ומולו ישבה אישה.
האישה היתה לבושה בחליפה זהובה ומהודרת, עיניה היו כחולות ואודם אדום מבריק היה מרוח על שפתיה.
היא ענדה שרשראות זהב, טבעות זהב ועגילי זהב גדולים.
הכובע הורוד שחבשה היה הפריט היחידי שלא בצבע זהב בכל האולם, ועל פניה ניצב חיוך סתמי.
"כן?" אמרה האישה בחיוך.
"אה.. אני.. אני תום מאלס. אני.. אני הלכתי לאיבוד." אמר תום בבלבול.
"אני יודעת מי אתה" המשיכה האישה והחיוך המעצבן לא נמחק מפניה. "לא, בהחלט לא הלכת לאיבוד. הובאת לכאן בכוונה." המשיכה.
"חטפתם אותי???!" עכשיו תום היה יותר ממוקד.
"לא בדיוק" אמרה ועצרה ללגום מכוס תה- זהובה.
"הנבואה השאלאבית רשמה אותך לפה מאד שנולדת, ממש כמו האחרים!" המשיכה אחרי שהניחה את הכוס על השולחן בעדינות.
"מה זה נבואה שלאובית? מי רשם? מה המקום הזה בכלל?? ואיזה אחרים??" אמר תום. הוא היה כלכך מבולבל, והלב שלו פעם בחזקה.
"שאלאבית, לא שלאובית" אמרה בנחמדות והחיוך עוד נשאר על פניה.
"הכהן שאלאבי בעצמו רשם אותך, זאת היא הממלכה שלאב הזהובה, והאחרים שראית במסדרונות גם הם כמוך, נבחרים."
"מי זה הקוסם שאליב??! וומה אתם רוצים ממני! "
"הוא כהן, לא קוסם.ושמו שלאבי." אמרה האישה ונראה כאילו החיוך מתחיל להתפוגג.
"למי אכפת בכלל?!" אמר תום בכעס.
האישה גיחכה ולקחה עוד לגימה מהתה.
"אני לא אתן לכם!" אמר תום מפוחד אל הצביע על האישה וניסה להראות מאיים.
"אני... אני.." "אתה מה?" עצרה אותו האישה בלגלוג.
"יש לך עוד הרבה מה ללמוד פה, ואסור לי לספר לך הכל." המשיכה.
אוליבר התנשם, הוא לא ידע מה להגיד. הוא פחד. רק האצבע נשארה מצביעה על האישה.
לפתה האישה קמה ממקומה, ונראה כאילו החיוך הגדול שמקודם נהיה רק יותר חזק וידידותי.
היא הלכה בצעדים קטנים וקלילים אל המגירה הימנית בארון המפואר והזהוב שעמד בפינת האולם.
היא סובבה את הידיד טיפה ימינה, ולשמאלה, ושב פעם ימינה, כאילו זה קוד של מנעול והנה זז הארון ומאחור נצבה לה דלת. הדלת היתה קטנה, תום היה צריך לזחול כדי להכנס אליה.
"כנס" האישה אמרה. תום לא זז. רק הסתכל עליה במבט של "מה את רוצה ממני?".
"כנס, נו. שם תמצא את החדר שלך." אמרה.
תום התחיל לפסוע, לאט לאט, מתקרב אל מקומה של האישה. הוא נעמד לפני הדלת, לקח נשימה ארוכה, ונכנס.
והנה עוד אולם גדול! אך הפעם לא היה ריק. הוא לא היה מקושט ומעוטר בטפטים וקישוטי קריסטל ורהיטים. רק זהב דל. היה זה אולם בעל 4 קירות, ובכל קיר נצבות להם דלתות ללא ידיות.
"אוקי תום. תרגע. אתה בטח חולם. אתה זוכר שלמדת שאתה שולט על החלומות שלך.." תום מלמל לעצמו.
"זאת" אמר תום, והצביע על אחת הדלתות, שהיתה נראית קצת גדולה מהשאר.
*חריקה* הדלת נפתחה וחרקה, כאילו מישהו שמע את תום ופתח לו את הדלת.
הוא עבר בדלת ובום! הדלת נטרקה.
חושך מסביב. תום לא ראה כלום. הוא נצמד לדלת, ומישש את הקירות.
"אהא! הנה השדון הקטן." אמר כשמצא את החוט שמדליק את האור.
היו מלא נורות בתקרה. האור נדלק בנורות הגדולות אחד אחרי השני, והאור היה חזק.
"וואו!!!!!!!!!!"
אמר תום וחייך.
נחשו מה?? D:
המשך יבוא..
אוהבת 3333>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: