קו ישר

בחודש יולי השנה כתבתי: "עמנואל מקרון, נשיאה החדש של צרפת, הוא נשיא חריג בהשקפותיו על מדינת הרווחה, הסקטור הציבורי ו"זכויות העובדים". האם יצליח להקטין את המפלצת הממשלתית בצרפת?"

לפני שבוע התפרסמה כתבה בניו יורק טיימס תחת הכותרת "הנשיא של העשירים – תואר הגנאי של מקרון". בלקסיקון (מילון) של הסוציאליסטים "עשיר" הוא שם גנאי. והסוציאליסטים, או בשמם המודרני יותר: "לוחמי הצדק החברתי" ("החברתיים" או SJW)  הם רוב רובו של הציבור ובוודאי וודאי של התקשורת והאקדמיה בארץ ובעולם.

מדוע עשיר הוא שם גנאי? כי, לפי ההשקפה הסוציאליסטית, העושר בעולם הוא גודל נתון (משמיים?) וקבוע, ואם אדם הוא עשיר הוא בוודאי נטל חלק גדול מדי, חלק "חזירי" מהעושר האוניברסלי  ששייך לכווו.ו..לם. כי הוא התעשר בוודאי מניצול העובדים (לפי תורת מרקס) או כי הוא התעשר בדרכי רמיה וגזלה. הסוציאליסטים לא מודעים לעובדה שאת העושר צריך לייצר, כול הזמן מחדש, באופן רצוף, ומי שמייצר הכי הרבה עושר הוא עשיר בזכות, וצריך לפרגן לו ולשמור על זכויותיו לא פחות (ואף יותר) מאשר על זכויותיו של העני (שהוא, הרבה פעמים, סתם בטלן). הסוציאליסטים רודפים את העשירים וסוגדים לעניים – פלא – אם כן – שבארצות סוציאליסטיות כולם עניים?

ונשיא צרפת מקרון מבקש כעת לבטל את "מס העשירים" הנגבה בצרפת. מס העשירים (זה שמו הרשמי) הוטל בצרפת בשנת 1982, על ידי הנשיא הסוציאליסטי דאז, פרנסוא מיטראן, במסגרת הלחימה האידאולוגית והתעמולתית של הסוציאליסטים נגד העשירים. כול צרפתי שהונו ונכסיו עולים על סף מסוים נדרש לשלם מס נוסף (מס רכוש) מעל למס ההכנסה וכול המיסים הרגילים שכולם משלמים. מס העשירים לא מכניס הרבה כסף לקופת האוצר. העשירים מצליחים לחמוק ממנו – או שהם מפזרים את הנכסים על שמות כול בני המשפחה שלהם, או שמעבירים את הכסף לחו"ל. מס העשירים הוא יותר כלי תעמולה אידאולוגי, כדי להראות לחסידים שהממשלה ה"מתקדמת" נאבקת נגד העשירים ולא מכשיר מעשי לגביית כסף לאוצר המדינה. מקרון מבקש לבטל מס זה – ולכן כונה, במה שהפך לשם גנאי, "נשיא של העשירים".

[דרך אגב, הנשיא מיטראן היה זה שהלאים (כלומר החרים), בשנת 1980, את כול הבנקים בצרפת ואת המפעלים הגדולים, כמו פז'ו-רנו-סיטרואן. אלה הופרטו חזרה בהמשך, אחרי תום כהונתו].

מעניין לציין גם את תגובתו של מקרון – הוא אמר: "אתה לא צריך לרגום באבנים את אלה העומדים ראשונים במשיכת החבל". משל יפה. אכן, העשירים (רובם, לא כולם) הם היזמים, הפעילים, היוצרים את העושר, היוצרים מפעלים ועסקים שמפרנסים את כולם. הם הנושאים הראשונים בנטל (ובסיכונים) של יצירת העושר – אתה לא רוגם באבנים את הנושאים בנטל... כי העושר לא נופל מהשמיים ולא נוצר יש מאין (על ידי ה"חברה"). עושר צריך לייצר. ולפני ש"מחלקים" אותו (כך או אחרת) צריך לייצר אותו, ומי שמייצרים את העושר זה היזמים. יזמים צריך לעודד ולשבח - למעשה צריך רק להניח להם לעבוד ולא לתקוע מקלות בגלגלים, להחרים רכושם ולרדוף אותם בשמות גנאי ("עשירים" רחמנא ליצלן).

עוד חטא גדול חוטא מקרון – בעיני ה"חברתיים" – כי הוא מנסה "לפגוע בזכויות עובדים". כלומר הוא מנסה לשנות את חוקי העבודה בצרפת, חוקים המקנים לעובדים קביעות ומונעים פיטורים. חוקים אלה מונעים בעצם הקמת מפעלים חדשים ויצירת מקומות עבודה, כי אם אינך יכול לפטר עובד לעולם אתה נזהר מאד לפני שאתה שוכר אותו. חוץ מזה – ה"קביעות" המופלגת לא הגיונית. נסיבות כלכליות משתנות, לפעמים אין עבודה ואי אפשר להחזיק עובדים ולשלם משכורת אם אין עבודה (אין יצירת עושר חדש). ועוד: בחסות ה"קביעות" עובדים רבים מפסיקים לעבוד, והעבודה לא נעשית. גמישות בחוקי העבודה היא תנאי חשוב לקיום כלכלה דינמית ויצרנית.

מקרון זוכה לכול הגידופים האפשריים והביקורת מהחשודים הרגילים, כלומר מכוחות ה"קידמה" ("החברתיים") שהנם חזקים וקולניים בצרפת ובכול העולם. הוא עלה לנשיאות בנסיבות מקריות, אבל עושה רושם שעושה עבודה טובה. זה מפתיע. לא ציפינו שזה יקרה בצרפת.

יעקב

ברני סנדרס הוא הסוציאליסט היהודי הזקן (74, אפילו זקן ממני) שעדיין מתמודד מול הילרי קלינטון במוקדמות הדמוקרטיות לנשיאות בארה"ב. הוא הפתיע את כולם בהישגיו בקלפי עד כה, אבל זה לא כול כך מפתיע אם חושבים על המועמדת הבלתי נסבלת שנגדה הוא מתמודד. 

לברני ולליצן העשיר והערמומי מניו יורק (טראמפ) יש לפחות נקודת הסכמה משותפת אחת: שניהם מדברים בגנות ה"גלובליזציה" (כלומר הסחר החופשי), ומאשימים את סין בצרות של ארה"ב. הם טוענים שהייבוא הזול ממנה הורס את מפעלי התעשייה בארה"ב, גורם לאבטלה, ופוגע ב"מעמד הפועלים". זה, כמובן לא נכון, אבל הרבה אמריקאים, בייחוד העניים, שמחים להאשים מישהו אחר בצרותיהם (הסינים או המקסיקנים), ושמחים לתת את קולם לאבא הגדול והמיטיב שמבטיח ש"שיעשה את ארה"ב שוב לגדולה" (שיהפוך אותה שוב לגן עדן).  זו סיסמת הבחירות של טראמפ.

זה פשוט לא נכון, מסביר קווין וויליאמסון. 

התעשייה האמריקאית פורחת ומשגשגת. זו עובדה כלכלית ברורה ובלתי ניתנת לערעור, אך היא, משום מה, לא ידועה בציבור הרחב. כולם חושבים שהתעשייה מתדרדרת והמפעלים נסגרים וזה לא נכון.

האמונה השגויה נובעת מכמה סיבות: אחת: התעשייה העכשווית אכן מעסיקה פחות עובדים, אבל זה בזכות האוטומציה, ובזכות העלייה בפריון העבודה, ולא בגלל ירידה בהיקפי הייצור. שנית: התעשייה לא מייצרת מוצרי צריכה, את רוב המוצרים האלה, אותם רואים בעין על מדפי החנויות, מייבאים מסין. התעשייה האמריקאית מייצרת מוצרי הון: מכונות מתוחכמות, מוצרים גדולים בעלי ערך מוסף גבוה (למשל מטוסי נוסעים, רובוטים תעשייתיים וכדומה). באשר לסין - אכן יש לארה"ב גרעון גדול במסחר עם סין (היא קונה הרבה יותר מאשר היא מוכרת). הסיבה לכך היא העוני של הסיני הממוצע, המרוויח רק כ 9000 דולר לשנה (לעומת כ 50,000 בארה"ב). לסינים פשוט אין כסף כדי לקנות הרבה מוצרים בארה"ב. (הם כן קונים הרבה תוצרת חקלאית, כמו פולי סויה). 

תוסיפו לכך את הרומנטיקה מוטעית על אותם "ימי זוהר" של העבר (כאשר אמריקה הייתה גדולה). אם אתם רוצים את אותם משכורות שהתעשייה שילמה לעובדיה בימי הזוהר של שנות החמישים - אתם תחזרו לרמת החיים של שנות החמישים... בטח לא "עתיד מזהיר". זה בערך המקום אליו מובילה הנוסטלגיה של ברני והדמאגוגיה של הדונלד.

הגלובליזציה והסחר החופשי הביא לעלייה גדולה ברמת החיים בעשורים האחרונים. המוצרים הזולים, מסין, הגבירו את כוח הקנייה של האמריקאי, והעלו את רמת חייו. פגיעה בסחר החופשי רק תגביר את העוני. יש אנשים שנפגעים מהשינויים הדינמיים והתמידיים של הנוף הכלכלי, אבל אלה שנהנים מכך רבים הרבה יותר. 

קל למכור אנשים לוקשים. קל למכור את האשלייה שהאבא הטוב והמיטיב (ברני או דונלד) "יעשה סדר בברדק" ויבוא ויפתור להם את כול הבעיות. קל להאשים את ה"אחרים" (הסינים ו/או המקסיקנים). הכוח האדיר של הדמגוגיה הוא מאפיין יסודי של "הבאג הדמוקרטי".

יעקב

ארה"ב התאוששה כלכלית הרבה יותר משאר המדינות, אחרי המשבר של 2008. הצמיחה של כלכלת ארה"ב הייתה כ 2% בשנה בשנים האחרונות, לעומת 0.5% או פחות בכול מדינות אירופה. אפילו גרמניה החזקה לא צמחה בשנים האחרונות ביותר מ 1% לשנה בערך.

האבטלה בארה"ב נמוכה מאד - כ 5.1%, וזה ממשך נמוך. האבטלה באירופה נעה בסביבות 10-12% במרבית המדינות, ומגיעה עד 25% בספרד ויוון.

חלק מהאבטלה הנמוכה בארה"ב נובע מכך שעובדים רבים התיאשו מלחפש עבודה, ואינם באים יותר ללשכת העבודה להרשם, ולכן לא נכללים בסטטיסטיקה של "דורשי עבודה". סטטיסטיקה אחרת, הבודקת אחוז המועסקים בקרב האוכלוסייה בגיל העבודה - או שיעור ההשתתפות בכוח העבודה מראה שהשיעור הולך קטן בשנים האחרונות. בגרף רואים את ההשתתפות בכוח העבודה, שירד מכ 65.5% ב 2005 לכ 62.5% ב 2015. 

למרות נתונים חיוביים אלה הנה נתון שמצביע על הבעייתיות של הכלכלה האמריקאית: רמת ההכנסה.

המשכורת או ההכנסה הממוצעת של האמריקאים (כלומר של מעמד הביניים) ירדה ב 2014 בכ 1.5% במונחים ריאליים לעומת 2013, ובכ 6.5% לעומת 2007. גם בהשוואה ל 1999 (לפני שני משברים) הרמה היא נמוכה ב 7.2%. למרות שהכלכלה האמריקאים מתפקדת יחסית טוב, הולכת ויורדת רמת החיים בארה"ב. עדיין לא בצורה חדה, או מהירה, או חמורה, אבל היא יורדת. היא אפילו לא מדשדשת במקום - היא יורדת.

הנחמה של האמריקאים היא שהמצב, בשאר המדינות המפותחות (אירופה ויפן) הוא כנראה יותר גרוע.

יעקב

בין המונופולים הרבים, כולם מעשה ידי הממשלה והרגולציה שלה, נמנה מונופול כרטיסי האשראי - שהוא פועל יוצא וקרוב משפחה של מונופול הבנקים. כיצד זה "מונופול" אם יש 3 חברות כרטיסי אשראי ( ויזה כאל, לאומיכרד וישראכרד, בבעלות הבנקים) ? ככה זה אצלנו, מונופול גליצאי (מוסווה כאילו), 3 חברות שמנוהלות כולן על ידי הרגולטור, ומנהלות בדיוק אותו דבר, ללא תחרות, עם מחירים זהים ומתואמים. חברות כרטיסי האשראי מרוויחות כסף גדול, מאות רבות של מיליונם - ממי? מאיתנו, כול האזרחים. הן גובות עמלה מכול מי שמחזיק כרטיס (6-13 ש"ח לחודש), ועמלות של 3-5% מהסוחרים, שאותן אנו משלמים דרך מחירי המוצרים.

כרטיסי האשראי מספקים שרות חשוב, הן לקונה והן לסוחר, והם בהחלט נחוצים. אבל מה שנחוץ, כמו בכול שרות, שתהיה תחרות של ממש בין ספקים רבים. התחרות תבטיח את השרות הטוב ביותר במחיר הוגן, מבלי להעשיר כמה חברות מונופוליסטיות בצורה שרירותית. למה אין תחרות? למה אין 20 או 30 או 8 או 10 חברות שונות של כרטיסי אשראי? כי בנק ישראל לא מאפשר, כי הוא מעמיד תנאי סף גבוהים שאינם מאפשרים, למעשה, כניסת שחקנים חדשים למשחק. בנק ישראל מגן על הבייבי שלו, על הבנקים, מפני מתחרים פוטנציאליים.

אחרי זמן רב ודרישות רבות, פרסם בנק ישראל את התנאים להקמת כרטיסי אשראי חדשים. התנאים קשים, דרישות הון עצמי גבוהות ודרישה להלימות הון גבוהה. חוץ מזה, צריך כול מועמד לקבל גושפנקת כשרות אישית (אישור אישי מבנק ישראל). התנאים האלה למעשה אינם מאפשרים כניסת שחקנים חדשים - אינם מאפשרים מבחינת הכדאיות. על זה אמר אחד המומחים: "בתנאים הללו, אי אפשר להיכנס לשוק. התחושה היא שבבנק ישראל רצו לצאת ידי חובה, אך הם לא באמת רוצים לפתוח את שוק הסליקה לתחרות". בנק ישראל לא רוצה שינוי, לא רוצה תחרות, לא רוצה כרטיסי אשראי חדשים.

מדוע הוא מעמיד דרישות כול כך גבוהות, שמונעות, למעשה, תחרות? האם זו תוצאה של לחץ הטייקונים? או לחץ הבנקאים (שכזכור אינם אלא פקידי ממשלה)? לא. הגורם לרגולציה הכבדה הוא אידיאולוגי.  האידיאולוגיה הסוציאליסטית, שמקורה במרקסיזם, אומרת שכול יזם ומשקיע הוא "טייקון" דהיינו רשע מלידה, שיוצא לטרוף את השה התמים, הצרכן, האדם הפשוט, ולהתעשר על חשבונו. הרגולטור הטוב (בנק ישראל במקרה זה) צריך להגן על הציבור התמים והנבער מפני הטייקון הטורף, ולחנוק את הטייקון בעיבו, כלומר לא לאפשר הקמת עסקים חדשים. הם יודעים יותר טוב מה טוב בשבילנו וכיצד להגן עלינו (נגד רצוננו).

חוץ מזה - צאו וחשבו על המניעים ודפוסי החשיבה והפעולה של הרגולטור (הפקיד הממשלתי). איזה מניע יש לו לאפשר חידושים ושינויים? מה ייצא לו מהחידוש? האם יקודם? ירוויח? יקבל פרס ישראל? הרגולטור - הפקיד הממשלתי -הוא שמרן במהותו, בהכרח. הוא חושב: ככה התנהלו דברים תמיד, אם נשנה זאת מי יודע מה יקרה. מי אני שאשנה את המערכת? למה לי לקחת סיכונים? למה לי לזעזע את המערכת? אם נמשיך במה שהיה עד כה לא יבואו בטענות אלי, הן זה היה ככה תמיד, אני לא עשיתי כלום בעצמי. אני - מה אני רוצה בסך הכול? להמשיך בתפקידי בביטחה עם המשכורת הטובה, עד הפנסיה התקציבית הגבוהה, המובטחת. למה לי לסכן זאת? לא אשנה את המערכת.

השאלה היסודית היא בשביל מה אנו צריכים בכלל רגולטור??? בשביל מה צריך את כול הדרישות הגבוהות האלה ? למה בנק ישראל מתערב בכלל ומעמיד דרישות? האם אנו זקוקים בכלל לרגולטור (במקרה זה)?

תחשבו מה יקרה אם יקומו חמישים יזמים, ויציעו לציבור כרטיסי אשראי. למשל: רמי לוי, ושלמה אליהו ותשובה, ומיכאל גולן, ועזריאלי ועוד, ועוד. יקימו כרטיסי אשראי בלי אישור מוקדם, בלי רישיון, בלי טובות ובלי מכשולים מהממשלה ובנק ישראל. איזה אסון יקרה??? קודם כולם יציעו כטיסי אשראי בלי עמלות לצרכן. את העמלות יגבו מהסוחרים. אבל גם על הסוחרים הם ילחצו לתת הנחות למציגים כרטיסי אשראי שלהם. כול חברה תצטרך לפרט את ההון העצמי שלה, ואת התשתית שיש לה והבטחונות שהיא נותנת. הציבור (של הצרכנים והסוחרים) יצטרך לבחור את החברה שנראית לו אמינה ביותר, יציבה ביותר, ובעלת עמלות נמוכות ביותר. החיים של היזמים (בעלי חברות כרטיסי האשראי) לא יהיו קלים - הם יצטרכו למכור את המוצר שלהם, הכרטיס, לציבור. ההצלחה לא מובטחת, לא אוטומטית - היא דורשת עבודה קשה ומאמץ גדול. לא כול החברות שיקומו יצליחו בסביבה התחרותית, וישיגו נתח שוק טוב. בסופו של דבר יהיו כרטיסי אשראי שיכשלו יפשטו את הרגל. פשיטת רגל היא לא אסון, היא הדרך להפריד בין הטובים לרעים. פשיטת רגל כזו תגרום להפסד, קודל כול ליזם עצמו, שיפסיד את ההון שהשקיע בהקמת החברה. אח"כ ינזקו גם הסוחרים שלא הבחינו בזמן בחוסר היציבות של החברה. זה חלק מהחיים, בחיים אין ערבות מוחלטת וביטחון מוחלט מפני כול הפסד.

במקום שוק חופשי יש אצלנו רגולטור (בנק ישראל) בעל סמכות אינסופית ובלתי מוגבלת, למנוע כול תחרות, יוזמה או חידוש. הסמכות לגמרה שרירותית. הפקיד (סליחה, כלכלן) בבנק ישראל לא מבין כלום בעסקים, יש לו תואר מאוניברסיטה, אותו קיבל מפרופסורים שגם הם, מעולם לא פעלו בעסקים, אלא רק בתוך החממה של האקדמיה. פקיד זה, ללא ידע ונסיון רלוונטי, מחליט החלטות גדולות רק על פי תחושות הבטן והאידאולוגיה שלו, ומערכת התמריצים הממשלתית האומרת "אל תזעזע את המערכת, אל תחדש, אל תשנה". הגרוע מכול היא הסמכות העצומה, השרירותית, החופשיה מבקרה ומערעור, שנותנים בידי פקידים אלה. דיקטטורים אבסולוטיים. 

בסוף אי אפשר שלא להדגיש שוב את הנקודה העקרונית. ביסוד המצב הזה עומדת האידאולוגיה הסוציאליסטית המוטעית. היא האבא של כול ההצדקות וכול המדיניות הרגולטורית החונקת. היא השקפת העולם על הטייקון הרשע הטורף והרגולטור הטוב, שהוא לבד מציל את הציבור מידי הטורפים. האמת היא שמה שמגן על האינטרס של הציבור לקבל שרות יעיל וזול זו התחרות, ורק התחרות. הרגולטור רק פוגע בציבור על ידי הגנה על מונופולים יקרים ורעים. האידיאולוגיה השגויה הזו עולה לנו ביוקר, מאות מליוני שקלים  של רווחים מיותרים של חברות כרטיסי האשראי.

יעקב

הפגנות גדולות וממושכות נגד הממשלה פרצו בברזיל. העלה הראשונה לפריצת המהומות: הממשלה העלתה את תעריפי הנסיעה באוטובוסים. הנה עצה לממשלת ברזיל: אל תתעסקו עם האוטובוסים, והתחבורה הציבורית בכלל. אל תנסו לנהל את זה, אל תנסו לפקח על זה (לעשות רגולציה). לא צריך. יש לאפשר תחבורה חופשית לגמרה. כול כלי רכב יוכל לקחת כול נוסע, לכול מקום, במחיר שיוסכם בין הנוסע לנהג. זה לא עסק של הממשלה להסיע אנשים או לקבוע מחירי ההסעות.

בתקופות מסוימות, בצ'ילה ופרו, היה נהוג ההסדר הזה (כלומר העדר ההסדר) בו הממשלה לא מתעסקת בתחבורה. אלפים רבים של כלי רכב, בבעלות פרטית, נלחמו ביניהם על הנוסעים. היו מוניות, מוניות שרות (בקו קבוע), מיניבוסים, אוטובוסים קטנים, אוטובוסים גדולים, אוטובוסים טראנטה במחיר זול מאד, אוטובוסים מפוארים יותר (עם מזוג אוויר) המחיר יותר יקר. היו קווים במסלול קבוע, היו מוניות קולקטיביות שנסעו במסלול לפי בקשת הלקוחות. היכן שהיו רק נוסעים היו כלי רכב מוכנים להסיעם.

במצב תחבורה מבוזר זה, בו אין תעריף ממשלתי (בדרך כלל מסובסד), אין להמונים נגד מי להפגין, לפחות לא בגין מחירי הנסיעה. הממשלה, המנסה לנהל את התחבורה הציבורית, מביאה לנושא את כול הסירבול הבירוקרטי והשחיתות הכרוכים בכך - כמו למשל מתן זיכיות לקווי תחבורה למקורבים או משלמי שוחד. הממשלה לא מסוגלת לנהל את התחבורה, ולא צריכה לנסות. צרה אחת פחות על ראש הממשלה, שירות יעיל וטוב לציבור באדיבות היוזמה הפרטית.

כמובן, ממשלת ברזיל הולכת בדיוק בדרך ההפוכה:

רוסף אמרה עוד כי היא מעוניינת לקדם את הדיון לגבי משאל עם על רפורמה פוליטית. לפי התוכנית, אסיפה חוקתית מיוחדת תשמע מהציבור בברזיל אילו פעולות נדרשות בכדי לשפר את המערכת הפוליטית במדינה. היא הוסיפה כי ממשלתה צריכה להתמקד בחמש עדיפויות: אחריות פיסקלית וריסון אינפלציה; רפורמה פוליטית; מערכת הבריאות; התחבורה הציבורית; וחינוך.

המפגינים דורשים תחבורה ציבורית חינם. אם הממשלה נותנת תחבורה ציבורית - אז למה לא חינם? הממשלה כול-יכולה!

הנה אם כן "אילו פעולות נדרשות כדי לשפר את המערכת הפוליטית": הממשלה חדלה מעיסוקה בתחבורה.

גם איצטדיונים ואולימפיאדות ומונדיאלים אינם עסק של הממשלה. הממשלה לא צריכה לארגן אירועי ספורט המוניים. הממשלה לא צירכה להתעסק בבידור בכלל. הממשלה לא צריכה לבנות איצטדיונים. אם יזם פרטי ירצה להשקיע מכספו ולבנות איצטדיונים ולארגן מונדיאל, תוך תקווה להרוויח ממכירת כרטיסים ופרסומת - מה טוב. אם לא לא צריך. אין זה תפקיד הממשלה לספק בידור להמונים. אם לא תתעסק בבניית איצטדיונים בג'ונגלים (באמצעות קבלנים מקורבים לפוליטיקאים, משלמי שוחד), תהיה עוד עלה אחת פחות למפגיני ברזיל.

למפגיני ברזיל: תדרשו שהממשלה תחדל לא רק מבניית איצטדיונים בג'ונגלים, באמצעות קבלנים מקורבים, אלא גם מחלוקת קווי תחבורה למקורבים. שהממשלה תעשה פחות - אז יהיה פחות בזבוז ופחות שחיתות.

יעקב

מדד המחירים לצרכן, שהוא פרמטר מרכזי, שלפיו נקבעים הרבה פעילויות במשק, משקר, כלומר לא משקף את המציאות, ולא במקרה. המדד מחושב על ידי גוף ממשלתי (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה) - ולממשלה יש אינטרס גדול להראות מדד נמוך ככול האפשר - כי אז החוב שלה באיגרות חוב צמודות יקטן, וכול ההתחייבויות הצמודות האחרות (למשל פנסיות).

הנה מה כתבתי על זה ב 2008:

איך ייתכן שמחירי הדיור עולים שמיימה, ומחירי הנפט והחיטה גם כן, ואינפלציה אין ? איפה האינפלציה ? איך זה שעליות מחירים גדולות, וידועות בעליל, לא משתקפות במדד? הדבר מעלה הירהורים על הערך של המכשיר הסטטיסטי ששמו: מדד המחירים לצרכן. אני לא חושב שהמדד מדויק או אמין במיוחד.

כעת עלו על זה גם אנליסטים מ"מגדל שוקי הון".  מדד חודש ספטמבר שפורסם היה ללא שינוי לעומת החודש הקודם.

ההפתעה היתה גדולה במיוחד על רקע העובדה כי בחודש האחרון המע"מ עלה ב-1% מחירי הדלק עלו ב 7% ומחירי הפירות והירקות עלו ב -2.7%.

המחירים עולים כול הזמן, המדד של הלשכה לסטטיסטיקה לא....

הלשכה מסבירה שהיה שינוי בשיטת החישוב של המדד. ההסבר הזה לא רלוונטי. לא ייתכן לעשות "שינוי" כזה, זה לא תקין. המדד צריך לשקף את השתנות המחירים בשוק ולא את השתנות שיטות החישוב או גחמות אחרות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

לטענת האנליסטים, גם נתוני האבטלה שהלשכה מפרסמת אינם משקפים את המציאות. למשל - בחודש יולי פוטרו 16 אלף עובדים, אבל הנתון של האבטלה הראה ירידה מ 7.1% ל 6.5%.

אנו יודעים שמדינות כושלות, כמו ארגנטינה, למשל, מזייפות כול הזמן את המדדים, ויתירה מכך, הממשלה שם מנסה להכניס לכלא כלכלנים שמפרסמים נתון מקביל, אמיתי יותר. נקווה שאצלנו לא יכניסו לכלא את האנליסטים של מגדל...

הממשלה יש לה אינטרסים משלה, שאינם עולים בקנה אחד עם האינטרסים של הציבור. אל תאמינו לממשלה (כול ממשלה, לא חשוב מי מרכיב אותה).

יעקב

הגרף הבא מראה את הוצאות הממשלה הפדרלית בארה"ב.

ההוצאות עלו בהתמדה ובאופן קבוע מאז שנת 2000 - עם קצב עליה הולך וגובר מאז 2006-7.

ההוצאות עלו יותר מאשר כפליים מאז שנת אלפיים.

מי שחושב שיש הגיון בשגעון, או שהדבר יכול להימשך עד אינסוף - הוא לא מציאותי.

יעקב

"הארץ" מביא מאמר מעניין של פרופ' דניאל כהנמן - הפסיכולוג הישראלי שזכה בשנת 2002 בפרס נובל לכלכלה. (המאמר התפרסם בניו יורק טיימס, הארץ תירגם אותו ברשות, תוך ציון המקור, בנוהל תקין, בניגוד למנהג של "ידיעות"). הנה הסיכום של "הארץ":

כשם שאשליה אופטית מושכת גם כאשר ברור שמה שאנחנו רואים הוא שקרי, כך אנו נוטים לחשוב שהעולם ניתן יותר לחיזוי משהוא באמת.

במילים אחרות - הרבה פעמים נראה לנו שאנו יודעים דברים בבטחון גדול, אבל למעשה איננו יודעים, ואנו לא מודעים לכך שהידיעה שלנו אינה אלא אשליה.

כהנמן מביא שתי דוגמאות - אחת ממבדקי קצונה שעושים למועמדים לקורס קצינים - שכהנמן עבד בהם כבוחן. פסיכולוגים מסתכלים על תפקוד המועמדים בתרגיל קצר, ומגיעים למסקנות נחרצות מי מתאים להיות קצין ומי לא. כהנמן בדק את המסקנות מול התוצאות במציאות - כלומר מול ההצלחה בפועל של המועמדים בקורס, ואח"כ בתפקידיהם השונים כקצינים. המסקנה: אין שום התאמה בין הציונים במבדקי קצונה וההצלחה בתפקיד. המבדקים הינם אשלייה.

הדוגמה השנייה לקוחה מתחום הפיננסים. בחברת השקעות גדולה בארה"ב עבדו כ 25 מומחי השקעות, שביצעו את ההשקעות של החברה. המשקיעים תוגמלו בסוף כול שנה על פי הישגיהם, כלומר, על פי הרווחים שהתיק שלהם השיג. כהנמן לקח את התוצאות של הדירוג של המשקיעים במשך 8 שנים ובדק אם יש תיאום בין השנים - כלומר אם משקיע שהיה טוב בשנה אחת היה טוב גם בשנים אחרות. הוא מצא להפתעתו שאין שום תיאום. היינו מצפים שאם משקיע הוא טוב, ומבין היטב את השוק, הוא יצליח שנה אחרי שנה. לא דובים ולא יער. ההצלחה של המשקיעים הייתה לגמרה מיקרית, לא קשורה כלל לאישיות או לידע של האדם.

דרך אגב: היזהרו מיועצי השקעות ומנהלי תיקים. הכול חרתא-ברתא. ההשקעות שלהם לגמרה רנדומליות (אקראיות), כמו בדוגמה של כהנמן. אם הייתם בוחרים באקראי את השקעותיכם - הייתם מצליחים בדיוק כמו יועצי ההשקעות ומנהלי התיקים - והייתם חוסכים את דמי הניהול.

אשליית הידע מתגלה בהרבה תחומים.

למשל: האשלייה שכאילו הרגולטור יודע לנווט את השוק או העסק בצורה נכונה. או שמשרד החינוך יודע לנווט את מערכת החינוך.

או האשלייה של מדעני האקלים שטוענים שהם מסוגלים לחזות את האקלים שיהיה בעוד 100 שנה, ושהם מבינים את הגורמים המשפיעים על האקלים.

המקריות או האקראיות הם הרבה יותר חזקים ודומיננטיים מאשר הידע, בתחומים מסובכים - שהם מרבית התחומים.

יעקב

לא אצלנו, ביוון. הנה כמה נתונים שימחישו את הצרות של יוון (ושל כול אירופה).

ממשלת יוון לא מצליחה למכור איגרות חוב חדשות, ופירושו הוא שהיא עלולה להיקלע למצב של חדלון פירעון באיגרות חוב שזמן פרעונן מגיע. זה יקרה עוד החודש או בתחילת החודש הבא אם האירופים לא יפרעו את איגרות החוב במקום היוונים, במסגרת חבלית הסיוע ליוון. חדלות פרעון פירושו גם שלממשלה לא יהיה כסף לשלם משכורות. האירופים דורשים קיצוצים בתקציב ובגרעון הממשלתי. הגרעון ירד לאחרונה, בעקבות קיצוצים שכבר נעשו, מ  כ 10.5% לכ 8.5% מהתקציב, אבל האירופים דורשים קיצוצים נוספים כתנאי למתן סיוע חרום.

הנה הגזירות שממשלת יוון הסוציאליסטית שוקלת להנהיג, כדי לעמוד בקיצוצים הנדרשים:

1. פיטורים לאלתר של כ 30,000 עובדי מדינה. הדבר אסור לפי החוקה המתקדמת והנאורה של יוון - כלומר החוקה עצמה אוסרת במפורש לפטר עובדי מדינה. אבל החוקה לא משלמת משכורות - אז היא לא תועיל הרבה, כנראה שהעבודים יפוטרו גם אם יקראו לזה "השעיה זמנית". המספר הזה מייצג 3% מעובדי הסקטור הציבורי, כלומר יש ביוון כ מיליון עובדי ציבור, באוכלוסיה של 22 11 מיליון.

2. קיצוץ של כ 20% בשכר כול העובדים בשרות הציבורי. גם זה צעד חסר תקדים, ולא ברור אם יעבור - אבל אין ברירה. לא ברור אם החוקה אוסרת קיצוץ בשכר, יכול להיות שהיא לא כול כך מתקדמת עדיין. אבל וועדי העובדים יותר חזקים מהחוקה, נראה מה הם יעשו.

3. הטלת מס רכוש על כול הדירות. מדובר על מס של כ 50 ש"ח בממוצע למ"ר דירה, שיוטל על כול הדירות במדינה. הרעיון של הממשלה היה לגבות את המס הזה באמצעות חשבונות החשמל, אבל וועד עובדי חברת החשמל הממשלתית הודיע שהוא לא יגבה את המס. יצטרכו לחשוב על משהו אחר.

4. קיצוץ בפנסיות של כול הפנסיונרים של השרות הציבורי, בייחוד אלה שמתחת לגיל 55.

5. הורדת סף המס של מס הכנסה - כלומר גביית מס החל ממשכורת של 6800 דולר לשנה ( בערך 2400 ש"ח לחודש - מתחת למשכורת מינימום אצלנו).

כנראה שכול הצעדים האלה לא יעזרו. פשיטת הרגל תתרחש, אין דרך למנוע אותה. אז יהיה גם צנע עמוק וגם פשיטת רגל.

יעקב

תיקון: אוכלוסיית יוון היא רק כ 11 מיליון, התל"ג לנפש קצת יותר נמוך מזה של ישראל - 28 אלף דולר, לעומת 30 אלף של ישראל. (תודה לעודד).

הדואר בארה"ב מעסיק 574 אלף עובדים, הוא המעסיק השני בגודלו במדינה (הראשון הוא וולמארט). בבעלותו 216 אלף מכוניות השורפות 400 מיליון גאלונים של דלק כול שנה. הדואר הוא חברה ממשלתית "עצמאית", שעובדיה מאוגדים באיגוד מקצועי חזק כמו כול העובדים במגזר הציבורי. כמו כול גוף ציבורי, הדואר סובל מגרעונות כרוניים, ומחוב מצטבר של 15 מיליארד דולר. הוא גם נהנה ממונופול - מונופול למסירת מכתבים. בנושא חבילות אין מונופול, ואכן קיימות מספר חברות פרטיות למסירת חבילות כמו UPS או FEDEX, שנותנות שירות מהיר וזול, ואיש אינו נזקק לשירותי הדואר הממשלתי בקטע זה.

כיום, בעידן האינטרנט, כבר לא שולחים הרבה מכתבים בדואר - חוץ ממכתבי התראה של עורכי דין, לפני תביעה משפטית. מרבית הנפח של דברי דואר שהדואר מעביר הם מה שנקרא בארה"ב דואר מסוג ג' או ג'אנק מייל - דואר זבל - כלומר פרסומות, שאנשים משליחים לזבל בלי לקרוא. עיקר תפקידו של הדואר הוא אם כן לתת שירות פירסום למפרסמים. איזו הצדקה מוסרית או פילוסופית קיימת לקיים שרות ממשלתי מונופוליסטי - רק כדי לשרת חברות מסחריות ולעזור להן להפיץ פרסומות?

ספק אם אי פעם הייתה הצדקה לקיים שרות דואר כגוף ממשלתי מונופוליסטי, אבל היום, עם התפתחות הטכנולוגיה הוא בוודאי מיושן ואיבד כול שמץ של הצדקה. הוא אנאכרוניסם. כמו שאין הגיון לקיים שירות דיליג'אנסים (כירכרות) בין יפו לירושליים, אבדה ההצדקה לקיום מוסד הדואר הממשלתי.

יש להפריט את הדואר. מסירת דברי דואר יהיה עיסקם של ספקי שרות פרטיים, בדומה לאלו שמעבירים חבילות היום.  מאחר וכנראה אף יזם לא יהיה מוכן לקחת על עצמו את העול לשלם משכורות מנופחות ל 574 אלף עובדים מאוגדים - מן הסתם היה צורך פשוט לסגור את הדואר הממשלתי לחלוטין. המפרסמים ימצאו דרכים לפתור בכוחות עצמם את הבעיה של הפצת פרסומות בדואר-זבל. אפילו העיתון ה"ליברלי" (קרי סוציאליסטי) ניו יורק טיימס מבין את האבסורד שבקיום שרות דואר ממשלתי, וקורא לסגירתו. הלואי גם אצלנו, בקרוב.

יעקב

הנשיא אובמה הציע, בנאום בפני הקונגרס, תכנית לאומית ליצירת מקומות עבודה.

האבטלה היא כרגע הבעיה הגדולה של ארה"ב (ושל סיכויי אובמה להיבחר שונית ב 2012). במשבר הכלכלי של 2008-9 אבדו מליוני מקומות עבודה, והאבטלה עלתה מ כ 5.5% ל 9.1%. בשנת 2009 הוכרז חגיגית על סיום המשבר ותחילת ההתאוששות, והסטטיסטיקה הכלכלית אף הראתה צמיחה בתל"ג, אבל האבטלה נשארה ברמתה הגבוהה, ומסרבת בעקשנות לרדת, גם אחרי שנתיים של "התאוששות".

הנשיא אובמה הוציא לפועל, ב2009, תכנית תימרוץ stimulus , בעלות 790 מיליארד דולר, כדי להניע את הכלכלה וליצור מקומות עבודה. להצדקת תכניתו הוא טען שללא התימרוץ צפויה אבטלה של כ 10% אבל עם התימרוץ היא תרד ל 7%. אמר, אמר, אבל האבטלה נשארה 9.1%.

מה עושים אם התכנית הראשונה למלחמה באבטלה נכשלה? לוקחים שוב אותה תרופה. כעת מציע אובמה תכנית נוספת של תימרוץ, שהוא קורא לה במפורש "jobs program " כלומר "תכנית ליצירת מקומות עבודה" - כנראה שהתכנית הקודמת נכשלה בגלל ששמה לא היה מספיק ברור. העלות של התכנית החדשה המוצעת - 450 מיליארד דולר. מאיפה הכסף? זו תמיד שאלה טובה.

בתכנית התימרוץ הראשונה - הכסף היה מימון גרעוני, כלומר מהדפסת כסף. כלכלנים, פוליטיקאים ואנשי אקדמיה מהשמאל רואים בהדפסת כסף (מימון גרעוני) תרופת פלא לכול החוליים. התמרוץ הראשון נערך לפי התיאוריה הכלכלית הקיינסיאנית של Keynes - שהזרמת כסף חדש (הדפסת כסף) יוצרת ביקושים, ומקומות עבודה שאמורים לספק ביקושים חדשים אלה. התיאוריה לחוד, במציאות - מקומות העבודה לא נוצרו.

עכשיו כולם מודאגים מהגרעון התקציבי בארה"ב, שהוא כ 40% מהתקציב או מעל 10% מהתל"ג. דירוג האשראי של ארה"ב הורד. עכשיו כבר לא אופנתי להגדיל את הגרעון עוד יותר. אז מאיפה יקחו 450 מיליארד דולר ל jobs program ? אובמה יש לו תרופת גם לזה - ממיסוי חדש. אבל - רק מיסוי על העשירים, שימו לב שוב - הוא מדגיש זאת כול הזמן - מיסוי רק על עשירים (כאילו שקיים מיסוי אחר! תמיד רק העשירים משלמים מיסים, העניים לא משלמים אף פעם).

התכנית החדשה נוגדת את כול עקרונות הכלכלה, כולל הכלכלה הקיינסיאנית. כי הכסף שנלקח במיסים גורם לירידה בביקושים של אלה שהכסף נלקח מהם, ועלייה בביקושים של אלה שהממשלה מעבירה להם את הכסף, כלומר - נטו - אין עלייה בביקושים, ולכן גם לא עלייה במספר המועסקים. לפי כול התיאוריות הכלכליות - זו פעולת סרק - מבחינת השפעתה על הכלכלה והתעסוקה. לוקחים מהמשק כסף ביד ימין (מיסים) ומחזירים לו ביד שמאל (תכנית תימרוץ). אין פה רווח למשק. התכנית הזו אין בה שום הגיון כלכלי, גם לא מנקודת המבט הרגילה של הדמוקרטים - של הכלכלה הקיינסיאנית.

האם באמת אובמה לא מבין כלום בכלכלה? כנראה, אבל הרבה אומרים (אפילו רוברט רייך, שר העבודה של קלינטון ואיש שמאל ידוע) שהתכנית הזו אינה תכנית כלכלית אלא תכנית פוליטית. אובמה יודע שאין לתכנית סיכוי להתקבל בקונגרס השמרני. ההצעה הזו נועדה לא כדי שתתבצע אלא רק ליצור טיעון נגד הרפובליקאים. אובמה יוכל להגיד ב 2012 - שהאשמים באבטלה הם הרפובליקאים, שסירבו להעביר את תכניתו "ליצירת מקומות עבודה". והוא גם יאשים אותם שהם סירבו להעביר את התכנית מסיבות פוליטיות, כדי להכשיל את בחירתו מחדש של אובמה. יש הרבה בטיעון זה. אובמה לא יודע הרבה, לא בכלכלה, לא במדיניות ולא בהיסטוריה, אבל בדבר אחד הוא טוב - בפוליטיקה. פוליטיקה - במובן של למכור לוקשים לציבור. (האם קיימת פוליטיקה אחרת?).

יעקב

נ.ב. - המשך בסידרה על הביטוח הלאומי עוד יבוא.

שר התשתיות יחד עם שר האוצר קבעו הפחתה של 25% במירווח השיווק של חברות הדלק. חברות הדלק הגישו עתירה לבג"ץ. בסוף, בג"ץ יקבע, "לפי החוק, ורק לפי החוק" (ציטוט מדברי השופט הדגול בדימוס אהרון ברק) מה מחיר הדלק, אם 7.25 ש"ח ליליטר או 7.43 ... בג"ץ הרי יודע הכול, לפי החוק...

במדינות בולשביקיות הממשלה קובעת את כול המחירים, באופן שרירותי. במדינה חופשית אין זה מתפקידה של הממשלה לקבוע מחירים. המחירים צריכים להיקבע על ידי השוק על פי היצע וביקוש, וכתוצאה מתחרות בין הספקים. אבל אנו לא מדינה נורמלית. יש בישראל שרידים רבים מהניהול הבולשביקי שאומץ על ידי הממשלות הראשונות של מפא"י בשנותיה הראשונות של המדינה, על בסיס אידיולוגי.

כול משק הדלק (וענפים רבים אחרים) היה מולאם. יבוא הדלק נעשה על ידי הממשלה. ההובלה נעשתה על ידי חברה ממשלתית (צים), הדלק המיובא סופק על ידי הממשלה לבתי הזיקוק שהיו חברות ממשלתיות. בתי הזיקוק זיקקו וסיפקו את הדלק לחברות הדלק - חברות ממשלתיות. חברות הדלק סיפקו לתחנות הדלק, שהיו בבעלות פרטית של אנשים מקורבים פוליטית, שהממשלה (או יותר נכון השר הממונה) חפצה ביקרם, ונתנה להם רשיון ניהול תחנה. במצב זה הממשלה קבעה הכול - כמה המובילים (צים) יקבלו עבור הובלה, כמה בתי הזיקוק עבור הזיקוק, כמה חברות הדלק, כמה בעלי התחנות, וכמה ישלם הצרכן. 

בשנים האחרונות נעשו נסיונות לשנות את המצב, אבל במהותו המצב לא השתנה.

הממשלה עדיין מייבאת את כול הדלק הגולמי, ויש לה מונופול בתחום. חברת ההובלה (צים) הופרטה, אבל ספק אם יש תחרות של ממש בהובלת דלקים לישראל, הממשלה עדיין משלמת מחירים שלא בטוח שהם מחירי שוק. בתי הזיקוק הופרטו, אם אינני טועה - החברה לישראל רכשה את בתי הזיקוק בחיפה וחברת פז את אלה באשדוד. אבל צורת הניהול ומבנה המחירים שנקבע על ידי הממשלה לא השתנו.

חברות הדלק הופרטו גם כן. "דלק" היא של תשובה, "סונול" של יזרעאלי, "פז" של צדיק בינו, ויש שתי חברות חדשות - "אלון" של דודי ויסמן ו"טן" של אליעזר פישמן. אבל הבעלים החדשים נוח להם להמשיך ולעבוד תחת מטריית הניהול הממשלתי וקביעת המחירים הממשלתית, כי זה מבטיח רווחים נאים בלי צורך להתאמץ ולהתחרות בשוק. מה שיש לנו זו אוליגופוליה - מונופול, בחסות הממשלה, הנתון בידי מספר קטן של חברות שהממשלה בחרה בהן. משהו דומה למצב בתחום הבנקאות.

מה שאנו צריכים בארץ זו תחרות חופשית.

תחרות חופשית פירושו שכול אחד יכול לייבא דלק (לא רק הממשלה). הממשלה יכולה להחזיק מאגרים של דלק לשעת חרום, אבל חייבת להתיר חופש מוחלט בתחום ייבוא הדלק. כנ"ל הזיקוק. שיתירו לכול דכפין להקים בתי זיקוק בארץ. שיתירו ייבוא חופשי של תזקיקים (בנזין, סולר) כדי להתחרות בבתי הזיקוק. שיתירו תחרות חופשית במחירים - של הזיקוק (המחיר בשערי בתי הזיקוק) ושל המכירה הקמעונאית (מחיר בתחנות הדלק). שיתירו הקמה חופשית של תחנות דלק, לכול דכפין. שיכריזו פומבית (ויקבעו בחקיקה) שהממשלה לא מתעסקת בתחום אספקת הדלק. מלבד דאגה למלאי דלק לשעת חרום - אין הממשלה צריכה להתעסק עם קנייה, הובלה, זיקוק ושיווק של דלק.

אבל ממשלתנו, למרות הצהרת כוונות קפיטליסטית שנמשכת כבר שנים שלושה עשורי שנים, ולמרות צעדי הפרטה, עדיין מנהלת משק דלק מונופוליסטי-בולשביקי. (ואותו דבר קורה בתחומים רבים אחרים).

יעקב

עופר עיני אומר ש"התייקרות החש מל היא חוסר רגישות טוטאלי של הממשלה ושל העומד בראשה, בנימין נתניהו , כלפי האזרחים" -

הוא גם אומר שההתיקרות תגרום לגל עליית מחירים כללי, כי החשמל הוא מרכיב חשוב בתהליכי הייצור.

זה נכון. יהיו התייקרויות. מה לעשות ? ידידינו המצרים ניתקו את הגז, והסולר המחליף אותו עולה ביוקר. לא ניתן לייצר חשמל מהאוויר. מי ישלם את ההפרש? אלוהים ? מישהו צריך לשלם. אם לא יוטל ההפרש על צרכני החשמל, כולל העלאת מחירים כללית שזה יגרום, יוטל ההפרש על משלם מיסים, יכביד את הנטל על ציבור משלמי המס, ויביא גם כן גל התייקרויות כללי. איך שלא תסתכלו - מישהו חייב לשלם, ארוחות חינם יש רק בדמגוגיה של עיני.

אבל הנה הצעת יעול. אם עיני כול כך רגיש לרחשי לב הציבור, למה לא לשכנע את 12 אלף עובדי חברת החשמל לוותר על אולי 10% מהמשכורת וההטבות, כדי לאפשר הוזלת החשמל ? עובדי חברת החשמל מרוויחים, בממוצע, פי שלוש או יותר משכר ממוצע במשק. איזו הצדקה יש למשכורות והטבות מפליגות כאלה - חוץ מההצדקה הכוחנית של החזקת היד על השאלטר?

נראה את עיני מגלה רגישות חברתית, וצדק חברתי, ומשנע את עובדי חברת החשמל להסתפק במשכורת ממוצעת פי שניים מהממוצע במשק (במקום פי 3 או יותר). זה יהיה (חצי) צדק חברתי, זאת תהיה רגישות אמת לרחשי לב הציבור.

הצחקתיאוהו.

עיני רגיש מאד להטבות מפליגות של העובדים החזקים והעשירים במשק, ולא לשום דבר אחר. חוץ מזה - עיני הוא פוחלץ, אין לו שום השפעה על וועדי העובדים, הוא משרת שלהם.

יעקב

בהמשך לנושא האבטלה - מוטי נוהג לספר את הסיפור על השיפוצניק הערבי מאחד מכפרי הגליל. מוטי שואל - יש אבטלה בכפר שלכם? הוא עונה - אבטלה רבה. מוטי ממשיך לשאול - אבל האנשים עובדים או לא? הוא עונה - עובדים כולם, ברוך השם.

זה מצביע על עוד נושאים הקשורים לדמי אבטלה. כאשר מחלקים דמי אבטלה צריכים להקים מנגנון ממשלתי לניהול האבטלה. צריכים להקים לשכות עבודה בכול הישובים, ובהן מאות פקידים שתפקידם לרשום את המובטלים (ןשמתקיימים מהאבטלה). כיצד ידעו מי מובטל ולמי מגיעים דמי אבטלה? אז כול מובטל נדרש להגיע לפחות פעמיים בשבוע ללשכת התעסוקה לחתום על נוכחות. כך נוצר המושג "דורשי עבודה", שכמו מרבית המושגים החברתיים הוא שם יפה המסתיר אמת פחות יפה. לאנשים אלה צריכים לקרוא "דורשי דמי אבטלה" ולא "דורשי עבודה" - זו האמת - אבל אנו מעדיפים להסתיר את האמת ולהשתמש במונחי שקר שיותר נעימים לאוזן.

זה גם מה שמופיע בסטטיסטיקות של האבטלה במדינה. מספר המובטלים הוא מספר "דורשי העבודה" - דהיינו - מספר האנשים שחותמים פעמיים בשבוע בלשכת התעסוקה (שהשם הנכון שלה הוא "לשכת האבטלה").

אין שום ספק שהרבה מהאנשים שחותמים בתור "דורשי עבודה" לא ממש רוצים לעבוד, הם רק רוצים את דמי האבטלה. הרבה אחרים דווקא כן עובדים (כמו הערבים בסיפור) אבל בשחור, לכן הם גם עובדים ומשתכרים וגם מקבלים דמי אבטלה. ואילו רבים אחרים, שהיו רוצים לעבוד אבל לא מוצאים עבודה, מפסיקים להירשם בלשכת העבודה אחרי שנגמרים דמי האבטלה - ובכך נעלמים מהסטטיסטיקה של רמת האבטלה במשק.

גם בארה"ב אנו צפויים לראות ירידה גדולה באבטלה בחודשים הקרובים, כאשר ייגמרו דמי האבטלה, בתום שנתיים, להרבה אנשים. בין אם יחלו לעבוד (בעבודות "גרועה" שלא רצו לקחת קודם) ובין אם לא, הם יפסיקו לבוא ללשכה להרשם, וייעלמו מהסטטיסטיקות של המובטלים.

יעקב

אירופה מיתדרדרת מבחינה כלכלית.

בגרף רואים שהתל"ג לנפש באיטליה נמוך יותר בשנת 2010 מאשר היה ב 1999 . הם הולכים ונעשים יותר עניים. הצמיחה הכלכלית באיטליה היא בסדר גודל של 0.1% - אולי תגיע ל 0.5% בחישוב שנתי. גם צמיחה זו נבעה בעיקר מהוצאות ממשלתיות. החוב הלאומי של איטליה הגיע ל 119% מהתל"ג.

יחד עם ההתדרדרות הכלכלית באה התדרדרות בטחונית. אירופה אינה מוציאה כמעט כסף לצרכי הגנה, והיכולות הצבאיות שלה בהתאם. תרומתה של אירופה לפעולות הצבאיות של ברית נאטו באפגניסטן ולוב היא זניחה.

בלוב למשל, ארה"ב הביעה רצון לא להיות שותפה פעילה לפעולה הצבאית שנועדה לסלק את קדאפי מהשלטון. מי שיזמה את הפעולה היא צרפת, ואיטליה הצטרפה בהתלהבות. ארה"ב הסכימה לפעולה צודקת זו (לדעתי), אך העדיפה להקטין את ההשתתפות שלה בפועל, ואת ההוצאות הכספיות, ולהשאיר את הביצוע בידי האירופים. מתברר שאין לאירופאים יכולת אפילו להתגבר על רודן משוגע וגוסס של מדינה קיקיונית. צרפת ואיטליה נזקקו לעזרה של ארה"ב בחיסול הגנת הנ"מ של לוב, במטוסי ביון ומטוסי תדלוק, ואף בתחמושת. אין לצרפת ואיטליה תחמושת.

אירופה הופכת יותר ויותר ללא רלוונטית בזירה הבינלאומית, גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה צבאית.

יעקב

רוצים לדעת מה קורה בכלכלת ארה"ב ? הכלכלה הגדולה והחזקה בעולם ? מה שקורה שם הוא משחק של "כאילו", כלומר, התעלמות מהמציאות. משחקים ב"נדמה לי", בהזיות. הנה מאמר ארוך, מלא קישורים ונתונים המפרט את הסטטוס של המשחק ב"כאילו". להלן כמה פנינים מהמאמר.

בוא נדמיין שמצב התעסוקה משתפר (בארה"ב), ונתעלם מכך שמרבית החברות האמריקאיות מגדילות את מצבת כוח האדם דווקא במפעלים שמחוץ לארה"ב. בואו נדמיין שהאבטלה בירידה - כשהאמת היא שאחוז המועסקים מקרב האוכלוסייה הוא הנמוך ביותר מאז 1970 (למרות גידול האוכלוסייה), כלומר פחות ופחות אנשים עובדים ומייצרים (האחרים חיים כנראה מחסכונות או קיצבאות).

בואו נדמיין שהשכר נמצא בעלייה - כשבאמת השכר, בערך הקנייה שלו, חזר לרמה של 1996, לפני מהפכת הדוט-קום.

רווחי החברות הגדולות אומנם בעלייה, וזה טוב ל 21 מיליון עובדיהן, אבל אלה רק 16% מהעובדים בארה"ב (בערך כאחוז המועסקים על ידי הממשלה - 22 מיליון). ועוד...

הטענות של דוברים רשמיים (למשל "המבוגר האחראי" שלהם, הנגיד בן שלום ברננקה) כאילו כלכלת ארה"ב נמצאת בדרך ברורה (אם כי קצת איטית) לכיוון של הבראה והתאוששות - הם משחק ב"כאילו".

יעקב

כאשר נותק הגז המצרי לראשונה עקב פיצוץ בפברואר השנה אמרתי כאן מה שכולם מבינים היטב: תגידו ביי-ביי לגז המצרי. לא יהיה יותר גז מצרי. חכמי האנרגיה שלנו (למשל מנכ"ל משרד התשתיות, היום בגלי צה"ל) אומרים: המצרים זקוקים לכסף, הגז ימשיך לזרום. הם אומרים אבל ספק אם הם מאמינים בזה. המצרים זקוקים לכסף, אבל לא הכול בעולם נעשה בשביל כסף (כמו שטען מרקס, בדוקטרינת האינטרפרטציה המטריאליסטית של ההיסטורה). השנאה לישראל חזקה מאהבת הכסף שלהם.

אני גם חשבתי בשלב מסויים שעם העברת מספיק כסף (שוחד) לאנשים הנכונים אפשר יהיה לחדש את הזרמת הגז.

מסתבר שהחידוש היה זמני ביותר, והיום היה עוד פיצוץ ועוד פעם ניתוק של הגז.

ה"נוגעים בדבר" במצריים שמחו לקחת את הכסף שלנו, אבל לספק את הסחורה הם לא מסוגלים. גורמים רבים בסיני (המצרית) ממש לא אוהבים אותנו, וכנראה שה"נוגעים בדבר" לא העבירו להם מספיק כסף. צריך לעשות אחת מהשתיים: או להרוג את המחבלים בסיני או להעביר להם מספיק כסף.

ממשלת מצריים (או יותר נכון: חוסר הממשלה במצריים) לא עשו כלום, מלבד לשלשל לכיסם את הכסף שקיבלו מאיתנו.

מצריים עומדת לעבור תקופה קשה מבחינה כלכלית. אנחנו לא העסק היחיד שסובל ממצב האנדרלמוסיה השורר שם.

מוטב שנשכח מהגז המצרי.

הלוואי והייתה לנו תחנת הכוח הפחמית שהשר ארדן והגורמים הירוקים מנעו את הקמתה. אז לא היינו תלויים בגז המצרי ולא היינו צריכים להפעיל עכשיו את הטורבינות על מזוט, המזהם פי כמה מהפחם.

יעקב

אנשים נוטים לפרש מאורעות על פי השקפת עולמם, על פי הדעות שלהם, עם קשר חלש בין המאורע והפירוש. את התופעה הזאת אפשר לראות הרבה.

כך למשל - ד"ר גיא פאר טען שהדליקה שהייתה לפני חודשיים בכרמל נגרמה על ידי התחממות כדור הארץ. הרב עובדיה יוסף, לעומת זאת, אמר שזה בגלל חטאינו. אני חשבתי לתומי שהסיבה היו שני הנערים שהדליקו מדורה בעוספיה, אבל מה אני, מבין. נשגבות דרכי השכינה.

לפני כמה ימים כתב מוטי שאחת הסיבות החשובות למהומות בטוניסיה ומצריים היא הדפסת הכסף המוגזמת של ברננקי ושאר ממשלות העולם. ההדפסה הביאה לעליית מחירי המזון והדלק, ועליית המחירים למהומות. מוטי (וגם אני) שונא הדפסת כסף, ולכן רואה בזה סיבת כול הרעות. לעומתו, פול קרוגמן, הפרשן הידוע של ניו יורק טיימס, פרס נובל בכלכלה, טוען שהסיבה למהומות היא ההתחממות הגלובאלית. קרוגמן הוא "מודאג" קיצוני (חממיסט), וכול רעה אצלו נגרמת על ידי התחממות כדור הארץ (כלומר הרעות שלא נגרמו על ידי בוש). לפי קרוגמן, תהפוכות האקלים גרמו לפגיעה ביבולים, וזה גרם לעליית המחירים והמהומות. מזל שג'ורג' שבוש כבר לא נשיא, אחרת קרוגמן היה מאשים אותו שגרם למהומות על ידי זה שניסה להפיץ רעיונות דמוקרטיים במזה"ת, אבל אם היה עושה זאת, הייתי חושב שהוא קרוב יותר לאמת.

אנו רואים שכול אחד מדביק את אמונותיו או דעותיו הקדומות לפירוש של המאורעות בעולם.

מה האמת עם המהומות ? אני לא יודע, אבל נראה לי (כנראה על פי דעותי הקדומות) שהמהומות לא ממש קשורות למחירי המזון, למרות שהמון פרשנים חושבים ככה. זו קלישאה נפוצה ושכיחה שמהומות = רעב, ממש פרשנות אינסטינקטיבית מהמותן. זה לא מה שקרה בטוניסיה ומצריים, לפי מיטב הבנתי. המפגינים לא היו מזי הרעב, אלא הצעירים, הסטודנטים והאינטלקטואלים הבורגנים, בעלי האייפונים, חשבונות הטוויטר והחברים ברשתות חברתיות.

המהומות נגרמו, לדעתי, מצירוף מקרים (קוניונקטורה) נוחה - דיקטטור זקן שנחלש, ששלט יותר מדי זמן, שחיתות בשילטון, וחוסר חופש. זה בערך "מושחתים, נמאסתם". המפגינים רוצים יותר חופש, וכמובן - יותר חופש זה גם יותר חופש כלכלי, וחופש כלכלי מביא לשיפור המצב הכלכלי.

הטראגי שהוא שכנראה מה שהמפגינים יקבלו זה "דמוקרטיה" נוסח איראן - כלומר דיכוי עוד יותר גדול. אבל זה לא מוריד מההערכה החיובית של כוונות המפגינים - הם רצו יותר חופש.

נשאר רק אדם אחד פאתטי, מזגזג, שלא יודע מה הוא רוצה, וזהו הנשיא אובמה. למה הוא מתערב בכלל לא ברור לי.

זאת הייתה פרשנותי, ואלה דעותי (הקדומות או המאוחרות...).

אם מישהו חושב אחרת, תשאירו קומנט.

יעקב