קו ישר

הנה דברים שאמרה שמאית המומחית, בכנס התעשייה והכלכלה הקיבוצית ב"סיטי טאוור" בתל אביב.

שמאית המקרקעין נחמה בוגין, הפעילה בתחום הבנייה למגורים בקיבוצים, הטילה את האחריות למחירי הדירות הגבוהים בישראל, על מי שמכונים "הקשת המזרחית": "בג"צ הקשת המזרחית, שהתקבל בבית המשפט העליון לפני כמעט עשור, הוא הסיבה העיקרית שבגינה זוגות צעירים לא יכולים לבנות בית בישראל. זאת, מפני שבג"צ הזה עצר את נכונותם ויכולתם של הקיבוצים והמושבים לשחרר קרקעות חקלאיות לבנייה למגורים ובכך הביא לעליית מחירי הדירות בישראל, שמחיריהן לא ירדו בקרוב בשל המחסור בקרקעות".

על "הקשת המזרחית" ("שיח חדש, למען השיח הדמוקרטי והרב תרבותי בישראל) - ראו כאן. זו תנועה קיקיונית של השמאל הקיצוני, שתחת סיסמאות של מולטי-קולטי (רב תרבותיות) מקדמת פילוג עדתי. אין לי דבר נגד תנועות שוליות, חופש הדיבור שמור לכולם, אבל השאלה למה בג"צ (בראשות האדמו"ר אהרון ברק) התערב? (החלטת הבג"ץ כאן). למה בג"ץ מנסה לנהל את המדינה על פי עמדתו האידאולוגית? התוצאות בהתאם.

יעקב

כבר כתבנו מספר פעמים על המחאה החברתית בארה"ב, מחאת "כובשי וול סטריט" (occupy wall street) שהפכה לתנועה המונית. עיקר מחאתם פונה לכתובת הבלתי נכונה - נגד "וול סטריט" - כלומר נגד הבנקאים, במקום למחוא נגד הממשלה, שהיא האשמה בהשתוללות הבנקאים. המוחים, שהינם אנשי שמאל, מאמינים בממשלה, מאמינים שהממלשה היא גורם מבורך, הפועל רק לטובה, ובייחוד הממשלה הנוכחית (של אובמה) ממשלת שמאל.

עכשיו התגייסו מספר פרשנים, כלכלנים, ואפילו מספר בנקאים - כשכולם טוענים שהבנקאים אשמים במשבר, כי הם דחפו בכוח, או "פיתו" אנשים בורים ומסכנים (וכושים) לקחת הלוואות שלא יכלו להחזיר. זה מראה כיצד מיניסטריון האמת עובד שעות נוספות ועושה מהלילה יום ומהיום לילה.

הנה למשל עדות של בנקאי אותה מביא הכתב ניקולס קרסטוף (בדה מרקר, לקוח מניו יורק טיימס).

"טקסטון [בנקאי בדימוס] אומר שהלווים קיבלו החלטות פזיזות והגזימו ברכישת נכסים, אך בכך אשמים הבנקאים, שהופעל עליהם לחץ מלמעלה."

זהו שקר. שקר גדול.

את המדיניות של מתן הלוואות לאנשים שלא יכולים להחזיר (סאב פריים) יזם הסנאט של ארה"ב, בראשות ראש וועדת הבנקאות, ברני פראנק, הדמוקרט. ברני וחבריו רצו להיות מאד "חברתיים" ולתת בית לכול פועל וקבצן. הם איימו על בנקים שאם לא יתנו הלוואות לכול דכפין, הבנקים יואשמו באפלייה גזעית. (מפני ש, מה לעשות, העניים הם ברובם בני מיעוטים). כמובן שהבנקים לא מיהרו, כי הם פחדו מהפסדים - אז באו ברני והחברתיים ואמרו - אין לכם מה לפחד - פרדי ופאני (שני בנקים ממשלתיים) יקנו מכם את כול המשכנתאות, הסיכון שלכם אפס. אתם רק מחתימים את הלקוחות, לוקחים לעצמכם עמלה שמנה, ומעבירים את המשכנתא (עם הסיכון) לפאני ופרדי.

בתנאים כאלה - כמובן שהבנקים קפצו על המציאה ומכרו משכנתאות סאב-פריים בלי לשאול שאלות. הבנקאים לא נהגו כשורה, לדעתי. כאשר הם ראו שהממשלה (החברתית) גונבת את האזרחים - הם היו צריכים לסרב לשתף פעולה, למרות הרווחים שהם הרוויחו. אבל בעולם שלנו קשה לצפות לאידיאליזם כזה מהבנקאים (או מכול אחד אחר). קשה לעמוד נגד הלחצים של הממשלה, שכוחה רב, ונגד הפיתוי של הכסף. המפתה הראשי - של העניים ושל הבנקאים - הייתה הממשלה.

עכשיו באים "כובשי וול סטריט ושאר אנשי השמאל (קריסטוף אינו שמאל קיצוני, אבל הוא בהחלט שמאל) ומאשימים רק את הבנקאים ומתעלימים מכך שהממשלה היא האשמה העיקרית, ומעבר לממשלה - האידיולוגיה ה"חברתית" שמנסה ליצור יש מאין (בית לכול קבצן).

הם מנסים לתקן את ההיסטוריה, ולהשכיח את חלקה המכריע של הממשלה בדחיפת הלוואות הסאב-פריים, ויצירת המשבר.

(כדאי לקרוא גם את הקטע הזה של קריסטוף על כובשי וול סטריט).

יעקב

"אנחנו מציגים תפיסה חברתית אחרת" אמרו ראשי המחאה "החברתית" על מסקנות וועדת טרכטנברג.

אני הייתי מנסח זאת אחרת: הם מציגים אידיאולוגיה אחרת - את האידיאולוגיה הדוגלת ב"לכול אחד לפי צרכיו" כלומר את האידיאולוגיה הקומוניסטית. זה מה שהם יודעים, זה מה שמלמדים בבית הספר כאידאל. האליל המיטיב והכול יכול (המדינה) יתן לכול אחד מה שהוא רק מבקש. הם חולמים על מדינה המגשימה את האידיולוגיה שלהם בשיתוף פעולה מלא עם תאומיהם לדעה שולטים בתקשורת. כמובן שוועדת טרכטנברג לא רלוונטית בעולם החלומות.

אחד מהם הציע למשל רעיון חוק יסוד "הזכות לדיור". המדינה תספק לכול אזרח דירה. אחרים מסתפקים בניסוח יותר מעורפל: דיור ציבורי. מה יעזור דיור ציבורי למוחים? אם יהיה דיור ציבורי הוא יהיה בדימונה ושדרות, אולי גם בבת ים, בדירות עמידר בשיכוני רכבת ישנים. אני בטוח שהמוחים לא יסכימו לגור שם, הם רוצים לגור בארלוזורוב פינת דיזנגוף. לא יהיה דיור ציבורי במרכזי ערים, אז ברור שהדרישה אינה דרישה קונקרטית למילוי צורך ממשי,  זו דרישה שמקורה תיאורטי-אידיולוגי. הם מאמינים בדיור ציבורי, כי ככה.

הנה מה שקרה במדינה (לא שלנו) שבה הונהג הכלל שהמדינה חייבת לספק דיור לכול אזרחיה. זה קרה לי (כלומר למשפחתי). אם המדינה חייבת לספק דיור, היא חייבת לקחת סמכות לביצוע המחויבות. אני ומשפחתי (5 נפשות) גרנו בבית קטן בן שלושה חדרים, שהיה שייך לסבי.  המדינה באה ואמרה: "מצטערים, יש מחסור חמור בדיור, יש זוגות צעירים חסרי דיור, לכם יש יותר מדי חדרים. אתם תפנו חדר אחד ותמסרו אותו לזוג צעיר שאנו נקבע, עם שימוש במטבח ושרותים. " כלומר - החרימו לנו חדר. אם לממשלה חובה למצוא דיור לכולם, אז יש לה גם זכות להחרים חדרים, אדמות ודירות. אז הנה הפתרון לדפני ליף: אין לך לאן ללכת ? המדינה תחרים חדר בווילה של ההורים שלך בכפר שמריהו, ותתן לך לגור שם. אין בעיות, זה צדק חברתי.

משפחה אחרת של חברים שלנו באותה ארץ - מצבם היה יותר גרוע - הייתה להם דירה בארלוזורוב פינת דיזנגוף (במרכז העיר). הדירה הוחרמה לחלוטין, "לצרכי ציבור", ונמסרה לעסקנים של המפלגה השלטת. המשפחה (בת 3 נפשות) הועברה לחדר שהוחרם בדירה אחרת.

אנו לא רוצים מדינה בעלת סמכויות בלתי מוגבלות, כלומר טוטאליטרית. אני לא בטוח שמוחים רוצים זאת, הם כנראה רוצים משהו מעורפל, אין להם מושג בדיוק מה הם רוצים, חוץ מהעיקרון "לכול אחד לפי צרכיו". הם (והעיתונות) רוצים אוטופיה קומוניסטית עכשיו.

יעקב

הסיסמה האופנתית היום היא מצוקת מעמד הביניים. קלטתם את הבדיחה? איך יכולה להיות מצוקה במעמד הביניים ? זו אוקסימורון - סתירה במונחים.

מצוקה יכולה להיות רק בשכבות העניות. מצוקה מתרחשת כאשר אין לך את הדברים הבסיסיים ביותר, אין כסף אלא למזון הפשוט ביותר, אין כסף לחשבונות חשמל או טלוויזיה, אין כסף לבגדים או לספרים עבור ילדים. כאשר הילדים גרים 4 בחדר ואין כסף לתרופות (לא עלינו). זו מצוקה.

קחו למשל משפחה לדוגמה: אבא, אמא בשנות ה 40 לחייהם, חמישה ילדים, האבא לא כול כך אוהב לעבוד, והוא גם חולה, ועובד אולי חצאי ימים בעבודות שכר מינימום. האמא מפרנסת את המשפחה בעבודות משק בית. (משפחה אמיתית). זה מקרה של מצוקה אמיתית, ואם אתה במצוקה, אז אתה רחוק ממעמד הביניים.

עכשיו תקחו דוגמה של משפחה שנייה (גם כן אמיתית) - שני בני הזוג, בשנות ה 30, משכילים, עובדים בעבודות טובות, מרוויחים יפה. יש 4 ילדים מתחת לגיל בית הספר. הם גרים בדירה גדולה במקום טוב, במרכז, ויש להם שתי מכוניות, וכנראה גם מערכת מיזוג מרכזית בבית, הפועלת 24 שעות, מחשבים, כבלים, הכול. המסכנים האלה לא מצליחים לגמור את החודש, כך הם סיפרו לי. 8000 ש"ח למטפלת, דלק יקר, ביטוחים לשתי מכוניות, חשבונות חשמל, מים ארנונה, משכנתא - המשכורות שלהם לא מספיקות. הם במינוס תמידי בבנק. מסכנים שכמותם. ממש מצוקה של מעמד בינוני. ממש בא לבכות.

שאלתי חבר אחר שלי: "תגיד, אתה במינוס?" (כי 80% מאזרחי המדינה הם במינוס כרוני בבנק) הוא ענה: "כן, אישתי מגהצת את הוויזה כול הזמן, בלי קשר לשום דבר, ואני תמיד במינוס."

זו המצוקה של מעמד הביניים. הם מגהצים את הוויזה כול הזמן, ובוכים שלא מצליחים לגמור את החודש.

חברה, תפסיקו לבכות.

אם אין לכם כסף, תבזבזו פחות. תוותרו על מכונית אחת. תכבו את המזגן מדי פעם. תעברו לדירה יותר זולה, במקום יותר מרוחק. אם אין כסף למטפלת אז שיקח אחד מבני הזוג חופש מהעבודה ויגדל את הילדים כמה שנים. זה מה שכולם עשו בעבר. תפסיקו להוציא כסף שאין לכם. תפסיקו לדרוש מהממשלה כסף שאין לה.

אבל המשבר אמיתי. המשבר נקרא משבר גיהוץ הוויזות. במקום להיגמל ממשבר נפשי וחינוכי זה, רצים ילדי השמנת ובוכים לממשלה "מגיע לי". מגיע לי וויזה ללא תקרות או מגבלות, על חשבון אחרים. וקוראים לזה - "מצוקת מעמד הביניים".

יעקב

כהרגלם, אנשי השמאל טובים בהמצאת סיסמאות קליטות - עכשיו הם רוצים "דיור בר השגה", ובת"א, דיזנגובה-פינת ארלוזורובה.

יש דיור זול יחסית. יש בפ"ת, כפר אונו, חולון, בת ים, רמלה, לוד. יש בטח גם באשדוד, אשקלון או חדרה, ובטח ובטח בדימונה, ערד, קרית שמונה וכרמיאל. ילדי הפריפריה מסתפקים בדיור זה. אבל ילדי ת"א?? איך אפשר בכלל להעיז ולהזכיר את בת ים ?? רק בצפון ת"א. מקסימום בשינקין.

(לא תמצא ילד שגדל בבת ים שידרוש דירה בת"א).

במרכז ת"א לא יתכנו דירות זולות, כמו שאין במרכז של שום עיר בעולם. הביקוש גבוה, השטח מצומצם, בהכרח המחירים גבוהים. לא יכול להיות אחרת. אבל הם לא מוכנים להשלים עם המציאות.

הצפונבונים יפי הנפש רוצים שאני ואתה, וגב' כהן מחדרה נסבסד להם את הדירות כדי שתהיינה "ברות השגה" עבורם. הם רוצים לחיות על חשבון אחרים. זכותם, זכותם מלידה לחיות על חשבון אחרים, בלוקסוס ! מגיע לי! זו הסיסמה החדשה של החוג הנוצץ.

הם גם מוכנים להחרים את הדירות של אנשים אחרים, דירות שנקנו במיטב החסכונות של אותם אנשים. קוראים לזה "פיקוח על שכר הדירה" - שהממשלה תחרים חלק מהנכס ותתן לילדים הטובים לגור בו חצי בחינם. כי "מגיע להם", הם מיוחסים!

והם גם מוכנים להלחם כדי לקחת מאיתנו את אשר הם חומדים, כדי שיקחו מאיתנו בכוח ויתנו להם.

דור חדש ונפלא, כמו שאמר עמוס עוז, דור ה"מגיע לי" דור ה"תנו לי".

יעקב

מפגיני המאהלים, שלא היה ברור עד עתה מה הם בדיוק רוצים, שוקדים על הכנת מסמך דרישות. הנה הדרישות של ילדי השמנת "הצפונפונים" (ביטוי קולע של מרגול) - המסתכמות למיסמל אידיולוגי-קומוניסטי-פוליטי חסר משמעות מעשית.

1. דירה חינם בצפון ת"א לכול דורש... טוב הם לא ניסחו את זה ככה, הם הסתירו דרישתם מאחורי קישוט מילולי אחר, אבל זה מה שהם רוצים.

2. הגדלת היקף הדיור הציבורי. אנו ראינו שכאשר ממשלות כאן ובחו"ל בנו דיור ציבורי בשנות ה 50-60 הם בנו מפלצות נוראיות, שגם עניים סירבו לגור בהן, אפילו בחינם, והממשלות נאלצו לפוצץ את המבנים. כעת מבקשים הצפונבונים אותה זוועה מחדש. דעו לכם: אם יהיה דיור ציבורי חדש (חו"ח) הוא יהיה בשדרות ולא בת"א. זה לא רלוונטי לכם, ילדי השמנת.

3. פיקוח על שכ"ד. - כבר כתבנו על זה. זה יהרוס לחלוטין את שוק הדירות להשכרה. לא יהיו יותר דירות, גם לא במחיר גבוה.

4. ביטול הורדת המיסים המתוכננת. שיקחו יותר מהעשירים. דמוגוגיה הקומוניסטית בהתגלמותה - לקחת מהעשירים - הופכים את הקינאה לעקרון פוליטי.

5. דיור "בר השגה" - סיסמה יפה - איך?

6. חינוך חינם מגיל אפס - כלומר פעוטונים על חשבון המדינה. קריאת הקרב המודרנית: תנו לנו!  בזמני - אם לא היה כסף למטפלות ופעוטונים הייתה האמא נשארת בבית ומטפלת בילדיה. איזה מפגרים היינו אז. שהאימא תטפל בילדיה? איפה נשמע כדבר הזה ? עכשיו, בעולם המודרני, המדינה צריכה לטפל בילדים, והאמא תבלה באוניברסיטה, על חשבון המדינה.

7. הורדת מיסים עקיפים. אני בעד. אני באופן עקרוני בעד כול הורדה של מס. איך בדיוק הורדה של מע"מ מ 16% ל 15% ישפיע על משהו לא ברור לי. על זה מקימים מחאה המונית? הם הכניסו את זה סתם, כי זה פופולרי.

8. התנגדות לווד"לים (הוועדות החדשול לדיור לאומי - לזירוז תהליכי אישור בניה). הצפונבונים רוצים יותר בירוקרטיה, יותר מקלות בגלגלים, יותר האטה לתהליך הבנייה, העיקר - יותר כוח למתנגדים כרוניים לעצור תהליכי בנייה. כיצד זה מקדם "דיור בר השגה"? לא הדיור בראש דאגתם, אלא האידיולוגיה והכוח.

9. התנגדות להפרטות למיניהן, בייחוד להפרטת קרקעות. עוד סעיף אידיולוגי טהור, לא מקדם הוזלת הדיור אלא את ייקור הדיור. האידיולוגיה מעל לכול אצל הצפונבונים, אפילו במחיר התייקרות הדיור שנובע מספסרות מונופוליסטית של מנהל מקרקעי ישראל בקרקעות המדינה.

לסיכום: זהו מנשר אידיולוגי טהור, קיצוני וקומוניסטי. אין בו שום צעד להקלה של מצוקה מעשית - כי אין שום מצוקה מעשית - כול ההפגנה הזו הוא הפגנה אידיולוגית טהורה של ילדי השמנת, ילדי הפייסבוק, ילדי הסושי והנרגילה, ילדי ג'ינסים של מעצבים, ילדי הסוציאליסם עם המרצדסים.

(ומוטי, שיהיה בריא, רצה להפיץ ביניהם מנשר קפיטליסטי....  ).

יעקב

בתכנית 10 הדיברות של מוטי להוזלת מחירי הדירות יש הרבה סעיפים שקשה להעביר בגלל התנגדות אידיולוגית. הסעיף העיקרי, והחשוב ביותר בתכנית הוא מכירת קרקעות המדינה לכול דיכפין. זה חשוב, אבל אין לזה סיכוי באווירה האידיולוגית הקיימת. וגם אם יחל תהליך של מכירת קרקעות, זה תהליך ארוך, שיתן אותותיו אולי החל בעוד חמש שנים והלאה - לא מייד. (עד שיעבירו חוקים, עד שימכרו, עד שיוציאו היתרי בניה, עד שיבנו...)

סעיף אחר - בניית בתים נוספים במושבים וקיבוצים - מבחינה טכנית אפשרי, אבל יש לעבור שדה מוקשים אידיולוגי ומשפטי של הסדרת הבעלות על הקרקעות - ואין לזה סיכוי מעשי גדול, לא בקרוב.

דבר אחד כן ניתן לעשות, וללא מוקשים אידיולוגיים ומשפטיים: להתיר מגורים בבניני משרדים ואזורי תעשיה (סעיף 4 של מוטי). הצעה זו מציע גם העיתון כלכליסט, היום. מסתבר שיש הרבה שיטחי משרדים ריקים. רק השבוע עברתי במקרה באיזור התעשיה פולג, בנתניה, וראיתי המון שלטים "להשכרה" על בנייני משרדים חדשים ונאים. באיזור זה אין תעשיה כבדה ומזהמת. אין שום סיבה שהמשרדים הריקים לא יוכשרו למגורים ויושכרו לדיור. הסיבה היחדיה היא "ייעוד הקרקע", או התב"ע (תכנית בנין ערים) כלומר אסור. למה - תבע, כי אסור. ניתן להעביר תוך שבועיים חוק שמבטל איסור זה ומתיר מגורים בכול מקום. איני רואה מי עלול להתנגד לחוק כזה, ואיני מעלה בדעתי סיבה להתנגדות. כהרף עיין ניתן להוסיף אלפים רבים של יחידות דיור.

ביבי, תתעורר! למה לא כללת את זה בתכניתך ? זה להיום, לא לעוד חמש שנים.

יעקב

טרנד חדש (או לא כול כך חדש) בארה"ב : לא מחזירים הלוואות. בייחוד הלוואות שהבטחונות להן היו בתים.

מדובר לא רק במשכנתאות שנלקחו לרכישת בית, אלא גם בהלוואות רגילות שבהן אנשים נתנו את הבית כבטוחה, הלואות שנוספו מעל למשכנתא.

מדובר בסכומים אדירים - 30 מיליארד דולר בשנת 2009, ולא פחות השנה - של חובות אבודים שהבנקים והמלווים נאלצו למחוק מספריהם.

האנשים (הלווים) עושים חשבון פשוט: הבית שווה פחות מערך ההלואות. הם אומרים: "לא אהיה עבד לבנק".

הם לאו דווקא אנשים עניים, ולאו דווקא מובטלים - כלומר רובם אינם כאלה. אלו אנשים שעושים חשבון פשוט וקר: "לא כדאי לי להחזיר את ההלוואה. המלווים (הבנקים) אינם מסוגלים לפגוע בי על ידי תביעות משפטיות. אכריז פשיטת רגל, שיקחו את הבית,  ונגמר הסיפור, אוכל להמשיך בחיי, וליהנות מהמשכורת או הרווחים בעתיד, ללא אבן הריחיים של הלוואות העבר". המלווים (הבנקים), שיודעים גם הם את העובדה הזו, חוסכים לעצמם את המאמץ וההוצאות ובמקרים רבים אפילו אינם מנסים לגבות את החוב באמצעים משפטיים.

ומה עם המוסר? האם אין לאדם מחוייבות מוסרית לפחות, לפרוע את חובותיו? אלה מושגים מיושנים. האדם המודרני אינו מונע משיקולים מוסריים. באשר לבנקים - כול כך רבה היא התעמולה השלילית עליהם (רובה מבוססת על האידיאולוגיה המרקסיסטית) - שהיום - מי שמצליח לדפוק את הבנק נחשב לגיבור ולא לגנב או נוכל (שלוקח הלוואות אבל לא טורח לפרוע אותן).

כמובן - באווירה כזו, של אי כיבוד התחייבויות אי אפשר לקיים בנקים וכלכלה בכלל.

זה עוד אחד מהסימנים הרבים שהמשבר הגדול עוד לפנינו, לא מאחורנו.

יעקב

פוליטיקאים ישראלים מסתמכים בהצעותיהם להגברת הרגולציה על שוק הדיור להשכרה על  "מדינות אירופה הנאורות". רוב מדינות אירופה מתדרדרות בתחומים רבים מזה מספר עשורים. לא מדובר רק בהאטה בקצב הצמיחה הריאלי לנפש, אלא גם בפגיעה בחירויות הפרט, הגבלות על חופש העיסוק וזכות הקניין. כתוצאה, פורחת ברובן אבטלה, כלכלה שחורה ושחיתות שהפכה לנורמה. כן, ב"אירופה הנאורה".

שוק הדיור להשכרה בשבדיה

שוק הדיור להשכרה בשבדיה כפוף לחוקי השכרה קפדניים. הרגולציה והפיקוח הממשלתי יורדים לפרטי פרטים. חוקי ההשכרה בשבדיה נחקקו במלחמת העולם השנייה "באופן זמני" במטרה "לעשות סדר" בכוחות השוק "הפרועים" להגנת השוכרים מפני "שרירות ליבם" של בעלי הבתים. השבדים ביטלו למעשה את מנגנון תמחור שכר הדירה על ידי השוק החופשי ובמקביל נאלצו גם להקשות על פינוי הדייר. מעורבות הממשלה הקטינה את כדאיות ההשקעה בדיור להשכרה ולכן התמעטו ההשקעות הפרטיות. כבר בשנות ה-50 הוקמה בכל עיר חברת דיור עירונית (שלא למטרות רווח) שבנתה דירות להשכרה בכספי משלם המיסים. כמחצית מהדירות להשכרה בערים הם בבעלות ציבורית (יש ערים ש- 75% מהדירות הן בבעלות החברה העירונית). המחשבה הייתה שהדיור הציבורי להשכרה ימתן את "תאוות הבצע" של בעלי הדירות.

מצוקת הדיור להשכרה בשבדיה קיימת כבר מאז תחילת שנות ה-50. כלומר, בערך מהתקופה בה נרתמה הממשלה "לפתור את הבעיה"... בשנת 1961 הוכרזה תוכנית "מיליון הדירות" החדשות שייבנו על ידי הממשלה ויועמדו להשכרה. הדירות החדשות נבנו כמובן בפריפריה, אך הדיירים התעקשו דווקא לגור במרכזי הערים הגדולות והלחץ על המחירים גבר. מאז, נושא הדיור להשכרה אינו יורד מסדר היום בפרלמנט ובתקשורת השבדית... הצעות חוק חדשות, ועדות, דיונים ומחקרים באקדמיה.

בתחילת שנות השבעים הועתק מודל המו"מ הקיבוצי משוק העבודה אל שוק הדיור להשכרה: שכר הדירה ה"חוקי" נקבע מידי שנה במשא ומתן בין חברת הדיור הציבורית לבין ה"איגוד המקצועי" המקומי של הדיירים ("ועד העובדים" של הדיירים) – דומה למו"מ הקיבוצי בישראל. החוק נועד להבטיח ששכר הדירה ייקבע בדרך חברתית אחראית ("socially responsible way") . כמובן שלמפלגות יש נציגות נכבדה בכל ועדות הדיור וארגוני הדיור...  ( שכר הדירה שנקבע אינו קשור להיצע וביקוש של דירות בשוק, אלא משקף בדרך כלל שאיפה של חברת הדיור המסובסדת לכסות את עלויותיה השוטפות ובמקרה הגרוע... להסתמך על תקציבי מדינה כדי לכסות את גירעונותיהן.

שיעור העלאת שכר דירה שנקבע במו"מ בין חברת השיכון לבין איגוד הדיירים מחייב גם את בעלי הדירות הפרטיים. אסור לגבות שכר דירה שגבוה מעבר ל- 5% משכר הדירה הציבורי באזור. דיירים מוגנים כמובן מפינוי "שרירותי" ובעל דירה שאינו מעוניין לחדש את הסכם השכירות חייב להצטייד בנימוק משכנע ביותר. הנימוק "צריך לשפץ את הדירה" אינו מספיק ויהיה עליו להוכיח באותות ובמופתים בבית המשפט לשכירות שהשיפוץ הכרחי.

הדיירים מנצלים כמובן את הקושי שבפינוי ומשתדלים שלא לסיים הסכם שכירות אפילו אם הם עוברים לגור בעיר אחרת. החוק מאפשר לדייר לעזוב "זמנית" ובנסיבות "מוצדקות" את הדירה ולהשכירה לדייר משנה. לנוכח המחסור הכרוני בדירות פורח שוק ההשכרות מ"יד שנייה". כאן כבר קשה יותר לרשויות לפקח והשוק קובע את המחיר האמיתי של השכירות - מחיר שחור וגבוה בגלל שהיצע מדוכא על ידי הרגולציה.

לחברות הדיור הציבוריות אסור "להפלות" בין דיירים על רקע של הכנסה... כלומר, לא מעניין אותן אם לדייר יש אמצעים לשלם... כך מועבר הסיכון שבהשכרה אל המדינה (אל כלל אזרחי שבדיה). לכן, החברה הציבורית יכולה "להסתדר" עם שכר דירה נמוך יחסית כי במקרה של גירעון – הכסף אינו יוצא מכיסו של אף פקיד. אם נוסיף לכך את הלחץ הפוליטי "לשמור על שכר דירה נמוך" נבין מדוע שכר הדירה הרשמי חייב תמיד להיות נמוך משמעותית מהמחיר שהיה נקבע כאיזון מול היצע וביקוש חופשיים. הבעיה: בשכר הדירה הרשמי כמעט ואי אפשר למצוא דירה... יש רשימת המתנה של בערך 12 שנים...

בשטוקהולם גדל מידי שנה הפער בין שכר הדירה שהדיירים מוכנים לשלם כדי למצוא קורת גג לבין שכר הדירה "הרשמי" וגורם להגדלת שוק ההשכרה השחור שפועל בשתי דרכים עיקריות: בעל הדירה משכיר את הדירה במחיר החוקי, אך דורש בתחילת החוזה סכום עתק במזומן ובשחור. הדרך השנייה לסיפוק הביקוש הגואה היא השכרת-משנה על ידי דייר ותיק ומאושר שקשה לפנותו מהדירה: הדייר מציע הסכם שכירות "יד שנייה" במחיר מפולפל. במקרה זה בעל הדירה ממשיך לקבל שכר דירה נמוך – הדייר המקורי גורף את הרווח לכיסו מבלי שהשקיע סנט בקניית דירה... לעיתים נאלץ בעל הדירה שרוצה לפנות את הדייר כדי למכור את הדירה לשלם לדייר "דמי פינוי"... השוק השחור יצר כמובן גם "מתווכים שחורים" ("black brokers") המתמחים בסיפוק הביקוש הגואה לחוזי שכירות "יד שנייה". הכיסוי "החוקי" הוא בדמות הסכם קניה פיקטיבי של הריהוט בדירה...

סקרים מעריכים שכמחצית מהדירות שמוצעות להשכרה בשטוקהולם מתבצעות בשוק השחור. מחיר חוזה שכירות שחור במרכז שטוקהולם (2005) עמד על כ- 20,000 דולר לחדר (כן, לחדר!). ישנן עדויות ממספר ערים שארגוני פשע מגלים עניין בשוק ההשכרה השחור.

שכר הדירה שנקבע כאמור "נמוך" באופן מלאכותי אינו מניב תשואה כדאית לבעלי הדירות (לאחר כיסוי הוצאות ופחת). במצב זה יכול בעל הדירה לקבל שתי החלטות הגיוניות: למכור את הדירה ולחפש השקעה חלופית, או להמשיך להשכיר ולפצות את עצמו בהכנסות שחורות. אפשרות תיאורטית אחרת  היא להזניח את התחזוקה השוטפת, באופן שהחיסכון יפצה על התשואה הנמוכה משכר דירה. מכאן נולד צורך בחקיקה נוספת שתגדיר את רמת התחזוקה החוקית הנדרשת. וגם ענישה הולמת: בעל הנכס עלול לאבד את זכות הקניין בנכס אם יזניח את תחזוקתו! עתה מתעוררת בעיה נוספת: צריך לעודד בעלי דירות להעלות את איכות דירותיהם, אחרת יסתפקו במינימום הנדרש על פי חוק, הפיתרון כרוך כמובן בעיוות נוסף: ניתן לשפץ ולשפר נכס במטרה להעלות את שכר הדירה, אבל – אך ורק אם השיפוצים יאושרו מראש על ידי העירייה ובית המשפט, זאת כדי למנוע "שיפוצים פיקטיביים"...

כולם בוחשים בשוק הדיור להשכרה בשבדיה: מפלגות, פוליטיקאים, אגודות דיירים בכל עיר, ארגון בעלי הדירות הפרטיות בכל עיר, חברות הדיור הציבוריות, ארגונים ארציים, בתי משפט, מחלקות השכירות ברשות המקומית, פרופסורים באוניברסיטאות כותבים ניירות עמדה ומפרסמים מחקרים מלומדים שמנתחים את שוק ההשכרה. הנושא מועלה בכל מערכת בחירות. כל ההצעות שמועלות, מעת לעת, דנות בסתימת פרצות על ידי חקיקה נוספת שתורמת לעיוותים חדשים וצורך בתיקונים חוזרים... איש לא מעלה את ההצעה חסרת-הסיכוי הפוליטי: לפתור את הבעיה על ידי ביטול מוחלט של כל הרגולציה... יותר מידי אנשים פשוט מתפרנסים מהברדק שם.

קרא בלוג של צעיר אנגלי (מתורגם לעברית): איך שוכרים דירה בשבדיה – ייעוץ מהתנסות אישית  

ניתוח מלא של שוק הבניה והקרקעות בישראל כולל ריסוק של עשרות מיתוסים באתר:                                                                                               קו ישר – למה (כמעט) הכול עקום ואיך אפשר אחרת