בחרתי לכתוב על קהילה מאוד מיוחדת בארצנו.
קהילה שיש בה גוונים שונים יותר משל הגאווה, ערכים יותר מבצופים, למידה יותר מבית הספר ומוזיקה יותר מהכל.
לפני כשנה ידיד הכניס אותי לעולם חדש כשהשמיע לי כמה שירים בעלי מקצב קליל ושמח ושפה מוזרה.
מאז אותו יום התחלתי לשמוע את סגנון המוזיקה הזה שנקרא "רגאיי"
מה שעוד לא ידעתי, שעם המוזיקה, אני נכנסת למציאות חדשה.
מציאות נקייה מביקורות, מציאות שאין בה הבדלים, מציאות שמחה, מה שהעולם האמיתי שכח כבר מזמן.
הפעם הראשונה שהבנתי באמת מה היא המציאות הזו, הייתה ברגע שנכנסתי להאנגר 11 ביום העצמאות
קפלטון עולה לבמה וכל האנשים, בלי הבדלי דת גזע או מין, שמחים רוקדים קופצים שרים והכי חשוב, אוהבים.
מאז, מסיבות רגילות היו משעממות מידי, הם ייצגו בפני את העולם האמיתי שנהרס כל כך ובקושי היה אפשר להנות.
בכל פעם שאני נמצאת באירוע של הקהילה המדהימה והמיוחדת הזו, אני רוצה להנציח את הרגע, אני לא רוצה ללכת מהמקום.
החוויה עצמה היא קשה להסבר במילים, זוהי חוויה עצומה שרק מי שהיה שם באמת יבין.
הקהילה הנקייה שלא נהרסה על ידי העולם המודרני, שלא תהרס לעולם, ושתחייה לנצח. 
מה שהעולם האמיתי שכח כבר מזמן.
Bless
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Yours, Amber.