אתמול הייתה מסיבת יומולדת ל- ידיד של חברה שלי.
ואני אומרת את זה ככה, כי הוא לא ידיד שלי, הוא שואל אותי "מה המצב" כשהוא רואה אותי,כי זה די טיפשי לשאול מה המצב, זה מראה על חוסר עניין מוחלט... זה תמיד גורם לי להרגיש לא טוב ששואלים אותי את זה. אבל אני באמת יודעת שאני מעניינת אותו כמו שאותי מעניינים הזרמים בציונות. אבל סך הכל נראה לי שיש לו כוונות טובות, ובכלל אני לא חייבת לעניין אף אחד. וחברה שלי גם ממש ביקשה שאני אהיה שם, כי היא מארגנת לו את זה, והיא רוצה שזה יהיה מוצלח ושאני אעזור לה.
טוב.
באתי.
הכרתי שם את כולם כי כולם היו מהשיכבה, אבל את חלקם אני די שונאת, כמו למשל את א' ונ' , שהם זבל של אנשים, שגם גרמו לי לעבור לתקשורת, וגם להרבה ימים מלאי דיכאון ולהערכה עצמית בגובה הדשא.
מאוחר יותר, שחברה שלי למרבה ההפתעה - הלכה להתמזמז , וזאת הייתה באמת הפתעה , כי היא לא כזאת, או בעצם מסתבר שכן.
תוך כדי שהיא מתמזמזת לה אי שם מחוץ לתחום הראיה שלי, אני נשארתי שם, עם א', נ', ו', ש', ד' ועוד הרבה אותיות כאלה!
שהם ישבו וראו סרטים מדהימים ומלאי תוכן, כמו אמריקן פאי ומת לצעוק 3.... טוב, ישבתי שם עם כמה חברות שהן לא ממש חברות, ז"א הן כן, אבל לא קרובות כל כך, וזה היה ממש קשה.
אני חושבת שאחרי מפגש כזה , אני מקבלת תפיסה די שונה על החיים. ואני נורא שונאת את עצמי.
אני כאילו חושבת על כל הדברים שאומרים לי לפי מה שהם חושבים, אני חושבת על זה שדברים צריכים להיות יפים, וזהו.
ואני גם בטוחה שכל מי שמכיר אותי מדבר עלי כאני לא נמצאת, אולי אומרים שאני סנובית, או מדברים על המידות שלי, או על חוש ההומור שלי או על כל דבר אחר.
כי זה בדיוק מה שהם עשו .
איכס.
אני צריכה משהו שיוציא לי את זה מהראש מהר.
כי זה גורם לי לרצות למות .
:(
בבלוג זה
בכל הבלוגים
