קו ישר
איך נהיה למדינה העשירה בעולם? המכשול: אופי המשטר הכלכלי-פוליטי ותפיסת העולם הסוציאליסטית, סקטור ציבורי ופוליטי ענק, פעילויות מיותרות ומימון מאות אלפי "אוכלי חינם". הבלוג ידון במבנה חלופי למדינת ישראל: כלכלה חופשית ופרטית. הדרך היחידה לשגשוג. |
|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
וועד אמני ישראל - בעד הקמת משטרת האמנות
גוף שמתקרא "וועד אמני ישראל" פנה בימים האחרונים אל הממונה על ההגבלים העסקיים ואל שרי ממשלה בדרישה להתערבות למען "חלוקה צודקת" של החשיפה התקשורתית בין אמני ישראל. הוועד תוקף מצב קיים בו סוכן יחיד בשם בועז בן ציון (אני מודה שזו הפעם הראשונה שנתקלתי בשמו...) מייצג "יותר מידי" אמנים מובילים שזוכים לחשיפה רבה בערוצי התקשורת ורואה בכך לא פחות מאשר "סכנה לדמוקרטיה". עם האמנים שמיוצגים על ידי בן ציון נמנים מיקי חיימוביץ', דודו טופז, עדי אשכנזי, יונתן גפן ועוד.
אמנות ובידור הם מוצר שהצרכן דורש וזקוק לו. הצרכן מחליט על העדפותיו באמצעות רכישה ישירה של ציור, פסל, כרטיס לתיאטרון או לקונצרט. לעיתים הצרכן מעדיף לצפות בחדשות בערוץ מסוים בזכות סגנון הגשת החדשות של הקריין או המגישה החיננית. צופה לא מאושר יעבור לערוץ מתחרה. האמן מציע את מוצריו ומתחרה בשוק. מלחמת הקיום שלו אינה שונה מכל עסק אחר: הוא מעמיד לבחירת הציבור את רעיונותיו, כשרונו, יצירתו. הוא מתחרה על אהדת הצרכן מול אמנים אחרים. אמן שלא יזכה להערכה יאלץ להשקיע זמן, כסף ומחשבה כיצד לשפר את המוצר בדיוק כמו יצרן בייגלך. אם לא יצליח, יאלץ לסגור את העסק ולחפש עיסוק אחר. אמן שמפסיק לעסוק באמנות מודה שהמוני הצרכנים מעדיפים מישהו אחר על פניו. הדמוקרטיה של השוק מתבטאת במיליוני צרכנים שמצביעים יום יום עבור העדפותיהם באמצעות ארנקם ובאמצעות נכונותם להקדיש מזמנם לצפייה באמן מסויים או ביצירתו. הם מוכנים, מרצונם החופשי, להמיר את כספם, את פרי מאמציהם, בתמורה שמעניק להם האמן. כך מביעים המוני הצרכנים הערכה ליצירתו.
אמנים נעזרים בסוכן מאותה סיבה שרבים נעזרים במתווך לקניית דירה: יש יתרון להתמחות, לקשרים, ליכולת השכנוע ולאפשרות לשבח אדם שלא בפניו. אמנים מובילים שוכרים את שירותיו של בועז בן ציון כי הוא משיג את התמורה הטובה ביותר לכספם. איש אינו כופה עליהם את שירותיו. ייתכן גם שכשרונו של הסוכן לרכז חוג לקוחות צמרת מגדיל את כוחו במו"מ מול ערוצי התקשורת. הסוכן רשאי כמו כל אחד מאתנו להתמקח ו"לאיים" שאם לא יקבל את התמורה הנדרשת ימכור את המוצר למישהו אחר. זה מסחר - לא "סחיטה", בדיוק כפי שלרשת סופרמרקטים יש עוצמה גדולה יותר במו"מ מול ספקים מאשר לחנות בודדת.
"ועד אמני ישראל" אינו מרוצה מהחלטת ציבור הצרכנים. בדרך כלל הם דורשים תמיכה ממשלתית ישירה "באמנות" על ידי הזרמת תקציבים. כלומר, צריך לקחת בכוח מיסים ממני וממך כדי להעביר אליהם. עכשיו הם גם דורשים רגולציה של שוק האמנות, רוסיה הקומוניסטית. רגולציה מתבצעת בדרך כלל על ידי הקמת מנגנון כגון "רשם האמנים" שיקבע כללים מי רשאי להיקרא "אמן" או "טלאנט". וועדה תקבע מי רשאי לייצג אמנים ותחלק מיכסות ייצוג באופן שלא ייווצר מצב שסוכן אחד ייצג "יותר מידי" אמנים. רגולציה משמעותה שפוליטיקאים מקבלים החלטות במקום הצרכנים. מדינת ישראל עמוסה ברגולציה בכל התחומים שבולמת אותנו מלהפוך למדינה העשירה בתבל. עכשיו באמת חסר לנו שהם גם יתערבו באמנות ויחליטו מי רשאי לייצג אמנים וכמה אמנים. נתחיל לשמוע סיסמאות כגון הצורך ב"אפליה מתקנת באמנות", דרישה ל"תקציבי איזון" לעידוד אמנים מהפריפריה, ויוגדר "מדד החשיפה הצודקת" בטלוויזיה. אין ספק שיתווספו מאות אוכלי חינם בגופים המפקחים והמבקרים. הניסיון מוכיח שלא ירחק היום ותקום "רשות האמנות", מנכ"ל הרשות ימונה על ידי שר החינוך. במליאת הרשות יישבו נציגי מפלגות לצד נציגי וועד האמנים. כולם יקבלו "החזר הוצאות". המקושרים "יכהנו" כנספחי תרבות בשגרירויות בחו"ל... מאות עבריינים חדשים יצטרפו לרשימה: אמנים שסטו מהכללים ומשטרת ישראל תדרוש תוספת תקציב למלחמה בעברייני האמנות. התור בבתי המשפט יתארך.
מצחיק? לא! בתחומים רבים בישראל זה המצב. האידיאולוגיה שעומדת מאחורי גישה זו רואה גוף ערטילאי שמכונה ה"חברה" כערך עליון במקום עליונות הפרט. לנציגי "החברה" יש סמכות להחליט במקומנו מה טוב לי ולך. הם דורשים מאתנו לסבסד אמנים כושלים, למרות שהחלטנו שאינם ראויים לתשומת ליבנו. הם דורשים שאמן יצטרך למצוא חן, קודם כל בעיני וועדה, במקום בעיני ציבור הצרכנים. הם (נציגי ה"חברה") יחליטו איזו אמנות ראויה לשימור ולהעדפה, או איזה כישלון להנציח.
אין מתפקידה של ממשלה ופוליטיקאים לעסוק באמנות, כפי שאין מתפקידם לעסוק בתעשייה וחקלאות. התערבותם מעוותת את רצון האזרחים ומעודדת כרגיל את המקורבים. לא מתפקידה של ממשלה לטפח אמנים מסובסדים, אמנים מטעם השלטון. אמנים אלה הם המזיקים לדמוקרטיה - ביום פקודה הם חייבים טובה לפוליטיקאים שמימנו אותם. מימסד שתומך באמנים גם דורש מהם להציג רעיונות שהפוליטיקאי רוצה לקדם. תרבות מסובסדת אינה ראויה לשימור, היא מזיקה לאמנות החופשית כי הממסד מחזיק בידיו גם את הפיקוח על אמצעי התקשורת. יוזמה חדשה (ח"כ מלכיאור וברוורמן) מתכוונת לעגן בחקיקה את העמדת תמיכת המדינה בתרבות על כמחצית האחוז של תקציב המדינה (כמיליארד וחצי שקלים לשנה) - עדיף שהכסף יישאר בכיסי האזרחים. אנחנו נבחר ישירות ומרצוננו החופשי לאיזה אמן לשלם.
לקריאה נוספת על המשק הישראלי שנחנק מעודף רגולציה: בפרק תעשייה ועסקים קו ישר - למה (כמעט) הכול עקום ואיך אפשר אחרת.& www.kav.org.il
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
