהצלחה !
סיפור אישי: יש בניו יורק, בוואשינגטון סקוויר, בגינה הציבורית, פינה בה יושבים אנשים ומשחקים שח מט. לפני שנים רבות התסתובבתי שם וצפיתי במשחקים. פנה אלי כושי: "רוצה לשחק?" אמרתי כן. אמר נשחק על דולר. אמרתי למה לא? שיחקנו, משחק, ועוד משחק, ועוד משחק. שילמתי לו בסוף כמה דולרים והלכתי. אני לא שחקן שחמט, אבל יש לי רושם שאין הרבה תיירים שמצליחים להוציא דולרים מהחברה שבוואשינגטון סקוייר. אחרי שנים רבות יצא לי לטייל עם בני באותו מקום. סיפרתי לו את הסיפור והוא רצה לראות. הלכנו, ראינו, הזהרתי אותו אבל הוא התיישב לשחק, ובסוף השאיר גם כן כמה דולרים שם.
הבחורה המהממת הזאת היא השחקנית היהודיה מילה קוניס. אבל אנו לא כאלה שמביאים תמונות של בחורות רק כדי לקשט את הבלוג. חלילה.
בראיון שנערך לרגל הצלחת סירטה "חברים עם הטבות" שנושאו - סקס מזדמן, המראיין שאל אותה אם היא אוהבת סקס מזדמן. היא ענתה: "לא, זה כמו קומוניזם, נשמע טוב בתיאוריה אבל כאשר אתה מנסה את זה זה גועל נפש".
תשובה לא רעה, וביחוד העובדה שאינה מתביישת ואינה מסתירה את דעותיה.
בקומנטס העיר מישהו שהיא טועה, גם בתיאוריה הקומוניסם מסריח...
מילה קוניס נולדה בצ'רנוביץ, העיר בה חיו הורי וגם הוריו של מוטי, עיר שנמצאת בבוקובינה, איזור דובר גרמנית שהיה שייך לרומניה לפני מלחה"ע השנייה, ולאוסטריה לפני הראשונה. היא כמובן יהודיה, היא היגרה עם הוריה לארה"ב בגיל 7. היא בת עירי... (אני מעולם לא הייתי שם)... לא פלא שיש לי סנטימנטים....
ישראל היתה חלוצה בפיתוח מזלט"ים (מטוס זעיר ללא טייס), אבל ארה"ב, כדרכה, לא יוצרת דברים זעירים אל דווקא דברים גדולים. כך היה תמיד, עם מכוניות, מטוסי קרב, טילים, וכול דבר. הנה המל"ט של ארה"ב: קוראים לו MQ9 Reaper (הקוצר).
הוא מסוגל לשאת כ 1500 ק"ג מטען מועיל (פצצות וטילים), לטוס בגובה 52 אלף רגל (יותר ממטוס מאוייש) ולשהות באוויר 36 שעות. יש לו מצלמות שמסוגלות לקורא לוחית מספרים של מכונית ממרחק 3 ק"מ.
הוא נמצא בשרות מאז שנת 2001. הוא מחליף יותר ויותר את מטוסיה ה F16 ואחרים במשימות תקיפה.
זה לא מסוג המל"טים הרודפים אחרי חוליות משגרי קסאמים בעזה. זה משהו אחר.
אני מניח ומקווה שגם אצלנו שמו לב ליעילותם של מל"טים.
בעיית הדיור, בייחוד לשכבות החלשות, הייתה תמיד בעיה קשה, ותמיד ממשלות וגופים אחרים כמו עיריות ניסו ל"פתור" את הבעיה. תכנית ה"סופרטאנקר נגד הבירוקרטיה" של נתניהו היא רק הדוגמה האחרונה (בינתיים). הנה דוגמה לתכנית אחרת, משנות ה 1950, בארה"ב. ידוע הוא שברוסיה הקומוניסטית ניהלה הממשלה הכול (עבודה, שיכון, בריאות, הכול). האידיאולוגיה הפרוגרסיבית (כפי שנקרא הקומוניזם בארה"ב) הייתה מאד חזקה, ואנשי הממשל האמריקאי קינאו ב"יעילות" ו"הצלחה" של הפעילות הממשלתית הישירה בברה"מ, כפי שדיווחו עליה מרבית כלי התקשורת (דיווח שקרי ומונע אידיאולוגיה). הם החליטו לקחת את העניינים בידיים ולגשת במרץ לפתרון בעיית הדיור לעניים, בשיטות סובייטיות.
ככה קמו פרוייקטים ציבוריים גדולים, ברבות מערי ארה"ב, לפינוי (בכוח) של שכונות עוני מכוערות במרכזי הערים, סלאמס, ולבניה של שיכונים "מתקדמים" ומודרניים" ישירות על ידי העיריות. לכול שטות מוצאים שם יפה שמעיד על הכוונות והיעדים הטובים של התכנית, אם כי לא על התוצאות. בארה"ב קראו לתכניות אלה "חידוש עירוני" urban renewal. בדיעבד אנו יודעים שהשם הנכון היה צריך להיות חורבן עירוני.
הנה סיפור של פרוייקט אחד, פרויט-אינואה, בעיר סט. לואיס בארה"ב. ראש העיר, דארסט, רצה להציל את מרכז העיר מהדרדרות לשכונות עוני, ולהקים פרויק נוצץ ויוקרתי שכונה "מנהטן על המיסיסיפי". הוא שכר את מיטב האדריכלים (יאמאסקי, שעתיד היה לתכנן גם את מגדלי התאומים בניו יורק). אלה הפיקו תכנית מפוארת לפי האופנה האדריכלית של אותם הימים, שהייתה מושפעת מאד מרעיונותיו של האדריכל השוויצי-צרפתי-קומוניסטי לה קורבוזיה, שנחשב אז (וכנראה עדיין היום) לאלוהים, בחוגי הארכיטקטורה. התכנון (משנת 1951) זכה לשבחים גדולים ביותר בכול הז'ורנלי הארכיטקטוניים. התוצאה לאחר שנבנתה, הייתה אופיינית לאדריכלות של אותן השנים: שורה של בלוקים "רכבת" רבי קומות, מכוערים ובלתי אנושיים. הפרוייקט הושלם ב 1956. למרות שהדיור נבנה למען מיעוטי יכולת, ונמסר להם במחיר מסובסד, כמעט בחינם, סירבו העניים לעבור לשיכונים אלו, בגלל הכיעור. הוא מעולם לא אוכלס ביותר מ 60%. תוך שנים מעטות הוא הפך לפורונקל, מלוכלך, עזוב, מלא פשיעה, מסוכן. בסוף שנות ה 60 עזבו אותו כול הדיירים, ובלית ברירה הוא נהרס כליל בשנת 1972.
זה מה שקורא כאשר פקיד ציבורי, מחליט לפתור בעיות בכוחות עצמו, ולבנות שיכונים מכסף ציבורי, עבור "העניים" שאת פיהם כמובן אין צורך לשאול בדבר העדפותיהם בנושא הדיור, כי הם עניים, כי הפקיד יודע יותר טוב, וכי "לסוס שמקבלים במתנה לא בודקים את השיניים". זה לא היה הפרוייקט היחידי מסוג זה, פרוייקטים רבים קמו, בערים רבות בארה"ב, והתוצאה הייתה תמיד אותו דבר: סלאם איום פי כמה מזה שהוא החליף. יש פה חיבור בלתי קדוש בין אידיאולוגיה טוטאליטרית, לאדריכלות איומה. בסיפור שבקישור יש קישורים לפרוייקטים אחדים נוספים מסוג זה.
הבאתי את הסיפור כי הנושא מוכר לנו היטב בארץ, ארצנו מלאה בשיכוני רכבת איומים.
סיפור ארוך על עוכר האדריכלות ומהרסה, לה קורבוזיה, האדריכל הטוטאליטרי, מביא אד דריסקול. קורבוסייה ניסה, בהצלחה, לנתק בין המושג "אדריכלות" למושג "יופי" ולימד דור שלם של אדריכלים שיופי וקישוט הם חטא. (היו לו שותפים רבים, כמובן). התוצאה הייתה כ 40-50 שנה שבהן הכיעור שלט באדריכלות, ופורונקלים נוראיים של בטון גלוי ושיכונים גועליים מילאו את כול ערי תבל. אולי רק בעשור האחרון השתחררה האדריכלות מעט מהסגידה לכיעור וממורשת לה קורבוזיה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
![Inside An Amazon Warehouse [PHOTOS]](http://s1.ibtimes.com/sites/www.ibtimes.com/files/styles/article_slideshow_slide/public/2012/11/29/amazon-warehouse-2.jpg)
הבחורה המהממת הזאת היא השחקנית 
There is a Greek tragedy in the story: arrogance and hubris in manufacturing and marketing. Nemesis in a simple block of ice . So from there we can remember the gift of Prometheus. Regardless of getting burned once in a while, we will keep playing with fire. Because Western societies using fire have built places civilizations that are much better places to live in than those built by people who think technology is the gift of satan.