יש רגעים נגמרות לי המילים
רק הראש מלא תמונות
רעשים ודמיונות , רגעים
נגמרים ההסברים ,רק הלב עובד שעות
לכסות את הדמעות , אם יש גן עדן
או מקום מסתור עכשיו ,חבקי אותי ואת פצעי
וקחי אותי אליו
אמא -
אני רוצה בנפש פנימה ,לחזור הביתה, אל ביתי
כמו שהיה בילדותי ,קורא לך - אמא
אני רוצה בנפש פנימה ,לחזור אלי ואל דמותי
שלא אצא מדעתי .
אין אני מתחרפפפנת ,
פשוט לא אכפת לו ממני , לאא אכפת לו . אני עוברת לידו , ואין כלום ,
כיאלו אני בכלל לא עוברת לידו , הוא לא רואה אותי .
לזה הוא קורא משפחה ? ,
אני שווווווונאת את הההרגשה הזאת , שבה אני חיה כבר 14 שנה .
וכל הזמן זה אותו דבר , ואפחד לא יבין אותי . פשוט אפחד ,
זה נוווווראי המ שאני עוברת בגללו רק סבל .
אבל כמו שאומרים הזמן יעשה את הדבר הנכון בזמן הנכון ,
אז כן זה קרה לי ,
שהדרך התמשכה לי , זה קרה ,
לא ידעתי איך זה באלי , שומדבר לא ידוע ..
אני כבר לא יודעת מה לעשות
זה הרגשה כאילו לא אכפת לו הוא לא אוהב אותי אולי ?
מה אני לא מספיק טובה בשבילו ? מה עשיתי לו שזה מגיע לי ?
ואין יום שעובר מבלי שאני חושבת עלזה ,
וזה הורס אותי , הורס לי לחיוות באשליה הזאתת שאולי יום אחחחד ,
זה יגמר , אבל זה לא .
_________________
עריכה :
היום הייתי ברופא שיינים ,
באתי בשביל לעשות סתימה , נורא פחדתי הייתי בלחצת , כי אני נלחצת בדברים כאלו ..
היא אמרה לי שהיא רוצה שאני יעשה הרדמה כי זה יכאב לי וישלי מין פוביה כזו ,
שאני רק רואה מחטים זריקות וכו'.. אני מתה מפחחחד ומתחילה לבכות ,
לא העזתי חיכנו איזה רבע שעה ,
עד שהחלטתתי למקנה שאנלא רוצה לעשות הרדמה ,
כי אני ממש מפחחדת מהזריקהה ואני אבכה , חחחח \,
קייצר ,
לא עשיתי עם הרדמממה , ויצאתי מלכה D:
היא אאמרה ליש אני גיבווורה :P
שהחזקתי מעממד והתגברתתתי והצלחתי לעשות בלי הרדמממה \,
כי מלא אנשיםם לא היו מסווגלים חח ^^
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: