החיים סתם, שגרתיים

כ"כ שגרתיים שזה עצוב.

כל בוקר אותה הסעה באותה השעה

עם אותם אנשים

אח"כ אותה תפילה משעממת שאני לא מתפללת

ושוב, אותם שעורים, מבחנים, בחנים, מורים ושעורי בית.

כל שני ושישי אותן חפירות רב

כל ראשון וחמישי אותה תמי דפוקה שצורחת על כולם....

בקשת אף פעם לא היה לי את זה

לא היתה ממש שגרה

תמיד היה משהו אחר שאפשר להציע, לשנות...

כל שבוע משהו חדש.

אני לא מרגישה טוב

לא באתי היום לבצפר...

אם מישהו כלשהו רוצה לבוא לעודד אתי קצת-

שיבוא.