לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

My Story :]



Avatarכינוי:  סיפור בהמשכים :]

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2007    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

12/2007

פרק 19


כןכן פרק חדש, פרק 19. די מהר לא??

 



שי: קורל אל תתערבי

אני: אני אתערב ועוד איך!! ועמדתי לפני אוראל כדי לחסום את שי

שי: קורל. זוזי

אני: לא זזה!!!

אוראל: פפפפח זאת חברה זאת?? תראה אפילו הזונה הזאת לא מקשיבה לך

שי: בןןןן זונההההההה

בוווווםםםםםם !~$^#$%

...:אחחחחח פפפפאאאאאאק

פרק 19

אני: אחחחחח פפפפאאאאאאק

הרגשתי את הלהב החדה של הסכין נכנסת אל תוך ידי, עמוק בבשרי הרגשתי את החתך העמוק בתוך היד ואיתו את החתך העמוק בלב. בכל זאת. חבר שלי, דקר אותי? אני יודעת שזה לא בכוונה תחילה אבל חשבתי שאם אני יעמוד מולו זה ירגיע אותו. אבל כנראה שלא...

שי: מהה?!? קוררללללל יפה שלייי

אני: יופי ילד מטומטם תראה מה עשית עכשיו!!! אחח כוסעמק זה שוררף

שי: יואוו יואוו קורלל את בסדר?? תתני לי לראות??? את רוצה שאני אקרה להורים שלך???

אני: לא שי! עזוב אותייי לא מספיק שאתה לא מקשיב לי , אתה גורם לי לדאוג לך ברמות אתה גם דוקר אותי בסכין?! הרגשתי נפגעת. והדמעות על במעלה הגרון ופרצו החוצה. זה כל כך כאבב. התיישבתי על הריצפה התקפלתי בתוך עצמי ממררת בבכי קורע לב.. יוא..וו.. כו..אב ל..י גמגמתי נלחצתי מכמות הדם היצאה מידי הרועדת

שי:קורל קומי בואי אני אקח אותך לבית חולים

אני: ש..י קש.ה.ה לי ל..נ..שום! שי התקופף לעברי ונשכב מעליי

שי: דיי יואו מה עשיתיי קורל אני אוהב אותךך תהיי איתי בקשההה

אני: א..ני ל..א יכולה.. אין לי אוויר.. והעיניים נסגרו מעצמן.

                                                                   -

שי הוציא במהירות את מכשיר הנייד מכיסו וחייג "שלום, אני צריך בדחיפות אמבולנס לרחוב האלמוגים 5 בחיפה, ליד דירה 9, בבקשה מהר! היא לא נושמת אין לה דופק!" הוא צעק

...: "מה קרה?"

"תגידי לי את מפגרת? מה מה קרה? תשלחי כבר אמבולנס!!!" הוא ניתק בעצבים והשליך את הפלאפון על הריצפה ליד קורל.  הוא התיישב ליד קורל, מביט בה לא זזה, לא נושמת, לא כלום. הוא החל להנשים אותה בעדינות אבל ראה שאין לזה שום טעם. הוא כיסה אותה בידיו הגדולות והמחממות הוא רק ניסה להועיל... אח ללא הצלחה זה היה כבר מאוחר מידי. הוא ידע את זה. ידע שאין שום סיכוי שהיא תתעורר. היא איבדה דם רב מידי.

 

קול סירנת האמבולנס פילח את הדממה. והוא מיהר לסמן לאמבולנס לאן להגיע, אל הבלוק בבניין נכנסו כמה גברים מסוקסים, שאלו כמה שאלות ולקחו את קורל איתם, שי נכנס עם כולם אל האמבולנס. בדרך אל בית החולים, בתוך האמבולנס הוא לקח את הפלאפון של קורל וחייג להורים שלה. הוא לא תיאר לעצמו אי פעם שהוא זה שיצטרך לבסר על אהובתו שלו, שתלוייה בין החיים למוות. ידו קפאה על המספרים אך לבסוף הצליח לחייג..

אורלי [אימה של קורל מי ששכח]: הלו?

שי: שלום אני מדבר עם אמא של קורל?

אורלי: כן! קרה משהו? מה קרה? הכל בסדר? היא הייתה לחוצה

שי: זה שי, חבר של קורל.. היא באמבולנס תגיעו מהר לבית החולים בלינסון

אורלי: אנחנו מגיעים!!! וניתקה.

השיחה הזו כנראה תעשה לו טראומה לכל החיים. הוא הגניב עוד מבט אחד קטן אל קורל אבל עכשיו, היא שכבה דוממת, ללא כל סימן של נשימה, מחוברת לאינפוזיה מאולתרת שהוכנסה ישר לורידה, על היד שלה היה חוסם עורקים. שי ידע מה צריך לעשות הוא היה במד"א וידע שזה חוסם עורקים. אך לא ידע למה.. הרי הוא לא פגע בעורק שלה..

כך היא שכבה לאורך כל הנסיעה באמבולנס. לא זזה, לא נושמת חיוורת מתמיד.

 

לבסוף הם הגיעו אל בית החולים, הפרמדיקים מייד לקחו את קורל אל חדר הניתוח בטיפול נמרץ. שי רץ מאחוריהם עד שזרק לעברו אחד הפרמדיקים "לפה אתה לא יכול להיכנס". שם הוא נעצר. התיישב על הרצפה ונשען על הקיר. הוא בכה בכי מר. כל כך הצטער על מה שעשה ונשבע שלא יחזיק לעולם סכין! מה שלא יהיה. הוא ידע שבעוד מספר דקות, הוריה של קורל יגיעו.. איך יסתכל עליהם בעיניים כשידע שזה הוא , הוא שפגע בביתם האהובה?!

הוריה של קורל הגיעו. והוא לא הייתה לו ברירה אלא לספר להם מה קרה..

"אני לא מאמינה! לא מאמינה שקורל חברה של אנשים כאלו!" שי נעלב. מאוד.  הוא הבין בדיוק למה התכוונה אמא של קורל. לאחר שלוש שעות של המתנה ליד החדר של טיפול נמרץ, יצא כנראה אחד המנתחים וקרא בקול את שמה של קורל.

מנתח: קורל לוי??? מישהו פה שייך לקורל לוי??

אורלי ועופר ענו מייד: כן כן אנחנו!!! ההורים שלה.

אורלי: אדוני ספר מה קרה ספר!!

המנתח הסיר את כובע האחים של הניתוח, הוריד את מגן הפנים ואת הכפפות. לקח את הכובע והשפיל את ראשו מטה.

מנתח: אני מצט..ער

אורלי: לאא!!!! תגיד לי שזה לא נכון!!!

מנתח:גבירתי אנא ממיך הירגעי

אורלי: איך אני יכולה להירגע?!? איךךך

עופר: אורלי בבקשה ממך את עושה לי כאב ראש! תרגעי!!!

אורלי: איך אתה יכול להיות כל כך אדיש עכשיו איךךך???

מנתח: אהמ.. אהמ.. המנתח השתעל כדי לסמן שהוא עדיין בחדר ועדיין לא אמר מה שבא לבסר.

אורלי: כן אנחנו איתך. ספר..

מנתח: קורל בסדר. הדופק חזר אליה והכל בסדר. אבל לצערי.. אנחנו נאלץ לקטוע את ידה הימנית...

איך הפרק?

תגיבו!

נכתב על ידי סיפור בהמשכים :] , 26/12/2007 21:48  
34 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מנהלות התחרות מעצב נולד:] ב-7/1/2008 19:34



7,558
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , יצירתיות , תחביבים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסיפור בהמשכים :] אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סיפור בהמשכים :] ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)