בלוג!

יומיים של סיוט...

אתמול ישנתי אצל שופו (גבות), היה נחמד. ואז כשהלכנו לישון הוא דיגדג לי תרגל ואני קפצתי ונכנסתי בו... לא מדגדגים את דימה! בבוקר לקחנו את בני (אח של שופו) אליי הביתה והלכנו למרכז לחפש מתנה לאיזה ידידה של שופו שיש לה יומולדת שבוע הבא, מן הסתם לא מצאנו כלום. אז החלטנו לנסוע לקריון לחפש שם, אחרי איזה שעתיים של חיפושים (שבמהלכם נאבדנו 5 פעמים בקריון המטומטם הזה) ולבסוף מצאנו מתנה מדהימה! משו יפהפה! (לא כותב מה זה. חי חי חי). אחרי שקנינו את המתנה, רצינו לנסוע לחוצות המפרץ כדי שאני אקנה אוזניות חדשות לפלאפון. ומן הסתם לפנינו 57 עזב תתחנה... עברנו תכביש ועלינו על 271, והגענו לפלאפון. הבטיחו לנו שתוך שעה התור שלנו מגיע. המספר שלי היה 278. המספרים שהופיעו אחרי שעה: 275, 274, 276, 280, 281. ואיך שלא מסתכלים על זה- זה לא נכון מספרית והמחשב פשוט פסח עליי! אני בא לפרה שנותנת מספרים בכניסה ואומר לה את זה. התשובה של הפרה: אנחנו עוברים ובודקים מי לא נמצא פה, מיש לא נמצא אנחנו מעיפים אותו מהרשימה. אתה לא היית כאן אז הורדנו. ואנחנו היינו שמה כל השעה הזאת! ועוד המכונת קפה לא עבדה כי הקפה לא כשר... טימטום בליאט. התחלתי לצעוק עליה, והיא- אל תדאג עוד מעט נסדר לך תור, ולא מזיזה תתחת הפלאפוני שלה. התעצבנתי עוד יותר. הלכתי לאיפה שיש שירות לקוחות וצעקתי שם קצת. קיצר סוף סוף נתנו לי תור. הפרה שהיא יותר פרה מהפרה שבקבלה, אמרה שהיא תיתן לי הנחה מקסימלית על האוזניות כי חיכיתי הרבה זמן ובגלל האי נעימות, ובמקום 60 אני אשלם 25. לא מפריע לי. אבל אין לה עודף! אז חיכינו עוד רבע שעה לעודף!

ועכשיו חמש בערב ועוד לא אכלתי צהריים... תתהיה לי ארוחת צהריים-ערב...

מקווה שהסוף שבוע שלכם יהיה בהרבה יותר נחמד מהיום שלי! חג שמייח ותהנו משארית החופש!

ועכשיו כמה תמונות לסיום:

מי שלא מקשיב לאמא...

החגורה החדשה מאת שבתאי:

למי שמפחד מכלבים, יש אחלה תרופה:

ביי חברה!