שלא ייגמר לעולם.

פרק 29

"רד ממנו!!!" סתיו צרחה וניסתה להוריד את אורן ממתן, אבל אורן דחף אותה באגרסיביות.

"תומר!!" סתיו התחילה לבכות וקראה לתומר לעזרה. תומר מיהר אליהם ותפס את אורן בחולצה מאחורה, והעיף אותו אחורה בחוזקה. אורן נפל על הרצפה, וניגב את הדם שנזל מאפו.

"מה נראה לך שאתה עושה, אה?! זה מתן! הוא חבר שלך!!" תומר התכופף אל אורן ועזר לו לקום.

"חבר?! אתה קורא לו חבר?!" אורן ענה בעצבים וניסה להשתלט על הכעס העצור שמילא אותו. כשראה את מתן וסתיו מחובקים, כשראה אותו נוגע בה, הוא פשוט לא יכול היה לעצור את עצמו. סתיו שלו.

מתן קם והתנדנד קצת, הוא דימם מהשפה התחתונה ונחתך ליד הגבה.

"אורן, תרגיע!!" תומר תפס אותו בכתפיים.

מתן ברח משם, ולא לכיוון המלון. כמה דקות אחרי כן, אחרי שיחה קצרה עם תומר, גם אורן פנה לדרכו.

סתיו עדיין עמדה בצד, מפוחדת. תומר שלח אליה מבט קצר ומאוכזב, והלך גם הוא.

השמש החלה לשקוע, וסתיו עדיין לא זזה ממקומה.

איך היא הגיעה למצב הזה? איך אפשר להיות מאוהבת בשני אנשים שונים? ועוד חברים כל כך טובים...

היא הרגישה אשמה. היא פגעה באורן ובמתן, וגרמה למלחמה ביניהם, וגם בחברה הכי טובה שלה כבר מגיל 0. אור.

היא התאהבה בחבר של החברה הכי טובה שלה... מה יכול להיות יותר גרוע מזה?

היא הרגישה אובדת עצות.

הוא פשוט התיישבה היכן שעמדה, כיסתה את פניה בידיה ופרצה בבכי. למה הכל חייב להיות כל כך מסובך?

-

אור נכנסה לחדר וטרקה את הדלת אחריה. היא בכלל לא הייתה מודעת לכל מה שקרה אחרי שעזבה. היא נשכבה על המיטה והביטה בתקרה, ראשה היה ריק ממחשבות.

היא הרגישה שיש ביניהם כימיה מוזרה כל הזמן. ועכשיו, היא הרגישה שהיא עומדת בדרכם. הם אוהבים אחד את השנייה, והיא סתם ככה תקועה באמצע.

היא הרגישה נחיתות, השפלה, אשמה...

'זה הכל באשמתי.' היא חשבה.

-

כשהשעה כבר הייתה די מאוחרת, ולמתן כבר כמעט התפוצץ הראש ממחשבות, הוא החליט לחזור לחדר במלון. למרות שפחד לעשות את זה.

'מה כבר יכול לקרות..?' חשב לעצמו כשנכנס ללובי הקריר. הוא עלה במעלית ונעמד מול דלת החדר. אחרי כמה שניות של היסוס, הוא פתח אותה.

הוא לא ראה את תומר, אבל שמע זרם של מים מהמקלחת. הוא הניח שתומר שם, כי ראה את אורן שוכב על המיטה עם הגב כלפי מעלה, ועם הפנים לקיר. הוא לא ידע אם הוא ישן או לא.

הוא נכנס לחדר וסגר את הדלת אחריו, ובדק אם אורן הגיב לרעש. אורן לא זז, ומתן הניח שהוא ישן.

הוא התיישב על המיטה השנייה ולקח את הפלאפון שלו מהשידה. בלי לחשוב פעמיים, מיד חייג לסתיו.

"הלו?" שמע את קולה, שהיה קצת צרוד, אחרי בכי ארוך.

"סתיו... זה מתן.." אמר בשקט.

"מה?.." שאלה ביובש.

"תשמעי.. אני לא יודע איך את מרגישה, אבל אני לא יכול לעשות את זה לאורן."

"אני מרגישה בדיוק אותו דבר. למרות שאני לא רוצה." מתן הרגיש צביטה בלב.

"גם אני לא, אבל אני לא אוכל לחיות עם עצמי אם אני אדע שאני פוגע בו ככה."

"אתה צודק. אני חושבת שעדיף שפשוט... נשמור מרחק." היא אמרה, ומתן הרגיש מחנק כבד מטפס במעלה הגרון שלו.

"נכון..." הוא הסכים, בלית ברירה.

"לילה טוב, מתן." היא אמרה בקרירות וניתקה את השיחה. מתן הניח את הפלאפון על השידה באיטיות ונשכב על המיטה, מנסה לעצור את הדמעות. אבל הוא פשוט לא הצליח...

תוך שניות הוא בכה שוב, כמו אז, כשאיבד את אור. הוא הרגיש את אותה התחושה. חוסר אונים מוחלט.

הוא בכה בשקט כמה דקות, נתן לעצמו להשתחרר, עד ששמע את המים במקלחת מפסיקים לזרום. הוא מיהר להתכסות בשמיכה עד לראש ולהסתיר את פניו עם השמיכה.

כשתומר יצא מהמקלחת הוא ראה את אח שלו ואת החבר הכי טוב שלו ישנים, או לפחות כך חשב.

הוא לא ידע ששניהם ערים, וששניהם בוכים בשקט...

והנה הספוילרים המיוחלים P:

"למה אתה אומר את זה?"

-

"אווו, ממש נוגע ללב."

-

"עזבתי אותה!! אנחנו לא ביחד!!"

-

"מה אתה עושה פה?"

-

'רע... רע מאוד.'

-

"כן, משהו לא בסדר?"

-

מקווה שמתחתי אתכם.. אני מבטיחה מבטיחה מבטיחה לשים מחר פרק! אין יותר עיכובים!

אל תשכחו להגיב. אוהבת מלא מלא,