הוא התחיל, וכבר די נמאס לי ממנו, למען האמת.
ביום ראשון הגעתי למצב הזה, של הרגשה רעה, ולא משנה מה אני אעשה. בבית רע לי כי אני לא עושה כלום, ולצאת החוצה לא בא לי, כי השיער לא מסתדר לי, אין לי בגדים, וחוץ מזה, אם אני יוצאת החוצה אני עושה את זה בשביל לפגוש את החברות שלי, וגם מרובן נמאס לי מאוד.
המצב הזה מוביל אותי "לבלות" שעות על גבי שעות בישראבלוג, בחיפוש אחר... משהו. באמת שאני לא מבינה מה אני עושה פה.
אבל הבנתי מה אני אוהבת בבלוגים. אני פשוט אוהבת לשמוע ולהקשיב (אם אני מתעקשת) לאנשים, רק שבמצב הרגיל, אנשים לא כל כך אוהבים לדבר איתי, לא פנים אל פנים, וגם לא באמצעי תקשורת אחרים (או שאת זה אני לא הכי אוהבת). בלוגים פותרים את הבעיה.
ועכשיו, אני מרגישה באופן משמעותי יותר את הריקנות שלי, כי אין לי כלום לכתוב פה, חוץ מ"אני שונאת שיעורי נהיגה".
חסר טעם, נכון, אבל רציתי לעדכן.
לילה טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
