קו ישר

לאחרונה התפרסמו 3 מאמרים על המרכז הבין תחומי בהרצליה. הראשון מתאר את המתרחש בו וקורא לו בלעג "הפקולטה למדעי הנטוורקינג". אין ספק שהשם והלעג מוצדקים. המרכז הבין תחומי הוא אוניברסיטה פרטית, אך למרבה הפלא - גם מלכ"ר, כלומר מוסד ללא כוונת רווח (על כך בהמשך). האוניברסיטה הוקמה ללא עזרה ממשלתית, היא גובה שכ"ל של כ 38 אלף ש"ח לשנה, לעומת כ 11 אלף באוניברסיטה ממשלתית (ת"א, חיפה ירושלים או ב"ש). היא מלמדת רק מקצועות מבוקשים, כלומר מקצועות פופולריים או אופנתיים - משפטים, כלכלה, מדעי המדינה ויחסים בינלאומיים ומנהל עסקים. המקצוע המדעי (במקצת) היחידי שהם מלמדים הוא המקצוע המבוקש מדעי המחשב. אין שם השקעות גדולות במעבדות או בתחום המחקר, מלמדים מה שקל ללמד וללמוד - בעיקר "פקה-פקה" (דיבורים). הם מגייסים את מיטב המרצים במדינה, או לפחות את מיטב הסלבריטאים (לא תמיד אישיות מפורסמת הוא גם מרצה טוב). הם משלמים משכורות גבוהות לכוכבים שמלמדים שם. הם מתפארים בטיפול אישי בכול סטודנט.

שכר הלימוד מכסה, לדברי יו"ר המוסד, פרופ' רייכמן, 80% מההוצאות, השאר בא מתרומות. יש בו בניינים על שם שלי אריסון, סמי עופר וכדומה. סביבת הלימוד (הבניינים והכתות) היא מאד מודרנית, מלוקקת, ונוחה.

מטבע הדברים - הסטודנטים - מרביתם באים מבתים מבוססים, ויוצרים קשרים טובים באוניברסיטה עם בנים אחרים של אנשים מבוססים ומפורסמים, ועם העשירים עצמם. קשרים אלה הם מרכיב חשוב בקריירה העתידית, לא פחות מהידע והתואר. זה רק טבעי ותקין.

המרכז הבין תחומי הוא, לפי התרשמותי מהמאמרים, (לא מכיר את המוסד מקרוב), עסק מסחרי טיפוסי. מוכרים לאנשים (הסטודנטים עשירים והוריהם) מוצר מבוקש, עטוף באריזה מאד יוקרתית ומרשימה, ובאיסטרטגיה שיווקית מבריקה. מוכרים לסטודנטים "הצלחה" - האפשרות להריח הצלחה, להתחכך בהצלחה, או - לפחות - להתחכך בעשירים, במשהו שמעיד על הצלחה. אז - איך זה שהוא מוסד "ללא מטרות רווח" אם הוא כול כך מסחרי? הרווח שהם מפיקים הן משכורות הגבוהות של המרצים והמנהלים והיוקרה. הם מתפקדים כמו קאונטרי-קלאב אקסקלוסיבי.

מאידך, מסביר פרופ' רייכמן - עלות סטודנט באונ' ת"א היא 62.7 אלף ש"ח, ובאונ' ירושליים - 85 אלף ש"ח. ההשכלה הגבוהה הממשלתית מקבלת כול שנה 9 מיליארד ש"ח מקופת המדינה. המדינה לא הצליחה לספק את הביקוש ללימודים גבוהים - ב 1989 היו בארץ רק כ 75 אלף סטודנטים, באונ' ממשלתיות - היחידות שהיו קיימות. היום יש כ 300 אלף, שחלק גדול מהם לומדים במכללות הפרטיות. הבין תחומי היה החלוץ (לדברי רייכמן) בהקמת תשתית פרטית להשכלה גבוהה, ובהעברת החוקים או התקנות שמאפשרות זאת.

וכמובן - האוניברסיטאות הממשלתיות הפכו חממה לבזבוז כספי הציבור על ידי משכורות עתק ותנאים מפליגים לפרופסורים ולמנהלים שלהן - מוקד של שחיתות, על חשבון אחרים, כמו כול מוסד ממשלתי.

הסיפור הזה, של בית ספר יוקרתי, לאנשים מעושרים כמובן לא מוצא חן בעיני סוציאליסטים טובים הדוגלים בשיוויוניות. לדידם כולם צריכים להיות עניים באותה מידה, ולסבול ממחסור בהשכלה גבוהה. לדידם, רק הממשלה (שהיא האלוהים) היא מספיק טובה וטהורה כדי לתת השכלה לבנים (ובנות), וחלילה וחס שיזמים בלתי ממשלתיים יעזו לספק לבני העשירים סחורה שהבנים רוצים.

לדעתי המרכז הבין תחומי אינו עושה שום דבר לא טוב, ובטח ובטח לא שום דבר בלתי לגיטימי. הוא מספק מוצר לאנשים שקונים את המוצר ממיטב כספם, ומרצונם החופשי, אפילו בהתלהבות. הוא מספק השכלה גבוהה (וגם "נטוורקינג"), שאספקתה הייתה חסרה קודם. אין שום מקום לביקורת עליו או הרגשת אי נוחות עימו. הוא אינו עושה שום דבר רע. הוא יותר יעיל פחות בזבזני ומושחת מהאוניברסיטאות הממשלתיות.

אני, אישית, אינני בטוח שהוא מספק השכלה יותר טובה - אבל ייתכן שכן. אינני יודע. עטיפה נוצצת מדי מעוררת בי חשש ליומרות שווא, אבל זו רק תחושת בטן, שייתכן שהיא לא נכונה. (אני גם לא כול כך מחזיק, אישית, מהמקצועות ה"מבוקשים" האלה). אבל כול הספקות האלה אינם משנים את העובדה שהמרכז הבין תחומי הוא מוסד מבורך, רצוי, וטוב, ומעל לכול - לא בזבזני ומושחת (על חשבון הציבור), כמו האוניברסיטאות הגדולות. פרופ' רייכמן מוצא לנחוץ להתפאר, ברוח התקופה, בתפקיד ה"חברתי" החשוב שהמרכז ממלא. היום חייבים לקרוא לכול דבר טוב בתואר "חברתי".  הוא "חברתי" כמו שאני צינצנת - אבל הוא מספק שרות מבוקש, ולכן הוא טוב.

שיוויוניות זו אוטופיה. בני האדם אינם שווים, משום בחינה. יותר חשוב לשמור על החופש של בני אדם מאשר לנסות לכפות בכוח שיוויוניות שלא יכולה להיות. טוב שיש מוסד כמו המרכז הבין תחומי, למרות שאני לא בטוח שהייתי רץ ללמוד שם. טוב שהוא קיים למען אלה שהוא משרת, למרות שרובם בני עשירים. גם לבני עשירים מגיע לחיות וליהנות בעולם, זה לא חטא להיות עשיר או בן של עשירים. אויה לה לחברה שאין בה עשירים.

יעקב

אני מתכבד להודיע לכול חובבי האתר שכבר קבעתי מי המועמד המועדף עלי לנשיאות ארה"ב. המועמד שאני תומך בו הוא המועמד המוביל כרגע בסקרים - הרמן קיין. הוא כושי, כפי שרואים היטב בתמונה, וכושי אמריקאי, ממדינת ג'ורג'יה בדרום ארה"ב, שלמשפחתו שורשים עמוקים במסורת הכושית של ארה"ב - עבדות (בניגוד לאובמה). משפחתו הייתה עניה, הוריו היו משרתים ונהגים. הוא הצטיין בבית ספר, סיים תואר ראשון במתמטיקה ותואר שני במדעי המחשב. הוא עלה במהירות בסולם הדרגות בחברות בהן עבד, והגיע להיות מנכ"ל של רשת פיצריות ארצית בארה"ב - "פיצות הסנדק". אח"כ היה יו"ר התאחדות בעלי המסעדות. הוא בן 65 והחלים לפני כמה שנים ממחלת הסרטן. הוא נואם בחסד עליון, ויודע איך להלהיב את קהל שומעיו. הוא תומך נלהב ברעיונות השוק החופשי.

חסרונו הגדול, לדעת מומחים, הוא שמעולם לא נבחר לשום תפקיד ציבורי.

עד עכשיו איש לא התייחס אליו ברצינות, עד שפתאום הוא מוביל בסקרי דעת הקהל (בין הרפובליקאים, וגם מול אובמה).

על רצינות המועמדות ניתן ללמוד מכך שהניו יורק טיימס התפנה לתקוף אותו מעל העמוד הראשי. גם שאר התקשורת מתנפלת עליו בזעם ובמילות גנאי מכוערות - וזה סימן מעודד.

יש לו תכנית מעניינת לרפורמה במיסים - קוריאם לה 9-9-9 : מס הכנסה בשיעור 9% ללא הנחות או זיכויים, מס חברות 9%, ומס ערך מוסף (מס קניה) 9% . אינני יודע אם התכנית מעולה - אני לא כול כך מאמין ברפורמות במיסוי - אני יותר מאמין בהורדת מיסים. אבל בתור סיסמה היא בטח קליטה. קצת יותר על הדעות שלו - כאן.

חוץ מזה - המועמדים האחרים של הרפובליקאים (רומני או פרי), ושל הדמוקרטים (אובמה) הם בלתי נסבלים.

נשיא כושי כבר היה בארה"ב, אבל אני חושב שנשיא מתמטיקאי עוד לא. הגיע הזמן שיהיה גם נשיא מתמטיקאי. אם מישהו מהקוראים ידוע לו על איזשהו נשיא, באיזושי מדינה, שהיה מתמטיקאי - אשמח לשמוע. (וויצמן לא נחשב, הוא היה כימאי).

קיין לנשיאות !

יעקב

שמעו סיפור מהחיים:

מכרים ביקשו ממני לעזור בחשבון לילד שלהם, הלומד בכתה ח'. הילד בא, והתחלנו לפתור משואות אלגברה עם נעלם אחד. תוך כדי פתרון אני רואה שהילד שוקע בהירהורים כאשר הוא צריך לעשות 3 כפול 6. הילד לא יודע את לוח הכפל. רשמנו מיד את טבלת הכפל, ואמרתי לו שישב בבית וילמד את לוח הכפל. את המשואות הוא דווקא ידע לפתור, רק לוח הכפל היה הבעיה.

צילצלנו לאמא שלו, אישה משכילה ועשירה למדי, בוודאי לא מהשכבה ה"סוציאו-אקונומית" החלשה. שאלנו "מה זה? איך שהילד לא יודע את לוח הכפל? האם את יודעת את לוח הכפל? מדוע אינך מלמדת אותו?" וכאן באה התשובה המפתיעה: "בבית הספר עשו לו 'איבחון' והוא קיבל אישור להשתמש במחשבון." כלומר קיבל פטור מלוח הכפל! הוא יכול ללמוד בבית ספרנו, ואינו חייב לדעת את לוח הכפל!

אתם מתארים לעצמכם בן אדם נורמלי שלא יודע את לוח הכפל? ועוד מתהלך עם תעודות של בוגר בית ספר? הדבר מטורף לחלוטין.

משרד החינוך שמאפשר "איבחונים" כאלה הוא מטורף. בית הספר, על מוריו, שמקבל קביעות כאלה מטורפים. הפסיכולוג שקבע את ה"איבחון" זקוק להסתכלות. והאימא שקיבלה את קביעת הספר והסכימה איתה ונמנע מללמד את בנה את לוח הכפל גם היא לא נורמלית.

מערכת החינוך הממשלתית שלנו לא שווה כלום.

הורים שרוצים שילדיהם יצאו מוצלחים חייבים לקחת להם מורים פרטיים, חוגי העשרה, או ללמדם בעצמם את החומר. מבית הספר לא מקבלים כלום.

והילד? הוא בסדר גמור. הוא הביע הבנה ורצון והבטיח ללמוד את לוח הכפל בעצמו. אין לי ספק שהוא ילמד אותו בקלות. מערכת החינוך הלכה להרוס אותו עם "איבחונים", וההורים שלו סמכו על מערכת החינוך. טעות חמורה. אל תסמכו על שום מערכת ממשלתית. (ראה הכבאות).

יעקב

עיקרה של מערכת ההשכלה הגבוהה היא לימודי התמחות – רכישת מקצוע כדי להתפרנס. המיומנות תירכש בעבודה וצבירת ניסיון - כך בעריכת דין, רפואה, הנדסה ועוד. השכלה אקדמית היא רק אחת מהדרכים להשקעה בהון אנושי. אפשר להתמחות בספורט או בפיתוח כישרון אומנותי. כמו בכל השקעה, לא תמיד יש פירות כלכליים –  גם השקעה בלימודים באוניברסיטה עלולה להתברר כבזבוז משאבים; במקרה זה - סבסוד השכלה גבוהה פועל לעידוד הבזבוז. אדיסון שהמציא את נורת החשמל, האחים רייט ממציאי המטוס, וביל גייטס ממייקרוסופט – לא השלימו את לימודיהם. כך גם מיליוני אנשי מחשב שהשכילו בקורסים פרטיים.

השקעה של צעיר בלימודים גבוהים כמוה כהשקעה בעסק פרטי. את הפירות קוצר המשקיע. לצעיר שמשקיע בהקמת מספרה או בית תוכנה, אין זכות לכפות עלינו להשתתף בהשקעה. אך אם אותו צעיר יחליט לפתוח עסק אחר – בתחום הרפואה, או עריכת דין – יוכל, בגיבוי המדינה, לכפות על גב' כהן  מחדרה לממן את ההשקעה בלימודיו. אם נפרק לגורמים את פעילויות האוניברסיטה נבין את העוול שבהעמסת מימון ההשכלה הגבוהה על משלם המיסים:

לימודים לרכישת מקצוע – מטרת רוב הסטודנטים. הסטודנט משקיע בעתידו הכלכלי - בונה עסק לעצמו. אין הצדקה מוסרית לכפות על גב' כהן, לממן את  עסקיו העתידיים של הסטודנט. כפי שאין כופים עליה לממן השקעה בבית-קפה שמקים צעיר אחר לפרנסתו. לימודים להרחבת הדעת – רבים לומדים להרחבת אופקים ולשיפור מעמדם החברתי. גם להם אין זכות לכפות עלינו לממן את תחביבם – בדיוק כפי שלא מוצדק לכפות עלינו לממן לשכן ממול חוג לאנגלית.

לימודים לשיפור המשכורת –  עובדי מדינה שלומדים באוניברסיטה, חוזרים לעבודה, ומקבלים תוספת למשכורת. כאן נעשה עוול כפול לגב' כהן: עליה לממן את לימודי ה"סטודנט", וגם את התוספת למשכורתו...

מחקר יישומי – מחקר יישומי הוא מיזם (סטארט-אפ) שעשוי להניב עסקים. מיזמים צריכים לממן גופים עסקיים וקרנות הון סיכון. למה לכפות עלינו לקחת חלק במיזם בטכניון? אם נרצה להשקיע מחסכונותינו בסטארט-אפ – נעשה זאת מבחירה חופשית.

מחקר תיאורטי  – כאן עיקר ה"בעיה". המחקר הבסיסי מקדם את המדע והאנושות ותורם למחקר יישומי בעתיד. למרות החשיבות, קשה לזהות את הנהנים ישירות ומיידית ממחקר על גרמי השמים. פירותיו "מתפזרים" לאורך שנים בעולם כולו. תוצאות המחקר הבסיסי מתפרסמות והופכות לנחלת הכלל. המרוויחים מיידית הם מוניטין האוניברסיטה והחוקר - גדלים סיכוייו לנטוש לחו"ל ... תרומת המחקר הבסיסי – לאנושות כולה ומעט מאד לכלכלה המקומית. לכן, כלל לא חשוב, מבחינת התועלת לאזרח, אם המחקר הבסיסי מתבצע בקליפורניה, או בתל אביב.  

המימון למחקר בסיסי יקר צריך להתבסס על תרומות וקרנות פילנתרופיות מתמחות. ייתכן שכל אוניברסיטה תתמקד בתחום ייחודי בו תצבור מוניטין (ותרומות). אין פלא שרובו מתנהל באוניברסיטאות הגדולות והעשירות בארצות הברית שצמחו במקורן על ברכי הקפיטליזם האמריקאי, הן שואבות אליהן את מיטב החוקרים בעולם. גם אלה שהוכשרו בתל אביב על חשבוננו. למרות החיוניות של המחקר הבסיסי לרמת האוניברסיטה משלם המסים לא צריך לממנו.

שכר הלימוד ושכר המרצים שכר הלימוד אחיד. ללא קשר לביקוש למקצוע, או לקושי בגיוס סגל ההוראה. האוניברסיטאות, כמו כל גוף ציבורי נתמך, מסורבלות ובזבזניות -  המשכורות תלויות לרוב ביכולתן לסחוט מהקופה הציבורית. שכר הלימוד של הסטודנט הממוצע באוניברסיטה צריך לסבסד סטודנט יקר בלימודי פיסיקה או רפואה, קאונטרי-קלאב מפואר, וקבוצות ספורט ייצוגיות. עליהם לממן מחקרים לסגל שאינם קשורים ישירות להוראה ולימודים. ספק אם מישהו יודע מהו "שכר הלימוד הריאלי". שכר הלימוד מממן חלק קטן מתקציב האוניברסיטה ולכן חשיבות הסטודנט נמוכה.

הפרדת האוניברסיטאות מהמדינה תופסק מעורבות המדינה בהשכלה הגבוהה. גם המימון מכספי משלם המסים יופסק. מוסדות הפיקוח כגון "המועצה להשכלה גבוהה" -  יפורקו; בעידן החדש, בו האוניברסיטאות יצטרכו לקיים עצמן, ולא בכפיה על חשבון הציבור, הן יתאמצו להתארגן אחרת:  שכר הלימוד לא יהיה אחיד. במקצועות להם הביקוש קטן – גם שכר הלימוד יהיה נמוך. אם יגדל הביקוש ללימודי מחשב – יעלה שכר הלימוד בפקולטה. הביקוש משקף בעיקר את סיכויי ההשתכרות העתידיים במקצוע. אין הצדקה שסטודנט להיסטוריה יסבסד ו"ישקיע" בעסקי המחשבים של עמיתו.

בעידן החדש סביר שיתפתחו שיטות תגמול שונות למרצים, כגון תשלום למרצים לפי הביקוש להרצאותיהם ולפי זמינות המרצים בשוק. לא יהיה שכר אחיד ולא "קביעות". מרצה מבוקש ישתכר יותר ממרצה גרוע שאין ביקוש להרצאותיו – כך תימדד תרומתו האמיתית למוסד. בריחת אנשי אקדמיה מצטיינים תקטן.

כאשר מנהלי האוניברסיטה יודרכו על ידי שיקולים כלכליים תגבר ההשתלבות בעולם האמיתי – לימודי הרפואה ישתלבו בבתי החולים, לימודי הנדסה יצאו אל התעשייה. ייתכן שכל אוניברסיטה תתמחה בתחום אחר. כלל לא בטוח שיהיו 5 בתי ספר לרפואה. ייתכן שהתחרות והמציאות הכלכלית בעידן החדש תמקד אוניברסיטאות בלימודי תואר שני ושלישי בלבד ואילו רוב התארים הראשונים יוענקו על ידי מכללות פרטיות. התמחות תגרור התייעלות. תחרות תוזיל את שכר הלימוד.

כמה צריכים לעלות לימודים באוניברסיטה? לרוב, העלויות דומות לבית הספר: מורה-גיר-תלמידים-כיתה. שכר המרצה גבוה יותר, אך אפשר להרצות לפורום של 300 סטודנטים. הלימוד האקדמי מבוסס יותר על לימוד עצמי ותרגול בקבוצות קטנות. הרצאה יכולה להינתן גם בחדר ישיבות שליד בית החולים או בבניין משרדים זול בעיר. היוקר הנוכחי נובע מגורמים שאינם הכרחיים להוראה עצמה: מנגנון בזבזני; מרחבים ללא סוף; אולמות נוצצים ומבנים יקרים בניצולת נמוכה; שכר ותנאים נדיבים שחסומים לתחרות חופשית, שעות עבודה נוחות (6 שעות בשבוע למרצה בכיר), שבתונים, חופשות ארוכות, נסיעות לחו"ל, מענקי מחקר נדיבים וקביעות בעבודה; שכר ללא קשר לביקוש ולמקצוע; העדר הפרדה בין עלויות מחקר לבין עלויות הוראה. בתנאי תחרות בין האוניברסיטאות, סביר ששכר הלימוד יתייצב על כ- 10 עד 25 אלף שקל לשנה.

כיצד יממן סטודנט את לימודיו? מעבודה, מחסכונות המשפחה, מהלוואות ומלגות. אוניברסיטאות יחַזְרו אחרי סטודנטים כי שכר הלימוד יהיה מקור הכנסתן העיקרי. מיעוט של סטודנטים יזדקק לעזרה חיצונית. סבסוד האוניברסיטאות מכספי משלם המיסים עמד בשנת 2003 על כ- 1,040 מליון דולר (למעלה ממיליארד דולר!!). בתקופת מעבר של כ- 5 שנים יוקטן בהדרגה הסבסוד והכסף הנותר יצטבר בקרן הלוואות לסטודנטים שתאפשר הסתגלות הדרגתית לעידן החדש. אפשר להגיע כך לקרן עצומה של כ- 3 מיליארד דולר. בתום התקופה – האוניברסיטאות לא יהיו סמוכות לשולחן הממשלה, אפס עלות למשלם המיסים. הקרן תעניק הלוואות לסטודנטים שיוחזרו לאחר הלימודים בפריסה נוחה. במקביל, תקום בוודאי ליד כל אוניברסיטה קרן מלגות עצמאית. כבר כיום מתקרב היקף המלגות השנתי, שרובן מוענק על ידי גופים פרטיים, למיליארד ₪ בשנה!

לאוניברסיטאות כיום אין תמריץ לגייס תרומות לצורך עזרה לסטודנטים. להיפך, הסטודנטים הם כלי נוח להפעלת לחץ על הפוליטיקאים להגדלת התמיכה. עדיף לגייס תרומות להקמת מבני פאר. כאשר הסטודנט יהיה מטה לחמה העיקרי של האוניברסיטה יופנה חלק ניכר מהתרומות לקרנות מלגות לסטודנטים. הסטודנט יהפוך לצרכן שיש להתחרות על כספו ועל השירות הניתן לו.

המשך, באתר קו ישר www.kav.org.il