בגידה.וכן אני אקרא לזה כך,בגידה.

זו מעיין נקודת ציון כזו אני מניחה, עד שאגיא למקום שאליו אני הולכת.

אולי צריך קצת סבל עד שמגיעים אליה,או אולי אף פעם לא מגיעים.

זה מסע,ובחודשים האחרונים הגעתי למפנה של נקודות ציון רעות למדי,

לא אגיד שכולן רעות,אבל רובן.

אנשים שהנחתי שהם חברים סובבו לי את גבם,וחלקם פשוט התרחקו.

יצרתם לי מפה לא נעימה,ואני רק מתגעגעת,להכל,ואת האמת,זה די נורא.

הרי הגענו כולנו לשלב הטרום בגרות הזה בחיינו עכשיו,והשתיננו,כולנו,כולנו אשמים

במהפכות החיים שלנו במרוצת החודשים האחרונים וכן בהחלט חיינו השתנו מקצה לקצה.

אולי כך זה אמור היה להיות,או אולי לא,ואם כולנו אשמים בכך,למה אני מרגישה הכי אשמה?

תחושה מזדיינת כזו,שאפילו לבטא את עצמי בדרך הכי פואטית אסור לי,כי אני אשמה.

אני לא לגמרי יכולה להסביר את ההרגשה המזדיינת הזאת,אבל היא בהחלט לא נעימה.

לפני איזה שבועיים עוד חשבתי לעצמי שאולי הנה,אולי סיימתי את המסע והגעתי לנקודת הנירוונה,

שבה הכל טוב,לכמה ימים באמת,הייתי כך,בנקודה הטובה הזו,או שאולי פשוט לא שמתי לב לכל הדברים

הלא טובים מסביבי,אבל בכמה ימים האחרונים הכל רע,ולי נמאס כבר מלהתמודד עם הכל,

אני צריכה שיקבלו אותי עם כל הפאקים,חוסר הבגרות,התמכרויות,בולשיט וכו' שיש בי.

עם הטמטום אולי איכשהו השלמתי,או אני זו שלא מקבלת את עצמי,ולא אתם,אולי אני משליכה עליכם

את הבעיות הקטנות והמעצבנות האלה,את חוסר הידע שלי עם התמודדות נכונה ונבונה,

עם ראיית העולם הקצת מעוותת שלי,אם הנטייה לאגואיזם ושטלטנות,עם נרקסיזם מטורף,

אובססיות מטורפות,והפרעות כפיותיות [כגון שטיפת ידיים מרובה],אולי אני מקור הבעיה,ולא העולם

המזדיין הזה.

והשלג הזה עכשיו,ממש לא במקום,עוד יותר גורם לי לאבד שליטה על החיים שלי,[כן,שלג גורם לי להתחרפן]

הכעס שלך עלי,ואולי,אתה גם לא היחיד שכועס עלי,הרי נדמה שכל מה שאני עושה בזמן האחרון זה טעויות,

מילא,שאני אפגע בעצמי,אבל כנראה שאני פוגעת גם בכל הסובבים סביבי,אולי אתם כבר לא יכולים לסבול אותי?

אני עד כדי כך נוראית?

או ששוב הפרנויות הנשנות והחוזרות האלה מתקיפות אותי.

או אולי,כל מה שאני צריכה זה קצת,

אוויר לנשימה?.

חזרתי לבלונד,אם עכשיו יש מקום קצת לשיטחיות.