מה שנשאר בסוף זאת רק השתיקה

עברה המתכונת בהיסטוריה !

אפשר לנשום, אפשר לשבת ו*רק* ללמוד מתמטיקה ולשון, אפשר להיפגש עם חברות ... אייי החיים מחייכים אלי =)

טוב, לא ממש .

בזמן האחרון ש' , הידוע בכינויו "המאאגניב" (למרות שזה לא ממש מתאים לו כשאני חושבת על זה עכשיו) , הזכרתי אותו בפוסט הזה שכתבתי את אנשים מהבית ספר.. הוא מעניק לי תשומת לב קצת אחרת בזמן האחרון .

הוא מאוד מאוד מתייחס אלי, ובצורה מוזרה. מסתכל איפה אני שאני אצחק מהשטויות שלו (ולמען האמת, אני גם תמיד שם כדי לצחוק מהם מאוד מאוד:) , וכשאני מחייכת אליו או צוחקת ממנו , לפעמים הוא נורא שמח מזה, ופתאום יש לו ביטחון עצמי גבוה יותר (מרגישים את זה לפי הדברים שהוא עושה), ולפעמים הוא נהיה רציני יותר, וכאילו לא שם לב שאני שם, אני די מרגישה כאילו הוא נבהל ממני. וזה נורא מציק לי, כי אני מרגשה צורך לשבת ולא לשמוע את מה שהוא אומר או עושה , מחשש לתגובות שלו.

ולמרות כל זה אני מחבבת אותו, כי הוא בין היחידים ששמים לב שאני קיימת ליד החברה ה"קצת" יותר קולנית ממני, שבדרך כלל גונבת את כל תשומת הלב שקיימת כשאני נמצאת לידה.

אהה .. אגב, הפוסט ה-60 שלי =)