לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

קו ישר


איך נהיה למדינה העשירה בעולם? המכשול: אופי המשטר הכלכלי-פוליטי ותפיסת העולם הסוציאליסטית, סקטור ציבורי ופוליטי ענק, פעילויות מיותרות ומימון מאות אלפי "אוכלי חינם". הבלוג ידון במבנה חלופי למדינת ישראל: כלכלה חופשית ופרטית. הדרך היחידה לשגשוג.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


קטעים בקטגוריה: ``. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

ליברמן טועה, דרוויש בגלי צהל


'ליברמן נפגש עם מפקד גל"צ: "דרוויש אינו יכול להיות חלק מהנרטיב של הישראליות"' אומר דיווח בוואינט.

 

אני חולק לחולטיון על ליברמן. דרוויש הוא חלק בלתי נפרד ב"הנרטיב של הישראליות". המהות של הישראליות היא שאנו חיים באמצע של העולם הערבי, והערבים הם לא רק מסביבנו אלא גם בתוך תוכנו. מה שנקרא "ערבים ישראלים" ו"ערבים פלשטינים" (שאין שום הבדל ביניהם) הם בהחלט חלק מהמציאות הישראלית שלנו. ישראל לא נמצאת בירח, וגם לא בפולין, אלא במזרח התיכון הערבי. דרוויש נולד בא"י ב1941, התחנך בישראל, והיה חי פעלי כאן. דרוויש הוא חלק מה"נרטיב של הישראליות".

 

דרוויש, למיטב הבנתי, מייצג באופן טיפוסי ונכון דעתם של 99% מהערבים (אולי רק 98%), והוא הביאליק שלהם (המשורר הלאומי), כך הם הכריזו. מחמוד דרוויש קרא בשיריו (לפי הציטוט בקטע) להסתלקותו של העם היהודי מארץ ישראל, וכתב ש"בשרו של הכובש יהיה לי למאכל'. הוא מתכוון, כמו כול הערבים שמדברים על כיבוש, לכובש מ 1948, בניגוד לשמאל הישראלי, שבשבילו המילה "כיבוש" נולדה ב 1967. דרוויש החל את כתיבתו ופעילותו לפני 1967. שירות גדול עשו ירון דקל וגלי צהל בכך שתרמו לחינוך הציבור הישראלי על מהות המציאות בה אנו חיים, ואופי וקו המחשבה של בני דודנו הערבים. (אני מודה ומתוודה שראיתי רק קטע מהתכנית וגם לא קראתי את שירתו של דרוויש, רק קטעים שמתפרסמים פה ושם, אני מניח שהציטוטים למעלה אופייניים, ומכיר דעה זו כי היא אכן הדעה הרווחת). להתעלם מדרוויש, ומהערבים, לטמון את הראש בחול ולהתפס לאשליות וורודות, מנותקות מהמציאות - איננו הדבר הנכון לעשות.

 

שימו לב - לא דיברתי על חופש הביטוי (של גלי צהל) - שהוא כשלעצמו ערך חשוב גם כן. השאלה היסודית היא בשביל מה קיים "גלי צהל" - בשביל מה צריכים אותו - במסגרת צהל?  תפקידו של צהל הוא להגן על המדינה מפני אויבים חיצוניים - האם ניהול תחנת שידור תורמת למשימה? גלי צהל הוא כנראה העתק אווילי של כלי תקשורת צבאיים דומים בחו"ל. צבא ארה"ב, למשל, מנהל גם עיתון וגם תחנות רדיו וטלוויזיה, שנועדו להביא תכנים אמריקאיים, באנגלית, לחיילים המוצבים בארצות נכר. הדבר היה נחוץ בימים שלא הייתה תקשורת לוויינית וערוצים אזרחיים לא הגיעו לחיילים אמריקאים ששירתו בכול רחבי העולם - הוא לא נחוץ כעת, אבל ממשיכים להתקיים מכוח האינרציה. חיילי צהל חשופים לכול התקשורת האזרחית, וההתעסקות של הצבא בתחנת שידור הוא מיותר לגמרה.

 

יגידו חכמים: מלחמה מנהלים לא רק עם רובים - יש גם צד רוחני-פסיכולוגי-מורלי. גלי צהל, שנוסד ב 1950,  נועד לרומם את רוחם של החיילים, לחנך אותם ולהגביר את המוטיבציה שלהם. התחנה היא חלק מחיל החינוך והנוער של צהל. נניח שזו המטרה - אז מדוע היועץ המשפטי של הממשלה קובע שאסור לשר הבטחון להתערב בתכנים המשודרים? בשם "חופש הביטוי" כביכול? חופש הביטוי של מי? של ירון דקל? האם הוא ירש את התחנה מאבא שלו? אם התחנה נועדה "לחזק את רוחם של החיילים" אז בעלי התחנה, משרד הבטחון וצהל, חייבים לדאוג שהיא ומנהלה, שהם מינו, יעשו מה שנועדה לעשות. אבסורדי לקבוע שאסור להם להתערב בתכנים.

 

בכול אופן - לירון דקל מגיע צל"ש על העלאת התכנית על המשורר מחמוד דרוויש - לתכנית ערך חינוכי רב.

 

יעקב


 


 


נכתב על ידי , 22/7/2016 11:49   בקטגוריות ביטחון, צה"ל, אקטואליה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ושוב מספרים לנו: "צהל מפיק לקחים"


אל תאמינו כל כך מהר. כתבים צבאיים "מעידים" על כך כיודעי סוד... אנשי צבא לשעבר מסיימים את ביקורתם במשפט אחיד: "ידוע שעכשיו דברים זזים...". עשרות קצינים בדימוס ורמטכ"לים לשעבר מתראיינים בתקשורת ומביעים פליאה על "השבר הגדול". מדברי כולם משתמע שבתקופתם צה"ל היה צבא טוב... זיכרונם בוגד בהם... אל תאמינו. עוד משפט ששגור לאחרונה בפי הדוברים הוא "אין לנו צה"ל אחר". כלומר: בינינו, אנחנו יודעים שהצבא בעייתי , אבל אסור לבקר יותר מידי... זה מה יש.

תחקירים של קרבות ושל סתם "פאשלות" מתבצעים מאז ומעולם על ידי הצבא עצמו. יש להניח שמירב התחקירים תויקו עמוק בקלסרים ונחים על משכבם. עצם כתיבת התחקיר והדיון בעקבותיו, מספיקים מבחינת הצבא כדי להכריז ש"צהל ביצע תחקיר והפיק לקחים". הודעה זו "סוגרת" לרוב את העניין סופית... כך היה בעבר. מה גורם לנו לשער שהפעם יהיה שונה? אין ספק שהרמטכ"ל חדור מוטיבציה לשנות, לתקן, לאמן – אך גם אלה שלפניו, הרמטכ"לים שמונו אחרי הפישולים הקודמים – רצו בכך מאד.

תשאלו חיילים מן השורה לשעבר, בני 70 ובני 30 – כל אחד בטוח שהברדק מאז מלחמת סיני ב-1956 היה רק "ביחידה שלו" ושאי-שם מסתתר צה"ל אחר, מצויד ומאומן, שנכון ליום פקודה ויכה את האויב מכה ניצחת. ובכן, החדשות הן שאף פעם לא היה "צבא אחר". מאז 1967 צה"ל היה מעורב בלחימה לפחות 8 פעמים, מהן 4 מלחמות "גדולות" (ששת הימים, כיפורים, לבנון הראשונה והשנייה). תמיד "הלקחים נלמדו" ותמיד הפאשלות חזרו. תמיד חלה קפיצת מדרגה בתקציב הביטחון. כושרו של צה"ל לנצח הלך ופחת כמגמה לאורך התקופה. היו כמובן מבצעי איכות של יחידות מובחרות כגון תקיפת הכור בעיראק, אנטבה ועוד – אבל עם סיירת מטכ"ל ושלדג לא מכריעים מלחמה.

לצה"ל יש מעט מאד מבקרים אמיתיים. כתבים צבאיים משתדלים שלא להרגיז את מקורותיהם ואילו רוב הפוליטיקאים עוברים לדום במחיצת אנשי צבא. מתי גולן מהעיתון גלובס נמנה עם מיעוט מהעיתונאים הבכירים (ואולי היחיד מביניהם) שמעז להתריע, ללא מורא ובעקביות, שהמלך עירום:
 
"...צה"ל בסדר כשלא יורים. ברגע שהוא צריך להלחם מתחילות הפאשלות. כך זה היה בלבנון, כך זה היום בשטחים. מאז שהחלה האינתיפאדה החדשה, כמעט כל דבר שצה"ל היה מעורב בו נגוע במחדל... כנראה שסאת הפאשלות של הציבור הישראלי עדיין לא מלאה, ויצטרכו להיות עוד אבדות מיותרות כדי שנבין שצה"ל זקוק לבדק בית יסודי, לשיפוץ כללי, ושזה לא יבוא מידיהם של אלה שבעצמם גרמו לצורך הזה." (מתי גולן, גלובס 15.11.00).

כשל מתמשך כזה, קשה להסביר רק על ידי "מחסור באימונים", קיצוצי תקציב, או רמטכ"ל ושר-ביטחון לא מוכשרים. הכשל נובע מעצם מבנה הצבא שמתבסס על גיוס חובה. התוצאות: צבא חובבני לא מקצועי – סדיר ומילואים כאחד; הכשרה ושרות קצרצרים שאינם מאפשרים רכישת מיומנות אמיתית; הסתגרות מחשבתית אנטי אינטלקטואלית, שיטות הקידום והצמחת המפקדים לא מוצלחות, שיטות ההדרכה והאימון שרחוקות מדימוי שדה קרב, נוהלי לימוד והטמעת לקחים ללא תוצאות; מחשבה ביקורתית חלושה והסקת מסקנות אפסית. עצם המבנה ודרך ההתנהלות של הצבא בזמני "הרגיעה" הארוכים שבין מלחמות אינו מאפשר תוצאות אחרות בזמן מלחמה. כאשר זה הכשל לא תעזור גם דוקטרינה "נכונה". כאשר ההיגיון נעצר בשער הבסיס אצל הש.ג. (אמרה צה"לית שמדקלמים לכל טירון) – מקבלים צבא טיפש ומסורבל. וכדי למנוע עלבון גורף, נציין שכלל לא משנה אם בגוף המסורבל והטיפש יש יחידים מוכשרים, נבונים, ולוחמים חדורי מוטיבציה. כך הצבא כגוף. מלחמת יום הכיפורים הסתיימה בקילומטר ה- 101 לקהיר ובפאתי דמשק בעיקר בזכות החיילים והמפקדים הזוטרים ולא בזכות הצבא כגוף לוחם מאורגן.

הרמטכ"ל הנוכחי, אשכנזי, לא יותר ולא פחות חכם או מוכשר אישית מקודמיו. כולם אכלו מאותו מסטינג, הוכשרו במסלולים דומים ושרדו את מסננת הפוליטיקה הצבאית הפנימית. כולם היו מוכשרים ונבונים באופן אישי. לכן, אין סיבה להניח שהתוצאות יהיו שונות. ושוב, גם אשכנזי "מפיק לקחים" וכולנו מאמינים לו בדיוק כפי שהאמנו לקודמיו. הבעיה אינה ברמטכ"ל זה או אחר. הבעיה נעוצה בחוסר הכרה וההבנה שהצבא צריך לעבור שינוי מבני יסודי במסגרתו יבוטל שירות החובה וצה"ל יהפוך לצבא קבע מקצועי. לדעה זו לצערנו אין שותפים רבים: לא בצבא, לא בהנהגה הפוליטית וגם לא בציבור ששבוי במיתוסים חסרי בסיס זה עשרות שנים. אל תצפו להרבה מ"הפקת הלקחים".

מי שמעוניין לברר על מה מבוססות ה"השמצות", מוזמן להמשיך ולגלוש...  (הפרק המלא נמצא באתר קו ישר)

ההמשך ב- 5  כתבות קצרות...

 
נכתב על ידי , 5/2/2008 21:58   בקטגוריות אקטואליה, צבא, צה"ל  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של יעקב ב-6/2/2008 19:14
 



כינוי: 

בן: 73

תמונה




78,822
הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , כלכלה וצרכנות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למוטי היינריך אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מוטי היינריך ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)