היחסים הפתוחים האלה ביניהן, היא לא מבינה שהיא מוצאת כל דרך לדפוק אותה כשהיא איתי.

ולמה כל זה, למה? כי עזבתי אותה, פעם. והיה לנו טוב. זה קורה במשפחות הכי טובות, ונפרדנו.

ככה סתם, בלי שום סיבה, הסתובבתי והלכתי.

נתתי ל הכל, לשרמוטה הקטנה, וככה היא נתנה לי ללכת?

היא סיפרה לי אחר כך, שהיא רצתה לרוץ אחרי. לתפוס אותי. לחבק.

ואולי זה היה משנה משהו, והשניה לא היתה מתנהגת ככה.

כנראה היא לא התכוונה. אי אפשר להאמין לדברים של שיכורה.

ועוד איזו! רוסיה שלמה הכלבה, ומשתכרת אחרי בירה וחצי. אני רוצה כזאת איתי?

ובכל מקרה היא תמיד הייתה בועטת במיטה, שולחת ידיים ורגליים לכל מקום כשכל מה שרציתי זה לישון.

אז אולי זה הכל בסדר. עכשיו השלמנו, עברנו את החגים ביחד ואפילו את הגשם הראשון.

אבל השניה, זה שובר אותי כשהיא גורמת לה לבכות.

אני אומרת לה, אל תכניסי אותה לחיים שלך, תשחררי, תני לה לצאת.

היא בוכה קצת, ואני עונה לי בשקט. אני הכנסתי אותה.

אז היא תישאר.

אני קיימת בעולם הזה כבר 15 שנים

ותרמתי לנפחו הכללי 46 קילו, על מטר 58.

אני נוטה להוציא את מה שהוכנס כפעם ביום.

לעיתים יותר, לעיתים פחות.

מספר האנשים שאני באמת יכולה לסמוך עליהם מרקיע שחקים,

אבל מספר האנשים שאני אוהבת כמעט בכל מצב נתון הוא ב5.

שניים מהם כבר לא איתנו.

יש לי 1,2,3,4,5 זוגות נעליים, שאני כן לובשת לפעמים

ועוד כמה עשרות שמעלות אבק בארון.

זה הבלוג השני שלי, למרות שהראשון עדיין חי וקיים.

יש לי שתי ידיים

שתי רגליים

וקיבה אחת.

הייתי רוצה להעלים עכשיו את כל ה46 על 58

ולרחף בחלל.